באו: אלאדה אמינו, ג'ונתן הולמס, ג'מאל שולר, דאלאס מור, סטו דגלאס, צוף בן משה, דניאל ששון
עזבו: ג'רל מקניל, טוני גפני, מאט האוורד, טיי מקי, אדריאן בנקס, דניאל איידן.
חמישייה מסתמנת בחוק הרוסי: אלאדה אמינו, ג'ונתן הולמס, רפי מנקו, רביב לימונד, דאלאס מור.
סיפור הקיץ: יש רצוי ויש מצוי
דני פרנקו ידוע כמאמן שמאמין בשחקנים "שלו" - ודוגמאות לא חסרות. קחו את העונה שעברה לדוגמה, אז הוא הלך עם טיי מקי עד הסוף למרות כל הביקורות מסביב. גם טוני גפני הוא שחקן שפרנקו מעריך מאוד: המאמן רצה להשאיר אותו וגם השחקן עצמו היה מעוניין להמשיך, אבל לאחר מו"מ ארוך, הוא בחר בברינדיסי האיטלקית, משום שלא הצליח להגיע להבנות כספיות עם הקבוצה.
בהפועל היו מעוניינים אפילו יותר להשאיר את אדריאן בנקס, שהיה השחקן הטוב ביותר שלהם בסוף העונה שעברה. אלא שגם איתו היתה סחבת במו"מ, מקורביו מספרים שהוא הרגיש כאילו לוקחים אותו כ"מובן מאליו" - וגם הוא ארז מזוודות, בחר בברינדיסי והשאיר את האדומים עם בור גדול בעמדה שלו.
גם גזרת ג'רל מקניל, עוד שחקן שהצוות המקצועי היה מאוד רוצה להשאיר, היתה עמוסה. נכון לעכשיו, הגארד המצוין עדיין בלי קבוצה לעונה הבאה ובהפועל מופעלים לחצים להחזיר אותו. אלא שלאורך הקיץ, מקניל לא היה החלטי, אבל לא הסתיר לרגע את העובדה שנהנה בהפועל ת"א ולא פסל את האפשרות שיישאר לעונה נוספת. אז למה זה לא הסתדר?
מקניל ידוע כשחקן שאוהב לחכות ל"הצעה המתאימה" - הרי רק בקיץ שעבר הוא הגיע מאוחר מאוד, ימים ספורים לפני פתיחת הליגה. בחודשים האחרונים, כאמור, היו איתו שיחות בלתי פוסקות, כאשר אפילו לדרישותיו הכספיות הגבוהות בהפועל היו עשויים להיענות. אלא שבגלל ההשתתפות באירופה, בקיץ 2018 החליטו בהפועל לא לחכות והחתימו שני גארדים זרים - ג'מאל שולר ודאלאס מור - כדי לסגור את הסגל כמה שיותר מוקדם. מצד שני, יכול להיות שאם היו ממתינים תקופת זמן קצרה, מקניל היה משתכנע ובוחר להמשיך בהפועל.
זה לא שבהפועל ת"א יש סגל רע, יש פשוט הבדל בין מה שרצה הצוות המקצועי לבין מה שקרה בפועל. לעמדה מספר 4, זו שעזב גפני, הבחירה הראשונה היתה ג'יימס ווב, שכבר היה סגור, אבל התחרט ברגע האחרון וחתם בקאנטו. במקומו הגיע ג'ונתן הולמס, אם כי במקרה הזה - יכול להיות שמעז דווקא יצא מתוק. על הבלטה של בנקס בהפועל רצו מאוד את חנן קולמן, אבל הוא העדיף הצעה כספית גבוהה יותר מהפועל באר שבע.
בעמדות הגארדים, כאמור, מקניל היה ועדיין האופציה האופציה מועדפת, אבל כרגע הקו האחורי הזר מורכב משולר ומור. העניין הוא ששולר הוא קלע מוכח, אבל לא ממש מוביל כדור, מה שמותיר כרגע את מור כמוביל הכדור הכמעט-בלעדי, במיוחד כל עוד רביב לימונד עדיין לא כשיר.
מור הצעיר הוא אמנם סקורר מעולה (סגן מלך הסלים בליגה האיטלקית בעונה שעברה - 18.7 נקודות) ובעל יכולת חדירה משובחת, אך סיים את העונה הקודמת עם 2.2 אסיסטים בממוצע למשחק. מי שלפחות בתחילת העונה תורם לא מעט בעמדת הרכז הוא ים מדר, הכשרון בן ה-17 ממחלקת הנוער, שקיבל אשראי לא מבוטל בקדם העונה ומול שרלרואה.
בזכוכית מגדלת: ההנהלה מול הקהל
יכול להיות שיום אחד, בראיה לאחור, אירועי המשחק מול שרלרואה יהיו קו פרשת המים של המועדון. בצעד תקדימי, החליטה הנהלת הפועל ת"א לפעול באופן אקטיבי והודיעה כי תשלול כניסה מאוהדים מתפרעים ואפילו תשקול לתבוע אוהדים באופן פרטני על גרימת נזקים. אם היה מדובר בכל מועדון אחר, כנראה שההחלטה הזו היתה נראית אחרת, הגיונית יותר. אבל בגלל הפועל ת"א ומבנה הבעלות שלה, זה לא דבר של מה בכך.
מדובר, אם כן, בהצהרה חד משמעית של ממש מבחינת ההנהלה, שמאסה באירועים דוגמת המשחק בשרלרואה. אם תרצו, משהו בהנהלת הפועל השתנה, אפילו התבגר. האיומים של מנויי זהב להחזיר את מנוי, החששות מקנסות גדולים (גם מפיב"א), המיאוס של הבעלים הפרטיים בהתנהגות הזו וגם תדמית המועדון עמדו לנגד הנהלת הפועל - שקבעה ברוב של ארבעה מול אחד - צריך פה שינוי, ומהר. אותה הנהלה שבהרבה מקרים עמדה מאחורי הקהל, גם באירועים הפחות נעימים - החליטה שמספיק.
השאלה היא מה יקרה בפועל, אם וכאשר אחד האוהדים יתנהג שלא לפי הקודים המקובלים. האם באמת הפעולה תהיה חדה וחד משמעית כפי שהובטח בהודעה? האם יהיה איזשהו גבול בין עבירות חמורות יותר לחמורות פחות? ולא פחות חשוב - איך הקהל יקבל את זה - שהרי הפועל היא לפני הכל, קבוצת אוהדים. מה שבטוח, בהפועל כמו בהפועל, תמיד יהיה מעניין.
ירים את ההיכל: ג'ונתן הולמס
אם הכל היה עובד כמו שצריך בקריירה של הפורוורד בן ה-25, הוא בכלל לא היה מגיע להפועל ת"א. לפני שתי עונות הוא כבר חתם על חוזה זמני בברצלונה ונראה היה כשחקן יורוליג לכל דבר ועניין, כאשר גם מכבי תל אביב של ארז אדלשטיין גילתה בו עניין. הוא כיוון ל-NBA כשחזר לליגת הקיץ, אלא שפציעה במדי נבחרת ארצות הברית במשחקי אמריקה גרמה לו להחמיץ חלק נכבד מהעונה הקודמת.
להולמס כבר לא היו הצעות מקבוצות בכירות באירופה - והפועל ת"א הרוויחה מן ההפקר. כי כשהוא בריא - מדובר באחד משחקני הפנים הטובים ביותר בליגה. חד וחלק. הוא אמנם לא אתלט יוצא דופן שמתעופף לטבעות, אבל שחקן שמסוגל לשחק בשתי עמדות (4-5), נהדר עם הפנים וגם עם הגב לסל ובעל יד טובה מחוץ לקשת. אם הוא אכן יהיה כשיר לגמרי, מדובר בגניבת השנה.
באנקר: תומר גינת
בעונתו השלישית, הפורוורד בן ה-23 צפוי להיות אחד השחקנים שיקבלו את מספק הדקות הרב ביותר בהפועל. מבחינת התאמה, הוא ישלים מצוין את אמינו/הולמס, ותחת החוק הרוסי גם יאפשר לפרנקו לשחק עם שני גארדים זרים בקו האחורי.
אבל מעל הכל, גינת בדרך להיות הפרנצ'ייז פלייר של הפועל - ובקבוצה בעלת מבנה כל כך ייחודי - זה לא דבר של מה בכך. מעונה לעונה הוא משדרג את הממוצעים (10.3 נקודות ו-6 ריבאונדים בעונה שעברה), כשאם קו ההתקדמות יימשך, העונה הוא יקבע עוד יותר את מעמדו כאחד הישראלים הבולטים בליגה.
תסריט ריאלי: השלד הישראלי מוכשר מספיק (שימו לב אגב לים מדר, אחד השחקנים המבטיחים ביותר שצמחו במחלקת הנוער האדומה) ועושה רושם שכשזה יתחבר, להפועל תהיה יופי של קבוצה, שתוכל לאיים על פיינל פור שני ברציפות, אם כי בדרך - אל תפסלו מספר שינויים במצבת השחקנים.
תחזית: מקומות 4-6.
