את טדי בנו, ואז הרסו את ימק״א.
את סמי עופר בנו, ואז הרסו את קריית אליעזר.
את האצטדיון בנתניה בנו, ואז הרסו את הקופסא.
את הארנה בנו, ואת מלחה בכלל לא הרסו.
זה הסדר הנכון, קודם בונים את העתיד ורק אז נפרדים מהזכרונות ומהבית הישן כשתמיד נשאר געגוע נוסטלגי כלשהו לבית הקודם.
טרנר הביא את האליפויות, סמי עופר הביא פריחה, טדי הביא צמיחה. אבל בתל אביב הכל עובד אחרת, את אוסישקין הרסו ורק 8 שנים לאחר מכן בנו, וכשכבר בנו אז בנו קטן מדי בלי יכולת הרחבה פשוטה. את בלומפילד אמרו שייקח שנתיים לשפץ ואז שינו את התוכניות, והתעכבו עוד שנה, ושוב שינו ובנו לא מספיק טוב, בלי גג, לדוגמא.
חבריי בצהוב זוכרים את השנים בגלות בנתניה בצורה לא טובה, את הפקקים, הקיטורים, היה להם קטן מדי שם, אלא שחבריי ליציע האדום זוכרים את בלומפילד הישן בערגה.
בלומפילד הישן היה מושלם עבורנו, אצטדיון אנגלי באמצע יפו ומאז שעברנו לבלומפילד החדש, איבדנו את הביתיות בכדורגל, אומרים שהוא מכניס יותר כסף אבל בדקתי ולא ראיתי שזה עזר לי כאוהד. היכל שלמה הוא לא אוסישקין, אבל יש בו קסם ויש בו ביתיות. חבר אמר לי פעם שזה ״טרנר על ספידים״, ואכן הפועל טובה יותר בהיכל שלמה בכל עונה, בכל עונה היא הרבה יותר הישגית בבית ממשחקי החוץ בצורה מובהקת, אי אפשר להתווכח.
אבל הפועל תל אביב גם צריכה היכל גדול יותר, צמיחה היא סם החיים של כל ארגון, צמיחה מייצרת אופטימיות, במקום שלא ניתן לצמוח בו אי אפשר לייצר אופטימיות, הפועל צריכה היכל גדול יותר, חדיש יותר ומגוון יותר, עם הרבה יותר אפשרויות מוניטיזציה כמו תאי צפייה, מסעדות, וחנויות.
עופר ינאי מוכן להיכנס בנעלי עיריית ת"א, זו שהייתה צריכה בעצמה לבנות היכל עירוני שני גדול יותר מהדרייב אין ולא תעשה את זה. אז עופר ינאי מוכן לשלם וזה מדהים, בלי ציניות. השאלה של יד אליהו או היכל שלמה היא שאלה מורכבת, יש אוהדים שמפחדים מאובדן ביתיות, יש בטיעון הזה לא מעט, ראינו את זה בכדורגל. יש שמפחדים שהשיפוץ יישאר על הנייר, ראינו את זה קורה במקומות אחרים, טרנר נתקע ונתניה נתקע, ופרויקטים של תשתיות יכולים להיתקע, מבעיות מיון ועד קשיי תפעול. מצד שני, אי אפשר לבטל את האלפים שרוצים לראות את הפועל ת"א בכדורסל, כן, הם רוצים לראות אותה יותר כשהיא מגלמת אפשרויות הצלחה - אין בזה שום דבר רע.
הדיון על האולם הוא דיון אמיתי, כולם צודקים וכולם אוהבים את הפועל ובסוף, ספוילר גם תהיה הכרעה לכאן או לכאן, ההימור שלי ליד אליהו.
* * *
אבל הוויכוח בקהל הוא לא על האולם, לדעתי, הוא ויכוח על הבעלות הפרטית בגרסה המלאה שלה. כי לעמותה יש מספר נכסים - צבע, סמל, שם וזכות וטו על יד אליהו - ואיש לא חושש שנשנה את שם המועדון מהפועל ת"א ל`דולפיני המרכז`, איש לא חושש שנעלה לדרבי בתלבושת כחולה, הרי כבר היינו הפועל אוסישקין והפועל ״בירה מכבי״ ת"א ושרדנו, כך שהנכס היחיד שנשאר לעמותה זה זכות הווטו.
לעופר ינאי יש חזון, יש משאבים ויש גישה שרוצה להתחרות, אבל יש לו רק 81% והדיל היה ברור. אם האירוע הזה יסתיים ולא יהיה לנו את עופר ינאי, זו תהיה בכיה לדורות, אסור שעופר יתייאש מהאירוע הנוכחי, אבל גם אסור להתעלם מזה שב-2008 הקמנו עמותה, ונתנו לאנשים טובים להוביל אותנו מליגה ב` לליגת העל ובנינו משהו יחד, ועכשיו ברור שברגע שזכות הווטו תרד מהשולחן העמותה לא תהיה עוד רלוונטית.
אולי בכלל העמותה צריכה להיות ארגון הגג של כל אוהדי הפועל תל אביב, ברגל ובסל, ואולי גם צריך להוריד את מחסום התשלום ולאפשר לכולם להיות חלק מזה. לא זכור לי שכדי להצביע בבחירות לכנסת, אני צריך לשלם דמי חבר. אולי העמותה היא ארגון הגג של כל היוזמות החברתיות והקהילתיות של אוהדי הפועל, קהל אקטיביסטי שהוביל ומוביל שורה של פרויקטים. אולי העמותה היא ארגון הגג של ענפים שכרגע לא בפוקוס אבל יום אחד יהיו, כמו כדורעף, כדוריד וכדורמים. אולי העמותה היא ארגון הגג של מחלקות הנשים.
אולי העמותה היא כל זה ויותר.
לראשונה, להפועל יש בעלים חזק ברגל ובעלים חזק בסל, והם צריכים וחייבים למצוא דרך להוביל בצורה טובה את החזון שלהם. בעלי הון אמנם אוהבים להוביל לבד, אבל אין זה אומר שהיוזמה, האקטיביות, החשיבה מחוץ לקופסא שהובילה ב-2008 לתקומה מחדש חייבת להיעלם סופית מהיציעים האדומים.
העמותה חייבת תכנית וחזון.
אין לה את זה כרגע, אבל יכול להיות לה ומהר מאוד.
* * *
הסיפור הוא לא האולם, לזה יימצא פתרון, אבל יש לנו נכס ביד ובדיון נכון ובהרבה רצון טוב - העמותה יכולה להיות חשובה אפילו יותר בעתיד.
זה זמן חשיבה, זה זמן פשרה, זה זמן למצוא רעיונות חדשים. עצומת אוהדי הפועל שהתחילה לרוץ ברשתות היא צעד טוב בדרך.
זמן לייצר פתרונות.
זמן להרגיע את הפילוג.
זמן חזון.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
