נתחיל מהסוף – ג'רל מקניל בכלל לא היה אמור להיות בהפועל תל אביב. בעיניו, הוא בכלל היה צריך להיות בימים האלו בהכנה לעוד עונת NBA. אלא שגם בפועל, הוא לא אמור היה להיות בהפועל: ב-2 באוגוסט הוא כבר היה חתום בשטרסבורג הצרפתית, אבל שבועיים לאחר מכן, הקבוצה הודיעה בלקוניות כי "בהחלטה משותפת, הצדדים נפרדים בשל סיבות אישיות של השחקן". השאלה היא האם הפועל זכתה מן ההפקר, או ששגם היא, כמו רבות לפניה – תשמש רק כתחנת מעבר.
"ג'רל הוא שחקן מוכשר מאוד, מאלה שיש להם הכל", מספר עליו אריק שיבק, שאימן אותו במונס הבלגית לפני שמונה שנים. "הוא גארד שמחפשים היום, שיכול לשחק בעמדות 1 ו-2. הוא אתלט, יש לו ידיים ארוכות מאוד, בטח יחסית לגארד. הוא גם שחקן הגנה מצוין, שפתאום יכול לתת גג או גג וחצי למשחק. הוא מבין טוב את המשחק, באמת שיש לו הכל".
מהרגע בו שוחרר מקניל משטרסבורג, הפועל ניסתה לצרף אותו - שחקן בסגנון הזה היה בדיוק מה שחסר לה כדי להשלים את הסגל לקראת העונה הקרובה. האדומים פנו מספק פעמים אבל האמריקאי, מצידו, לקח את הזמן – ואפשר גם להבין אותו: החוזה ש"ברח" ממנו בשטרסוברג עמד עד כמעט רבע מיליון דולר לעונה, בעוד שהתל אביבים הציעו בערך מחצית מהסכום. בהפועל כבר הפנו את המאמצים לכיוונים אחרים, אלא שרגע לפני כיפור, במפתיע, מקניל התרצה והודיע – "אני מגיע". אז איך שחקן כל כך מוכשר, בשיא הקריירה, לא נמצא היום במקום אחר לגמרי?
החלום הגדול של הגארד בן ה-30 תמיד היה ה-NBA. וזו, תמצית הבעיה. הוא מרגיש שלשם הוא שייך, שכל קבוצה שהיא לא קבוצת NBA, פשוט קטנה עליו. ככה זה כשאתה כוכב מכללות, שנבחר לחמישיית העונה בביג איסט, ואחד שמוכתר לשחקן ההגנה של העונה ושמסיים ארבע שנות קריירה במכללת מרקט כמלך הסלים של כל הזמנים.
האכזבה הראשונה בקריירה שלו הגיעה בדראפט של 2009, כשהוא שמע את דייויד סטרן קורא לבמה בין היתר את סטף קרי, ג'יימס הארדן, בלייק גריפין ועומרי כספי. מקניל נשאר בחוץ, וזה היה האות התחיל לנדוד. למאמן הראשון שלו באירופה, קראו אריק שיבק. "הוא בא אחרי פתיחת העונה ואני זוכר שכבר במשחק הראשון שלו, הוא ניצח את אנטוופרן", נזכר הישראלי. אלא שכבר אז, התחילו הבעיות. מקניל נכשל בבדיקת סמים ונחתך מהקבוצה הבלגית. למרות זאת, המאמן מתעקש ש"הוא לא שחקן בעייתי מבחינת האופי. הבעיה שלו היא שאין קורלציה בין היכולות שלו לבין מה שהוא השיג בקריירה. אם הייתה קורלציה, הוא לא היה באירופה".
מאז עונת 2009/10, מקניל לא נשאר יותר מעונה אחת באף קבוצה, סימפטום של שחקן שכל הזמן מחפש את נקודת יציאה לליגה הטובה בעולם. את השנים הוא העביר בדילוגים בין אירופה לליגת הפיתוח, בניסיון סוף סוף להרשים קבוצת NBA. זה כמעט קרה כשב-2012 הוא הוחתם על חוזה זמני אצל יוטה ג'אז, אבל לא ראה את הארץ המובטחת.
עונת 2014/15 הייתה מכוננת מבחינת מקניל. הוא חתם בסביליה, אבל לא שיחק בה אפילו משחק רשמי אחד, משום שהמוות של אביו, לפני פתיחת העונה, גרם לו לרצות להיות קרוב לבית. הוא שב לדי-ליג, שם קלע 19.2 נקודות בממוצע ונבחר ל"שחקן המשפיע" – תואר שמוענק לשחק שהגיע במהלך העונה והשפיע יותר מכולם. באפריל 2015, זה קרה, הטלפון מפיניקס סאנס הגיע.
ירגיש בבית?
על היכולות של מקניל אין שום ויכוח. הוא סחף את אריס סלוניקי לעונה מצוינת ב-2015/16 ובדצמבר האחרון קיבל את החותמת הסופית כשהוחתם בבאמברג ושיחק ביורוליג לראשונה בחייו, כשבין היתר, הוא היה שותף לחגיגה של אלופת גרמניה על חשבון מכבי תל אביב בפברואר האחרון.
"מבחינת ג'רל, למרות גילו הלא צעיר, זו הזדמנות נהדרת למצוא פעם אחת בית ולתמיד ולהתרומם", מסכם שיבק. "הפועל תל אביב זה אמנם מקום שיש בו לחץ, אבל הקהל דוחף וזה מועדון גדול, שגורם לך להרגיש שייך. יש לו ארגז כלים להיות "טופ", אבל הוא לא הצליח להיות "טופ". הוא לקח החלטה נכונה כי הפועל זה המקום המושלם עבורו לעשות את זה, הוא רק צריך לרצות את זה".
ברור לדני פרנקו כי אם לא אותה תקרית בשטרסבורג, מקניל לא היה מגיע. ובכלל, אם בגיל 20 היו אומרים לו שעשר שנים לאחר מכן הוא ישחק בישראל – הוא כנראה היה מתגלגל מצחוק. אבל הקריירה שלו לקחה אותו למחוזות אחרים לגמרי, כנראה שבגלל שבכל מקום שאליו הוא הגיע, הוא הרגיש שזה קטן עליו. המשימה של הפועל תל אביב תהיה להוכיח, שהיא גדולה מספיק, אפילו למידות של ג'רל מקניל.
