הדבר האמיתי. אמרנו כאן בעבר שמשחקי ההכנה הם "שקרנים פתולוגים". ראינו איך עמרי כספי מתקשה להיכנס לקצב בפולין ובצרפת, התרשמנו שלטאביוס וויליאמס כנראה מתחיל לארוז את המזוודות, חשבנו שהפועל באר שבע הבריקה עם החתמתו של נייט לינהארט, והתפלאנו איך אחד עם רזומה כמו של ג'ף וויטי מגיע דווקא לנס ציונה.
ואז הגיעו משחקי המחזור הראשון, ועוד לפני כן משחקי גביע ווינר, והזכירו לנו שמשחקי הכנה, כשמם כן הם: תפקידם הוא להכין את הקבוצות; אז כספי נראה מצוין, וויליאמס סיפק בכורה מפלצתית, לינהארט כבר עלה על המטוס בדרך הביתה, ו-וויטי הראה בינתיים בעיקר חסרונות.
מעבר לחוסר החיבור של קבוצות במשחקי ההכנה, כשהעונה הרשמית יוצאת לדרך רוב השחקנים פשוט עושים סוויץ' בראש. נכנסים למוד רציני יותר, הקהל מגיע למגרשים ומעלה את האנרגיות, האימונים מאופיינים באינטנסיביות גבוהה יותר והתחרות על דקות משחק הופכת אגרסיבית יותר.
וזו רק ההתחלה: ככל שהעונה תתקדם, הקבוצות ימצאו את הזהות האמיתית שלהן. שחקנים ייחתכו, מאמנים יפוטרו וזרים יוחלפו. אז תשכחו ממה שראיתם במשחקי בהכנה, כי הליגה סוף סוף חזרה.
היה חוק, וחוק שהיה. "מספר הקסם" בעידן החוק הרוסי היה 80 - מספר הדקות המינימלי שהשחקנים הישראלים קיבלו בעקבות החוק, והיו לא מעט קבוצות שבמשחקים רבים נתנו מעט יותר מהמינימום המתחייב. כעת המספר נחתך בחצי - האם זה השפיע על הסטטוס של השחקנים כחול-לבן? יצאנו לבדוק.
ובכן, הפועל ת"א נתנה לישראלים 107 דקות; חולון 103 דקות; נס ציונה העניקה להם 97 דקות; הישראלים של ירושלים קיבלו 81 דקות; 91 דקות שיחקו הישראלים של הפועל אילת, 97 אלו של נהריה; גלבוע/גליל נתנה 91 דקות לישראלים, דקה אחת יותר מהכמות של הפועל ב"ש; מכבי ראשל"צ נתנה 80 דקות ושימו לב לנתח הדקות שמכבי ת"א נתנה לישראלים שלה - 127 דקות. נכון, הצהובים שיחקו עם ארבעה זרים בלבד, אבל כך גם רוב הקבוצות, ופה אפשר לראות את העומק והאיכות של הישראלים של האלופה.
אז מהאינדיקציה הבודדת של מחזור אחד, אפשר ללמוד שלמרות "מותו" של החוק הרוסי בגרסתו המלאה, כמות הדקות של הישראלים לא פחתה ובחלק מהקבוצות אף עלתה, וכמובן שגם למגבלות והקנסות על ריבוי זרים יש השפעה.
עדיין לא זה. למרות הנאמר מעלה על משחקי ההכנה, אפשר היה לראות שרוב הקבוצות שרשמו הפסד במחזור הראשון - לא נראו טוב. הפועל באר שבע רחוקה מלהיות קבוצה שלמה וקיבלה בראש בגן נר; למכבי ראשון לציון יש הרבה מאוד סיבות לדאגה אחרי הסטירה באירופה והתבוסה למכבי תל אביב; הפועל תל אביב תיקח בעיקר את ההופעה המצוינת של ים מדר נגד חולון; ונס ציונה אמנם בנתה סגל עמוק, אבל נגד הפועל ירושלים היא קיבלה מושג על הבדלי הרמות.
סביר להניח שכמעט כל הקבוצות שהזכרנו עוד יערכו שינויים, ולכן מוקדם למתוח ביקורת או להסיק מסקנות. אבל כן אפשר לראות בסיס מסוים ולומר שאם גלבוע תצליח לשלוט בקצב המשחק לאורך זמן, יהיה כיף לראות אותה וקשה לשחק נגדה. ושאם נהריה תצליח לשמור על ריכוז למשך 40 דקות ולא רק 20, היא תהיה בעיה בליגה הזאת. אצל ירושלים אפשר לדמיין כמה מפחיד ייראה הקו הקדמי מבחינה הגנתית, כשטיישון תומאס יחזור לצידו של סולימאן בריימו, ואצל מכבי ת"א, יהיה מעניין לראות כיצד יאניס ספרופולוס והזרים יסתדרו כאשר בכל משחק ארבעה מהם ייאלצו לשבת בצד.
