היא שרדה את הסגר, קפצה שניה לבלקן ויוצאת לדרך עם לא מעט תקוות. ליגת העל בכדורסל נפתחת ללא ה-MVP של העונה שעברה, אבל עם הרבה ישראלים שרוצים לעשות את הפריצה וזרים חדשים ומסקרנים. רגע לפני, ערוץ הספורט מכין אתכם לג'אמפ בול הראשון בשלושה חלקים. חלק ב': שוות פלייאוף, לפחות.
גלבוע/גליל: ימשיכו הצעירים לפנינו
סיפור הקיץ: אם יש קבוצה שהיתה רוצה להמשיך את ליגה הקורונה מכוח האינרציה הרי שזוהי גלבוע/גליל - שהיתה אחת ההפתעות הנעימות של סוף העונה הקודמת והיתה במרחק נגיעה (יש שיגידו שריקה) מסנסציה בחצי הגמר מול מכבי תל אביב. לפחות על פי המהלכים בקיץ, תקופת ההכנה והליגה הבלקנית - עושה רושם שמה שהיה הוא שיהיה. יפתח זיו נשאר לעונה שניה, גם נתנאל ארצי ויתר הצעירים כמו יותם חנוכי, גיל בני, בניה סרור ועמית גרשון. תוסיפו את ג'ו תומאסון שממשיך, כשעל כולם מנצח ליאור ליובין, ותקבלו תמהיל שאמור לדבר חזק גם בעונה הזו.
שימו לב: לקרי בלקשיר. גלבוע פיתחה לעצמה מסורת לשים את ידה על אמריקאיים צעירים לפני הפריצה הגדולה, וייתכן שגם הפורוורד ממכללת פלורידה יהיה כזה. מדובר בשחקן בגובה של 2.08 עם מוטת ידיים בלתי נגמרת וחוכמת משחק יוצאת דופן, כשבגלבוע מדברים עליו כעל פוטנציאל NBA, לא פחות. עד כה הוא נראה מצוין ומציג מספרים מרשימים - כשכל היופי זה קורה בזמן שהוא בכלל לא דורך על העקב השמאלי, שכן שתי הרגליים שלו אינן שוות באורכן.
תקום ותיפול: הקסם של גלבוע בסיום העונה שעברה היתה היכולת של ליובין להוציא את המקסימום מזרים איכותיים בתוספת ישראלים רעבים. גם העונה נראה שבגלבוע התחמשו ביופי של זרים, שבסופו של דבר - יהיו חייבים לקבל את העזרה מהצוות המקומי. יפתח זיו נכנס ל"עונת קריירה", כשגם ארצי בעונה חוזה וירצה לתת עונה שתשים אותו על הרדאר של הקבוצות הגדולות. עם זאת, ליובין יצטרך לדעת לנצל את כל הסגל, כולל שחקנים שמיעטו לשחק בהכנה, כמו גרשון, בני וחנוכי.
הפועל תל אביב: מתחילים מחדש
סיפור הקיץ: הפועל נמצאת כבר שנים בתוך לופ קבוע. עונות שנפתחות לא טוב, שחקנים זרים מוחלפים, מאמנים מפוטרים וחוזר חלילה. לעיתים הכפתור האדום הוכיח את עצמו, לעיתים לא. לפיכך, בהנהלה החליטו על שינוי המבנה הארגוני של המועדון, כאשר גולת הכותרת היתה הזזתו של נציג הבעלים הפרטי, ידידיה רפפורט, מהניהול השוטף של המועדון. המטרה המרכזית היתה לנסות לשנות את דרכי הניהול והפעולה, החל מפעולות היום-יום ועד לטיפול במשברים. המהלך החל עוד בעונה שעברה, אך זו העונה הראשונה של הפועל עם ההנהלה ה"חדשה". האם זה מה שהיה חסר לקבוצה כדי לעשות את קפיצת המדרגה? לפחות נכון לעכשיו, זו אחת השאלות המסקרנות לקראת העונה שבפתח.
שימו לב: נעזוב רגע את סיפור החרמת האימונים של ים מדר, כי זה כבר עיתון של אתמול. לקראת העונה שבפתח, סימן השאלה הגדול הוא איך (אם בכלל) ישפיע הדראפט על מדר, ואיך זה ישפיע על העונה של הפועל. אם ייבחר או אם לא ייבחר, איך תהיה שפת הגוף בכל החלטה שכזו, אם יירשם בכלל לדראפט הבא, והאם היחסים מול המועדון שוקמו כאילו כלום לא היה. כבר שנים שלהפועל ת"א לא היה כשרון - ועוד שחקן בית - כל כך גדול, וכל רעש רקע, ולו הקטן ביותר, עלול לגרום לה שלא לנצל לגמרי את היהלום בן ה-19. כי ים מדר, על אף גילו הצעיר, הוא אחד הישראלים הטובים בליגה (יש שיאמרו הטוב מכולם), ואם הוא מפוקס ב-100%, אז הפועל יכולה לחלום העונה הכי גבוה שאפשר. כי יבוא יום, ככל הנראה די בקרוב, שגם הפועל ת"א תהיה קטנה עליו.
תקום ותיפול: מאז שיאניס קאסטריטיס הגיע במקום אריאל בית הלחמי, הוא אמר תחת כל עץ רענן שהקבוצה צריכה להיות יותר מוכוונת הגנה, ברמה הפילוסופית של המשחק. המאמן היווני ניסה להנחיל את השיטה גם בעונה שעברה, כשבהפועל יצאו גאים מההופעה בפלייאוף מול מכבי ת"א, והעונה מקבל קאסטריטיס את החופש לעצב את הקבוצה בצלמו. אם הפועל תשמור ותגרום ליריבות שלה לירוק דם כדי לקלוע נקודות בכל משחק, דיינו. עוד מפתח הוא הקליעה: בעונה הקודמת האדומים העמידו 29% רעים מחוץ לקשת, כשלפרקים נראה שחוץ מתומר גינת, אף אחד בקבוצה לא מסוגל לקלוע שלשה. לפיכך החתימה הפועל שחקנים שהקליעה לא זרה להם, כמו בר טימור, ג'ון דיבלר, רג'י אפשואו ויונתן מור.
מכבי חיפה: הו הא מי זה בא
סיפור הקיץ: מה רומנטי יותר ויפה יותר מכוכב מתבגר שמגיע לסגור מעגל במועדון שבו הפך לכזה? באחד המהלכים המפתיעים של הקיץ, הירוקים החזירו את דונטה סמית', האיש שחתום על האליפות הראשונה והיחידה של המועדון. נכון, זה לא דונטה של 2013, כזה שיקרע את הליגה וישבור את הטבעות, אבל גם בגילו המופלג הוא אמור להיות כוח משמעותי בזכות חוכמת המשחק יוצאת הדופן שלו. כמה חבל שדווקא העונה, האוהדים החיפאים לא יזכו לראות אותו מקרוב.
שימו לב: אחרי ש"התבשל" בעונה הקודמת והתרגל לקצב והגודל של הליגה הראשונה, זו העונה של מייקל בריסקר לעשות את הסטפ אפ. וכשמדובר בשחקן עם שם כל כך מחייב, אז בראש ובראשונה אלו אחוזי קליעה. בריסקר ג'וניור קלע רק ב-11% בתחילת העונה שעברה בהפועל ת"א, אבל יקבל הנחה כי איבד את הבטחון לגמרי וגם היה חלק מקבוצה לא טובה. את העונה שעברה הוא סיים עם 30.9% במדי חיפה, שזה סביר, אבל מגאנר כמוהו אפשר וצריך לצפות ליותר.
תקום ותיפול: חיפה תצטרך את אבי בן שימול בריא, את כריס דאו מייצר נקודות ואת רומן סורקין ממשיך להשתפר, אבל ברגע שהגיע דונטה, זו הקבוצה שלו, לטוב ולרע. יהיו לו הופעות של טריפל דאבל (או ממש קרוב לכך), אבל אל תטעו, יהיו לו גם משחקים פחות טובים. דונטה הוא גם לא טיפוס קל במיוחד בחדר ההלבשה, והקשר שלו עם סאואנה יהיה מרכיב משמעותי בעונה הזו של חיפה.
עירוני נס ציונה: היום שאחרי זילברשטיין
סיפור הקיץ: נדב זילברשטיין היה אחת הדמויות המזוהות ביותר עם נס ציונה, בטח מאז שתקעה יתד בליגה העל. אחרי 11 עונות (לא רצופות), החליטו הצדדים שהקשר מוצה - ונס ציונה קצת התקשתה למצוא מאמן. אורן אהרוני כבר היה סגור אך לא הגיע, ולראשונה אי פעם - בלב מושבה יעמוד על הקווים מאמן זר. יניב מזרחי ומאיר טפירו בדקו גם כן את האופציה היוונית, אבל בסופו של דבר זה היה גרינברג, שנשאר בישראל. המאמן האמריקאי מגיע אחרי עונת ירידה עם מכבי אשדוד, ועם לא מעט ציפיות בקבוצה שתשחק גם באירופה, אם רק הקורונה תאפשר.
שימו לב: עירוני נס ציונה בנתה קו קדמי שמורכב כמעט כולו מפורוורדים. אם בשנים האחרונות התגרלנו לראות סנטר מסיבי בעמדה מספר 5 - טאליב זאנה, ג'ף וויטי, ג'ראלד לי - הרי שהקונספט העונה שונה. קוואם צ'יטהאם (2.04) וג'ורדן מרפי (2.01) אמנם חולקים את עמדות 4-5, אך מדובר בשחקנים שונים מאלו שהוזכרו כאן קודם, כשצ'יטהאם נשען לא מעט על הקליעה מבחוץ. תוסיפו את נמרוד לוי וטל דן למיקס הזה, ותקבלו שילוב מעניין, שאולי גם מצביע על הסגנון שבו נס ציונה הולכת לשחק העונה.
תקום ותיפול: שחקנים באים והולכים, אבל אל דן אחד נשאר. ובסופו של יום, נס ציונה זו הקבוצה שלו. כשהוא טוב, הוא סוחף את כולם איתו. כשהוא לא טוב או לא מרוצה, זה לעיתים מיקרוקוסמוס לקבוצה כולה. בליגה הבלקנית דן קיבל 12 דקות בממוצע - דיברנו קודם על העומס בעמדות הפורוורד. עושה רושם שכדי להצליח העונה, בנס ציונה יצטרכו למצוא מחדש את הנוסחה להפיק את המיטב מהקפטן.
הפועל אילת: קבוצת יורוליג?
סיפור הקיץ: חובבי הכדורסל שיפשפו בקיץ את העיניים כשבזה אחר זה, נחתו הקיץ באילת ג'ו רגלנד, מרקל בראון וקייסי פראת'ר - כל אחד שם גדול בפני עצמו, במיוחד רגלנד - שחקן עם רזומה מרשים שכולל את מילאנו, קובאן, הכוכב האדום, דרושפאקה ועוד. זה נראה לא רע עד עכשיו, בבלקנית ובגביע ווינר, כשגם חלק מהישראלים כבר נכנסו לקצב.
שימו לב: בן קרטר מתפתח לנגד עינינו משחקן טוב בליגה הלאומית, לשחקן טוב בליגת העל - אולי אפילו יותר מזה. על רקע עזיבה של כמה מהפורוורדים הישראלים את הליגה למחוזות אחרים, קרטר נכנס לוואקום שיכול להבליט אותו גם מחוץ לגלבולות של אילת. בליגה הבלקנית הוא נתן הצגה אחת של 24 נקודות ב-5 מ-6 לשלוש, ואם גרף ההתקדמות ישתפר, הוא עשוי להיות אחד ממספרי ה-4 המשפיעים בליגה.
תקום ותיפול: במעמדו ובניסיונו, אריאל בית הלחמי לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. הקדנציה בגלבוע היתה טובה לכל הדעות, בטח ובטח בנבחרת העתודה, שם רשם הצלחה מסחררת ברמה ההיסטורית. אבל חצי העונה בהפועל תל אביב גרמה לו לקחת צעד אחורה. דווקא כשקיבל מועדון עם שם גדול, הוא נפל בנקודות החוזקה שלו: בחירת זרים וחוסר ההצלחה לא הצליח להשריש את ה-DNA הכל כך מוכר של גלבוע והעתודה. באילת הוא מקבל הזדמנות נוספת להוכיח, בעיקר לעצמו, שכוחו עוד לגמרי במותניו, וחצי העונה בהפועל היתה נפילה חד פעמית.
