עד שלא יוכח אחרת, טורניר גביע ווינר יישאר תמיד מפעל חצי רשמי, והתואר אשר מחולק בסיומו יוותר לעד תואר חצי רשמי. כלומר, רשמי עבור הקבוצה שזוכה בו, ובסה"כ טורניר הכנה ממש, אבל ממש לא מחייב עבור המפסידה. אולם, בין אם משמעותי ובין אם פחות, אחלה של משחק קיבלנו אתמול (שבת). שילוב של מתח, אינטנסיביות וכישרון שאינם מובנים מאליהם במחוזותינו. ומעבר לזהות המנצחת הספציפית במשחק המסוים הזה, שמטבע הדברים יכולה הייתה באותה המידה להיות שונה, מציפים ומעלים על השולחן מספר נקודות לדיון.
הפועל ירושלים הלכה השנה לקיץ אפור. אם התרגלנו בעבר הקרוב לאיזהשהו אלמנט סקסי בחלון ההעברות הירושלמי, הפעם הדברים היו שונים בתכלית השינוי. כמו בתסריט על זוג מזדקן ובורגני, הבשורה הגדולה הייתה בעצם ההישארות ביחד. ירושלים של חומסקי את הראל לא תיבלה את הסגל שלה בהחתמות שיגרמו למנויים שלה לזנק ממקום מושבם, כפי שהצליחה לא מעט בעבר. שמירה על הקיים + מספר תוספות מדודות, והיידה לעונת המשחקים.
לפחות נכון לאתמול, שתיים מההחתמות האפורות/מדודות שלה נראו יוצא מן הכלל. הראשונה היא סולימאן (הרחב) בריימו. אז נכון שבריימו היה מהשחקנים המובילים והדומיננטיים בעונת המשחקים האחרונה, כשסחב מהספסל את הפועל אילת שלו רחוק למדי. מאידך, מדובר בשחקן מלא מוגבלויות, שככל הנראה ועל הדרך גם נמוך מהגובה הרשום שלו. זה ממש לא שינה את העובדה שאתמול הוא הותיר את ההגנה של מכבי תל אביב כשהיא כמעט ונטולת פתרונות.
זאת, בניגוד למשחקים קודמים בתקופת ההכנה, בהם גם הצליח הסנטר לקלוע היטב מחוץ לקשת שלוש הנקודות. הפעם זרק (והחטיא) בריימו רק פעם אחת לשלוש, אבל קלע 6 מתוך 10 הזריקות שלו ל-2 נקודות + סחט 6 עבירות משחקני ההגנה הצהובים השונים. ואם קיווה לו יאניס ספרולופוס שהגנת החילופים שלו תציב על בריימו גארדים או פורוורדים גבוהים, מגזרת יובל זוסמן את דני אבדיה, שיצליחו להסתדר איתו ברמת האחד על אחד, אז הוא טעה. ממש טעה.
זמן דוגמאות עכשיו. הנה כאן מהלך פיק אנד רול של ירושלים, שמוביל לחילוף קל של קווינסי אייסי עם אבדיה. בריימו זיהה שמספר הקילוגרמים ומסת השריר שמולו פחתו באופן משמעותי, ונעל לאבדיה את הצורה בצבע וקרוב קרוב לטבעת. זה נגמר בסל ועבירה.
via GIPHY
כשהקפיד ספרולופוס מחד לשמר את החילופים בהגנה, אבל מאידך לנסות ולייצר חילוף משולש כדי להתמודד עם הבעיה ושמה בריימו, שילם את המחיר גם משחקנים אדומים אחרים. כאן, למשל, עמוק ברבע הרביעי, מצאה עצמה מכבי מתאימה עצמה להרכב הנמוך של היריבה ומשחקת עם ארבעה גארדים וטאריק בלאק אחד גדול.
פיק אנד רול של תמיר בלאט את בריימו הוביל (למה?) לחילוף בין סקוטי ווילבקין לבין בלאק. שימו לב לווילבקין שזועק לעזרה לכיוונו של נייט וולטרס, שתוהה בעצמו אם 193 הסנטימטרים הרשומים שלו עדיפים על ה-188 של חברו החדש לקו האחורי בכל הנוגע להתמודדות עם הפיזיות של בריימו. עד שסיים להתלבט, הכדור זז לפינה ולשחקן שלו, בדרך לשלשה גדולה של ג'ייקובן בראון, שדידה וצלע בכל המהלכים הגדולים והחשובים של המשחק.
via GIPHY
אז אם לאיכויות של בריימו אנחנו כבר מודעים, הרי שטרנט לוקט נמצא אצל רובנו בתקופת הכרות ראשונית - ומרשימה למדי. על היכולות ההתקפיות שלו עוד נדוש ונלהג במהלך השנה, אבל הגנתית מדובר כאן באחד הסטופרים המרשימים שנחתו במחוזותינו מזה זמן רב. כשמחפשים אלמנטים בהם יש לאדומים יתרון מובנה על הצהובים, לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, ניתן כבר לתהות אם גם לקבוצה החדשה של ספרופולוס, נטולת איזה דיאנדרה קיין אחד, יש שחקן בקו האחורי שיכול לחסל מתנגד. אולי זוסמן יכול. קטש, מהצד השני, יכול כנראה לסמן וי בקטגוריה הזאת.
כפי שניתן להתרשם מטורניר קדם העונה, תפקידו של לוקט הוא להתיישב על הרכז היריב. גם כדי לנסות ולאמללו, וגם כדי לייצר מצב נוח לחילוף הגנתי שמערב את הגארד/פורוורד החדש והגבוה יחסית. כמו כן, גם כשהוא לא יושב חזק על הכדור, הורגשה אתמול היטב הנוכחות של השומר החדש של ירושלים.
קחו לדוגמא את המהלך כאן. לוקט שמר בתחילתו את אלייז'ה בראיינט. כשהכדור הגיע לכספי ולמצב של אחד על אחד מול נמרוד לוי, שימו לב כיצד לוקט גם מייצר מגע עם טאריק בלאק ומוודא שזה לא מתגנב מאחורי או מלפני מינדאוגאס קופשאס, וגם מזהה בזמן את החיתוך של בראיינט לכיוון הטבעת.
via GIPHY
האמת היא שגם אלמנטים הגנתיים טקטיים שונים של ירושלים, שנראו לא מי יודע מה כל עוד אויישו על ידי שחקנים אחרים, הרגישו אחרת לגמרי כשלוקט נמצא בסביבה. למשל, ואל תברחו לי בבקשה עכשיו, בטיפול ההגנתי בסייד פיק אנד רול של מכבי תל אביב, כלומר במהלך בין שניים שמתחיל מהצד.
ירושלים הלכה לפתרון שמנסה להותיר את קופשאס הכבד באזור הצבע, ולכן כיוונה את השחקן עם הכדור לעבר קו האורך (כלומר, פתרון שנקרא טופ סייד או ICE) + הביאה עזרה גבוהה משחקן ההגנה בפינה. היא נענשה על כך לא אחת.
עזבו דיבורים, בואו נראה וזהו. הנה כאן העזרה הגבוהה של בר טימור, שעזב את וולטרס מהפינה הקרובה, בדרך לסל קל.
via GIPHY
עם לוקט זה נראה היה טוב בהרבה. למשל כאן: שימו לב כיצד לוקט עזב את בראיינט מהפינה הקרובה ועזר על הכדרור של וולטרס בזמן שהוא נגע וחטף את הכדור.
via GIPHY
טוב נו, שלא תחשבו שאנחנו כאן מניפולטיביים מדי: זה לא תמיד עבד גם ללוקט. למשל כאן.
via GIPHY
אם נסכם את ירושלים נכון לסיום תקופת ההכנה, אפשר להתרשם שמדובר בקבוצה בעלת פוטנציאל גדול יותר מזו של העונה שעברה. לפחות בליגה, ולפחות בליגה נטולת חוק רוסי מלא. כשהיא ממזערת את מספר השחקנים שאינם שומרים (כולל תמיר בלאט שנראה היה בשבוע האחרון כמי שממש מתאמץ בצד שבו לא מתקיפים), כשהיא מחזקת את הקו הקדמי שלה - ואמורה להיראות טוב יותר עם טיישון תומאס במקום קופשאס, וכשהיא משמרת כוח אש איכותי בקו האחורי, במיוחד בדמות פלדין, בראון ובלאט (שלושתם היו טובים אמש), אפשר לצפות להרבה דברים מעניינים מבירתנו הקדושה. לפחות בליגה.
אה, ולמה רק לפחות? בגלל אייזיאה קאזינס. לקחי העונה שעברה מלמדים שצריך עוד משהו בקו האחורי, במיוחד כאשר מתמודדים מול קבוצות והרכבים שמפרקים את ניהול המשחק הקיים בירושלים. קאזינס נראה היה כבחירה, אההה, גבולית מלכתחילה. בטח ובטח כשמוותרים בקלות על הרישום שלו בכל המשחקים בטורניר ההכנה החצי רשמי הראשון של העונה.
****************************************
עכשיו מכבי. העמדה המדוברת ביותר של הצהובים בקיץ האחרון, כמו במרבית הקיצים הקודמים, הייתה עמדה מספר 1. כלומר, עמדת הרכז. הצהובים הצהירו פעם אחר פעם שבעונה הקרובה ינחת כאן סוף כל סוף בעל בית אמיתי. מהשפיץ של היבשת הישנה. וגם אחרי שהוחתם לו נייט וולטרס והצטרף לסקוטי ווילבקין, המשיכו והוסיפו השמות להתעופף ולרחף בחלל האוויר.
קוסטאס סלוקאס כמעט ונחת ביד אליהו, על פי מקורות מסוימים, עד שקיבל החלטה משונה להישאר בקבוצה הרבה יותר טובה ובעבור הרבה יותר כסף. מילוש תאודוסיץ' הגדול כמעט, אבל ממש כמעט, בחר להצטרף לליגה המקומית שלנו, על פי מקורות צהובים למדי, עד שרואה החשבון שלו המחיש לו, באמצעות מחשבון, את הפער בין כסף אמיתי לבין הצעות מדומיינות.
ולא שמכבי נטולת כשרון בקו האחורי החדש. ממש לא. הצהובים מוכשרים בהרבה מכפי שהיו בעונה שעברה. בעונת 18/19 היה למכבי שחקן אחד בלבד שיכול היה לייצר מצבים מכדרור ברמות הגבוהות, ושמו סקוטי ווילבקין. השנה, לפחות על הנייר, יש למכבי 3 כאלה: גם ווילבקין, גם וולטרס וגם טיילר דורסי. ואם נשפוט על פי המשחקים האחרונים, אולי גם אלייז'ה בראיינט. אולי.
למכבי הנוכחית, כאמור, יש לא מעט שחקנים שיכולים לקחת את הכדור, להזיז את כולם ולייצר מהלכים גדולים. נניח כמו כאן, כשווילבקין קיבל את לוקט ודפק לו בראש שתי נקודות גדולות לאחר 10 כדרורים תמימים.
via GIPHY
גם וולטרס יכול כאלה, וגם דורסי. שלושתם מסוגלים גם לרשום לא מעט אסיסטים בטופס הסטטיסטיקה, במיוחד במהלכי פיק אנד רול ובמיוחד כשהם מזהים שחקן פנוי בכיוון התנועה שלהם - וזה לא מעט.
העניין הוא שאף אחד, אבל אף אחד מהם, איננו מנהל משחק ברמה הגבוהה ביותר, על פי הפרמטרים הקלאסיים של הכדורסל. לאף אחד מהם אין את הידע והתחושה של שליטה בכל מהלכי הקבוצה, כולל זיהוי אינסטינקטיבי למי הולכים ומתי. לאף אחד מהם גם אין את הנטייה הטבעית לחפש קודם כל להפעיל אחרים ורק אח"כ את עצמם. אז נכון: הכדורסל המודרני מוותר אט אט על התפקיד הקלאסי של רכז "אמיתי", אבל עושה רושם שהקו האחורי של מכבי תל אביב מורכב מיותר מדי שחקנים בעלי תכונות דומות ומאפיינים דומים.
ושוב - רמת הכשרון של מכבי בעמדות הגארד מרשימה ונהדרת. שלא יובן אחרת. היא אוחזת בסגל שלה בשחקנים שמסוגלים לייצר חרדות הגנתיות להרבה מאד קבוצות ביורוליג, ושמסוגלים לקחת את הכדור ולספק הצגות גדולות וניצחונות אדירים. השאלה היא האם יש גם מישהו שם, בקו האחורי החדש, שמסוגל לשחק בפאסון ולקבל החלטות קבוצתיות תחת לחץ, להבדיל מלשים מבטחו באל הטוב ולדחוף את הכדור לכיוון הטבעת. האם יש שם, בערימת הקומבו גארדים שנערמה הקיץ ביד אליהו הישן, גם מישהו שיודע ליטול פיקוד על ההצגה?
או במילים אחרות, על מי אמורים לסמוך אוהדיה הנאמנים של מכבי תל אביב: על הקבוצה שהצהירה ברורות שהיא חייבת חייבת חייבת להנחית הקיץ רכז מהשורה הראשונה של אירופה, או על מכבי תל אביב שטוענת שהיא תסתדר מצוין גם בלעדיו?
מובילי הכדור הקיימים של הצהובים חיפשו אתמול, כפי שתחפשנה מרבית הקבוצות אחריהן נעקוב העונה, את הפראייר ההגנתי דרכו כדאי להריץ מהלכי פיק אנד רול. כפי שירושלים הלכה על הרגליים הכבדות של ג'ייק כהן, למשל, עטו הצהובים בכל הכוח על אלו של קופשאס. ולעיתים, כפי שגם הראינו, זה נראה לא רע בכלל. ולעיתים, כפי שכבר אזכרנו, זה הרגיש מעט חד מימדי.
העניין הוא שכאשר מובילי הכדור שלך, כולל כולם, הנם בעלי אוריינטציה מובהקת של קודם כל טבעת, הדבר מעט מדבק. כך חזינו אמש באלייז'ה בראיינט, ללא ספק שחקן נהדר ומוכשר ופוטנציאל לשיחוק לא קטן (וכפי שהבריק אמש ידיד המחלקה דרור הופמן, מתחיל להזכיר אחד סילבן לנדסברג), כשהוא מצטרף לחבורת הקומבו גארדים שלצידו וממצב עצמו כשחקן בעל מאפיינים דומים עד זהים. גם כשהוא משחק בעמדה מספר 3, אחת העמדות בהן אין למכבי תל אביב איוש או ליהוק אוטומטי.
בראיינט, כאמור, הרשים מאד אתמול ביכולותיו ההתקפיות. אלו לא רק הנקודות (18) כמו התחושה שהוא מסוגל לקחת כמעט כל כדור ולייצר ממנו משהו טוב. לעצמו. אלא שיחס של אסיסט אחד אל מול ארבעה איבודי כדור מלמד חלק מהסיפור. בהיעדרו של מישהו על הפרקט שיגיד מה מותר ומה אסור, גם בראיינט מרגיש עצמו, לפחות כרגע, משוחרר לעשות מה שנראה לו מתאים באותו הרגע. זה לא ממש תורם לרמת האיזון ההתקפי של הצהובים בשלב זה.
הנה, למשל כאן, בהתקפה הראשונה של הצהובים במשחק, כשהוא משחק כקומבו גארד לצידם של עוד שניים (ווילבקין ו-וולטרס), ניסה לקחת בראיינט את בריימו לטבעת, רק כדי לפגוש הגנה צפופה ומתואמת (שימו לב בבקשה לערנות ההגנתית של זלמנסון, לוקט ופלדין וגם לחיפוי האיכותי של בלאט).
via GIPHY
רגע, מה רע בזה? בסך הכל החלטה של סוף שעון שניות, לא? אז קחו עוד דוגמא כאן. בראיינט זיהה חילוף הגנתי בדמות קופשאס הגדול והתקיף את הטבעת רק כדי לחטוף גג מלוקט, בדרך למתפרצת בצד השני.
via GIPHY
רגע, ומה רע בזה? בסך הכל התקיף את המיסמאץ' בסוף התקפה, כשלצידו בקו האחורי דיברתולומיאו ואבדיה.
האמת? יש טעם בטענה. העניין הוא שמכבי של סוף חודש ספטמבר מנסה לפתור הכל באמצעות מהלכי אחד על אחד, בד"כ של הגארדים שלה. הולכים אל המיסמאץ' ומתקיפים אותו בחמת זעם ועם הרבה כדרורים. השאלה שנשאלת ושעוד תישאל (הרבה) בהמשך היא כפולה: האם רמת הכישרון הזאת מספיקה לבדה + מי ינווט את הספינה כשיצטרכו לחשוב על פתרונות התקפיים מול אתגרים הגנתיים משמעותיים?
או בניסוח אחר: האם כדורסל שמסתמך על הכישרון ההתקפי הגולמי והדומה להפליא של ווילבקין, וולטרס, דורסי וברייאנט יספיק כדי לעצור את שרשרת העונות הכושלות של הצהובים? נעקוב בעניין גדול.
