"כשרק נבחרתי לליגה, שיחקתי נגד שאקיל אוניל, מייקל ג'ורדן, קארל מלון. ואמרתי 'וואו'. זה כמו אגדה. זה כמו סרט של דיסני. אחר כך, להיות ה-כוכב של ניו יורק היה פנומנלי. הייתי הולך לערבי גאלה, לאופרה, להופעות, לתערוכות אומנות וגלריות. יכולתי לצבור כ"כ הרבה חברים בניו יורק סיטי".
בגיל 34, בשלהי הקריירה, אמראה סטודמאייר, עזב לראשונה את אמריקה ומנסה להוביל את הפועל ירושלים להצלחה בליגה הישראלית וביורוקאפ. עד עכשיו, העסק הזה רחוק מלהיות פשוט. חלקים גדולים מהמשחקים הוא מבלה על הספסל, וכשהוא על הפארקט, הוא לא מעורר אימה אצל היריבות. כעת הוא מתפנה לסיכום ביניים ומדבר על החיים בעיר הקדושה ועל המשך דרכו בארנה.
היתה, לפחות לחלק מהאנשים, ציפייה שאתה תשלוט, תשלוט בקלות. תקלע 25 נקודות למשחק, תוריד 15 ריבאונדים
"האמת שזה יכול לקרות, אבל אני זורק רק ארבע זריקות למשחק. אז אין לי ממש הזדמנות לשלוט".
כמה זמן תישאר?
"לא יודע. נראה איך תהיה העונה. אם אצליח להוציא לפועל את הדומיננטיות שלי במשחק פה, אשאר לזמן ארוך יותר. אבל אם לא נפענח איך להשתמש ביכולות שלי, אז זה אולי יהיה קצר יותר".
מה דעתך על ההופעות שלך עד עכשיו?
"הן היו בסדר. הייתי יותר 'שחקן של קבוצה'. לא ניסיתי להיות מעורב יותר מדי. רציתי לאפשר לחברים שלי להיות עצמם, ולהרגיש נוח. לא רציתי שיחשבו עלי כל הזמן. אז הייתי 'שחקן של קבוצה'. אבל עכשיו אני רואה שהקבוצה שלי צריכה אותי, שאהיה אני. הם צריכים שאני אהיה 'אמארה סטודמאייר'. אז עכשיו זה הזמן שלי להיות אני במגרש, ולשלוט באמת. עכשיו אני מוכן להיות באמת דומיננטי. זה הזמן להראות לכולם באמת למה אני מסוגל ולמה אני כאן, וזה הזמן להטביע את החותם שלי".
מי שחקן ה-NBA הטוב ביותר ששיחקת איתו או נגדו?
"אממממ.. (חושב כמה שניות). כנראה שסטיב נאש היה החבר-לקבוצה המועדף עליי. בגלל שאני לא חושב שהוא אפילו הבין מה פירוש המילה "אנוכיות". אני לא חושב שזאת מילה באוצר המילים שלו. והשחקן הטוב ביותר ששיחקתי נגדו? היה לי קשה מאוד לשמור על דירק נוביצקי. לא יכולתי לשמור עליו. ניסיתי הכי חזק שאני יכול (צוחק). הוא 7 פוט (2.13 מ'), והוא תמיד זורק פייד-אווי. אז לא משנה כמה גבוה קפצתי, או כמה שניסיתי לחסום אותו, זה לא קרה. הוא גבוה ממני (אמארה הוא 2.08 מ'), והוא תמיד זורק פייד-אווי. לא יכולתי לעשות כלום".
אהבת לשחק עם 'מלו' (כרמלו אנתוני)?
"זה היה קוּל. הוא בנאדם מצוין. מאוד אינטילגנטי, שחקן התקפי טוב".
דעתך על הניקס העונה?
"עד עכשיו הם עושים עבודה טובה. הם התחילו קצת לאט, אבל אני חושב שפורזינגיס הוא המפתח. ככל שהוא ישתפר, וככל שהוא יהיה טוב יותר, כך הניקס יהיו טובים יותר. אם הוא יקלע 28-30 נק' לערב, והוא יהיה הכוכב, הניקס יהיו מצוינים".
חלק גדול משחקני ה-NBA מאבדים את כל כספם זמן קצר אחרי הפרישה
"אני חשבתי על העתיד מאז שהייתי בן 22. תמיד חשבתי על לחסוך. כי מה שקורה הוא, שאתה חי ברמת חיים מסוימת, ופתאום אתה פורש, וזה קורה בספונטניות. וכשאתה פורש, עדיין יש לך את החשבונות שאתה חייב לשלם. אבל אין לך עבודה (מחייך). אז אתה חייב ליצור לעצמך אפשרות להמשיך להכניס כסף ולהיות חכם עם החיסכונות שלך. זה לא מפחיד אותי כי אני הייתי חכם בנוגע לחיסכונות שלי".
איך שמרת על היהדות שלך בזמן ששיחקת ב-NBA?
"בכל הקריירה שלי ב-NBA, תמיד שמרתי על חוקי משה. שמירת שבת היא בעייתית בשבילנו באמריקה, כי הכול קורה בסופ"שים. יש לנו משחקים בסופ"שים, אז זה קצת קשה, אבל אני צם ביום כיפור. והחג תמיד נפל על מחנות-אימונים. אז היינו רצים ספרינטים וספרינטים, כל השחקנים שותים מלא, ואני לא יכולתי לשתות. לא יכולתי כבר לחכות עד שתשקע השמש. זה היה ככה כל הקריירה שלי. פסח, ראש השנה, יום כיפור, כל הדברים שעשינו בילדות הפכו להיות חלק מאיתנו. וכשגדלתי, התחלתי לעשות את זה בעצמי, והתחלתי ללמד את אשתי. והיא אמרה לי 'לא, אני רוצה לחגוג כריסמס'. אמרתי לה 'לא, אין כריסמס'. 'אבל המתנות..' אמרתי לה: 'אוקיי, נחגוג חנוכה'".
אז למה אתם לא חוגגים את שני החגים?
"לא, לא כריסמס, לא פסחא, לא יום ראשון, בדברים האלה אנחנו לא נוגעים כי הם פגאניים".
