אחרי שנה וחצי מצוינות בהפועל אילת, שרון דרוקר - מאמן העונה שעברה - קיבל בקיץ את הטלפון המיוחל מהפועל חולון. הרבה זמן הוא חיכה להזדמנות הזו, לחזור מהדלת הראשית לעמדת המאמן בקבוצה גדולה, אבל לצערו - הקדנציה הזו היתה קצרה מהצפוי. ננסה לעשות סדר באירועים שהביאו לסיום דרכו של המאמן, שהגיע לחולון כקונצנזוס, ועוזב אותה אחרי פחות מחצי שנה.
סוגיית הרכז
דרוקר הגיע עם טיקט של מאמן שיודע לבנות סגלים איכותיים, ובמיוחד ככזה שמצליח לפגוע עם הזרים - דריל מונרו, אלייז'ה בראיינט, סולימאן בריימו ועוד רבים וטובים רשומים "על שמו" רק בשנים האחרונות. מלכתחילה הוא הלך על קונספציה של חמישה זרים, כאשר בתחילה הוחתמו ראיין תומפסון, מרקוס פוסטר ולטאביוס וויליאמס. התכנון המקורי היה לצרף עוד סנטר מחליף ורכז זרים, אבל אז בחר דרוקר ללכת על מלקאי ריצ'ארדסון, לוותר למעשה על רכז נוסף, ולבנות על יוגב אוחיון כרכז המוביל ולצידו תומפסון ופוסטר.
אלא שכבר בקדם העונה, העלו במועדון את הצורך שבלצרף רכז נוסף, משום שפוסטר ותומספון לא מספיקים לצד אוחיון. בהמשך גם עלתה האפשרות להביא סנטר ישראלי - ריצ'ארד האוול או ג'ו אלכסנדר - כדי לפנות מקום לרכז זר, אבל גם היא נדחתה בזמנה. בסופו של דבר, הגיע ג'יילן ג'ונסון כזר חמישי והעונה נפתחה ללא רכז.
התוצאות היו בינוניות. ההדחה מגביע ווינר היתה נורת אזהרה, לאחריה הגיעו התבוסה בראשון לציון וההפסד באילת. תוך כדי תנועה צורף טרוי קופיין, כשדרוקר למעשה מודה בטעות, אבל לדעת גורמים במועדון, זה כבר היה קצת מאוחר מדי. אוחיון, בינתיים, קיבל יותר מדי דקות וגם נפצע בשריר הירך האחורי, מה שהותיר בשבועות האחרונים את חולון פעם נוספת עם רכז אחד בלבד, קופיין.
מאמן מול הנהלה
שבועיים לפני שהגיע קופיין, הוחתם גם ריצ'ארד האוול, וגם זו היתה סוג של הודאה בטעות. ג'ונסון, שהוחתם על חוזה זמני, לא היה מספיק טוב כגיבוי של לטאביוס וויליאמס וההחלטה להביא את האוול היתה של ההנהלה, שכן דרוקר העדיף להימנע מהסנטר בעל העבר המשמעתי המפוקפק. בסופו של דבר, המאמן קיבל את רצון ההנהלה, האוול הגיע - ולפחות עד עכשיו הוא גם אחד השחקנים הטובים ביותר של חולון העונה.
"ריצ'י מצוין, וצריך לתת קרדיט להנהלה על כך", אמר דרוקר לאחר הניצחון בגביע בבאר שבע, אבל בקרב ראשי הקבוצה גבר התסכול - למה דרוקר כל כך התעקש שלא לצרף שחקן מוכח? מוקדם יותר בקיץ דרוקר גם העדיף שלא להחתים את ג'ו אלכסנדר, ג'ורדן המילטון או אפילו טיילור רוצ'סטי. בהנהלה כיבדו את רצונו, אבל כאשר ראו שהשחקנים שהוחתמו במקום לאו דווקא הוכחו כטובים יותר (ג'ונסון ותומפסון), גברה הפליאה.
סיפור האוול גם חידד את הפערים בין ההנהלה לבין דרוקר. המאמן בנה את הקבוצה על בסיס של חמישה זרים, אלא שההנהלה הודיעה לו - אחרי שכבר נבנה הסגל - שיירשמו ארבעה בלבד. גם עם השחרור של ווילאמס דרוקר לא היה שלם במאה אחוז - וכל אלו גרמו לתסכול גדול אצלו, ויצרו אצל כל הצדדים תחושת ריחוק גדולה יותר האחד מהשני.
התוצאות
כבר אחרי גביע ווינר, הבינו בחולון שצריכים להיעשות שינויים - שאכן נעשו - אבל הקבוצה לא ממש התרוממה. על כל צעד שהיא עשתה קדימה, היא עשתה אחד או שניים לאחור. הקש ששבר את גב הגמל, שאחריו התהפך בדיעבד שעון החול, היה ההפסד לנהריה ברבע גמר גביע המדינה: דווקא בערב שאין ממנו דרך חזרה, הציגה חולון את המשחק הגרוע ביותר שלה העונה. לצד ההפסדים שכבר צוינו, מול ראשל"צ ואילת, נוצר מצב חוסר שביעות רצון כללי.
העניין הוא שבחולון תיקנו אחרי אותם הפסדים, עד שאי אפשר כבר היה לתקן. הגיע האוול, הגיע קופיין, ועדיין - הדברים לא עבדו. גם משחקים טובים, כמו מול אנקרה או ססארי, הפכו להפסדים כואבים, והתבוסה לנהריה, עם כל הסגל המחודש (פחות אוחיון הפצוע) גרמה להנהלת חולון להבין: השינוי הבא, כבר לא יהיה של שחקן כזה או אחר.
למרות הכל, דרוקר עדיין האמין בסגל הקיים, כשההחתמה הטריה של אנחל דלגאדו, הגיעה לאחר שהוא לחץ להחתימו. יחד עם דלגאדו, לצד החזרה הצפויה של אוחיון מהפציעה, האמין דרוקר שחולון יכולה לעלות על דרך המלך, אבל בהנהלה חשבו אחרת, שהבעיה קצת יותר עמוקה.
היחסים הפנימיים
מודי מאור הוחתם בקיץ הקודם לשלוש עונות בחולון, כאיש של המועדון, שגם הסתדר היטב עם דן שמיר. כשדרוקר הגיע, הוא העדיף לצרף עוזר מאמן משלו. לאו דווקא כי היה לו משהו אישי נגד מאור, בעיקר כי רצה את אחד מאנשי אמונו. לאחר סאגה די ארוכה, בסופו של דבר דרוקר התיישר עם ההנלה, מודי מאור נשאר, ועזב לאחר חודשים ספורים, כאשר קיבל את ההצעה מניו זילנד ברייקרס ושמיר.
הסיפור הזה היה הסנונית הראשונה של היחסים הרעועים שהתפתחו בין דרוקר לבין אנשי המועדון, לרבות שחקנים - שכן גם סביב השארתו של שלומי הרוש, היו לו ספקות. בסופו של דבר, הקפטן המשיך לאחר שחתם על חוזה חדש, אבל לא ממש קיבל דקות מדרוקר. כל אלו גרמו גם לאדם החשוב ביותר בחדר ההלבשה, גיא פניני, שלא לראות איתו עין בעין.
פניני העריך מאוד את שמיר, ואף התבטא עוד במהלך העונה הקודמת כי אם זה היה תלוי בו, הוא היה רוצה ששמיר יישאר. בחולון מספרים שבעיני הפורוורד הוותיק, נקודת הפתיחה של דרוקר היתה נמוכה יחסית, בשל היכרותם המוקדמת מתקופות אחרות בקריירה.
פניני לא אהב את כל הסאגה סביב מאור, ופחות התחבר לסגנון האימון ולסגנון הכדורסל של דרוקר. את התסכול שלו על הספסל אחרי חילופים והחלטות של המאמן או במהלך פסקי זמן קשה היה לפספס. הוא הביע יותר מפעם אחת, גם באוזני דרוקר במהלך משחקים, את חוסר שביעות רצונו מהיכולת.
היחסים עם פניני באופן ספציפי הם לא הסיבה העיקרית לפיטורים של דרוקר, אבל אפשר להגדיר זאת בגדול כ"חוסר כימיה", שפניני היה הסמן הימני שלה. צריך לומר, הבעיות בחדר ההלבשה מגיעות בניגוד גמור למה שהיה לדרוקר באילת, שם הוא היה "מאמן של שחקנים", שהיו ממש יחידה מגובשת סביבו. דווקא בחולון, תחושת ה"ביחד" הזו לא היתה.
למה לא מרוצים פה?
דרוקר מצידו היה מאוכזב גם כן מההתנהלות במועדון, כשדווקא אחרי הניצחון בנהריה, הוא אמר: "ניצחנו, ועדיין אנשים פה לא מרוצים". לאורך כל התקופה האחרונה, הוא לא הבין מדוע מסביב הכל כל כך שלילי, גם כשמנצחים. "אם היינו קולעים 100 נקודות, אז היו אומרים שההגנה לא בסדר, ואם היינו עושים הגנה מצוינת, אז היו מספרים שההתקפה לא מתואמת", אמרו בסביבתו של המאמן.
זה היה עניין של ביצה ותרנגולת - כשבסופו של דבר קשה לשים בדיוק את אצבע על מה שקדם למה - אבל בשורה התחתונה, לאט לאט, אבן אחרי אבן נפלה מהחומה. תוסיפו לזה גם את הקהל, שקרא לדרוקר להתפטר באותו משחק מול נהריה (ואת האירועים אחריו במגרש החניה, שלא קשורים אליו) - ותקבלו אווירה שלילית סביב המועדון מאז פתיחת העונה. אווירה שבסופו של דבר, הביאה לסיום הקדנציה של דרוקר.