כשרומן סורקין יכנס לראשונה לחדר ההלבשה בהיכל מנורה מבטחים, הוא יסתכל מסביב ויראה חבורה של שחקנים, לפחות בסגל הישראלי, שהדרך שלהם לאלופת ישראל לא היתה יכולה להיות שונה יותר מדרכו שלו. מימין יישב יפתח זיו, שהצליח לנער מעליו סטיגמות שסבל מהן במשך שנים, משמאל יהיה עוז בלייזר, שילם את שכר הלימוד אולי הכי גבוה כדי ללבוש צהוב. גם ג׳ון דיברתולומיאו יהיה שם, אחד שצמח מקולג׳ בדיוויז׳ן 3 עד לסרט הקפטן של מכבי ת״א, והוא יתבונן גם בג׳ייק כהן, שכבר חווה הכל ומגיע לקדנציה שלישית, על אותה משבצת בדיוק של סורקין. כל אחד עם החוויה שלו, אבל לסורקין סיפור ייחודי בנוף הכדורסל הישראלי.
נגד הזרם, מהרגע הראשון
רומן סורקין נולד במינסק, בלארוס, אך עלה ארצה בגיל שנתיים, גדל באשדוד, ושיחק במחלקת הנוער של אליצור אשדוד. בנוסף, הוא היה חלק מהאקדמיה של איגוד הכדורסל במכון וינגייט ועבד תחת דני גוט, שתרם רבות לפיתוח שלו. ההחלטה הראשונה שקיבל בקריירה המקצוענית היתה בניגוד לגמור למה שנהוג כיום עבור שחקנים עם פוטנציאל: בזמן שרובם מחפשים קבוצה בחו״ל עם אקדמיה טובה, או קבוצה בארץ עם תשתית יציבה לפיתוח שחקנים, סורקין החליט לצאת לקולג׳, ובכך הפך לאחד הישראלים הבודדים בעשור האחרון שעשו את המהלך הזה. המכללה שנבחרה היתה אורגון. המספרים שלו לא היו מרשימים בלשון המעטה, אבל הוא זכה לחוות את פיינל פור המכללות ב-2017, לשם הגיעה אורגון אך הפסידה בחצי הגמר לצפון קרולינה, כשסורקין לא משותף במשחק. חברו לחדר לאורך התקופה, אגב, היה שחקן בשם טיילר דורסי.
אלא שהבחירה בקולג׳ התבררה כבעייתית. בדיעבד גילה סורקין כי צה״ל לא נתן את הסכמתו לדחיית השירות, ולמעשה מעמדו הוגדר כעריק. ״הסיפור הזה קרה לא באשמתו של רומן״, מספרים בסביבתו, ״באיגוד הכדורסל הבטיחו לו שיסדירו את מעמדו מול צה״ל אבל זה לא קרה״. כך יצא שסורקין חזר לישראל, עמד למשפט, וכתנאי למחיקת התלונה התיק הצבאי שלו הוא כמובן חויב להתגייס, ולהתייצב מדי ארבעה חודשים עם עורך דין בפרקליטות הצבאית ומכתב מהיחידה שמאשר שהוא מתנהג יפה ולא עושה בעיות. בשירות הצבאי עצמו, סורקין לא ממש ליקק דבש כמו ספורטאים אחרים. הוא אמנם הורשה לצאת לאימונים ולמשחקים, אך היחס הכללי אליו היה קריר ולא דומה בדבר לזה שספורטאים מצטיינים אחרים קיבלו.
סורקין לא היה צריך להסתכל רחוק מדי. הוא ראה כיצד חברו הטוב דניאל קופרברג מתגייס לצבא ומקבל את כל התנאים והפינוקים האפשריים, וכיצד בתוך הצבא נלחמים על שירותיו כדי שייצג חיל כזה או אחר בליגת הכדורסל של צה״ל, עד שלבסוף חיל האוויר זכה בתכשיט והעניק לו תנאים מופלגים. באותו זמן, רומן קיבל שיבוץ לא יוקרתי בעליל כעובד רס״ר בכלא 6 ו״טחן״ שמירות.
רק בשביל לקבל חיבוק
הרומן של רומן עם מכבי חיפה התחיל קצת לפני שחזר לישראל, אחרי שסיים את קריירת המכללות. ג׳ף רוזן, בעלי מכבי חיפה לשעבר, התאהב בו מייד וזימן אותו לסדרת אימונים במיאמי אצל אנשיו, שחזרו לרוזן עם מילה אחת: ״וואו״. זה נגמר בחוזה לשלוש וחצי שנים במכבי חיפה, שם הפך סורקין לסוג של פרנצ׳ייז פלייר.
בחיפה, סורקין הפך במהרה לבן טיפוחיו של המנכ״ל לשעבר, אסף רוזנבלט, שפיתח איתו מערכת יחסים קרובה שמזכירה כזאת של אב ובן. ״רומן מאוד מאוד מתחבר למקום שהוא נמצא בו״, מספר רוזנבלט, ״מצד אחד הוא כן צריך להרגיש שמחבקים אותו ושדואגים לו, אבל מצד שני הוא לא מסוג השחקנים שדורשים תשומת לב ותחזוקה בלתי פוסקת. אני מאמין שהוא ייקלט טוב במכבי ת״א כי רומן אוהב ויודע לעבוד קשה, אבל הוא כן צריך להרגיש שהוא חשוב, שהוא לא בא לשמש רק כשחקן ספסל. אבל הוא יודע שהוא צריך לעבוד בשביל המעמד, אני בהחלט רואה אותו שחקן יורוליג לגיטימי עמוק בתוך העונה ובטח שבעונה הבאה״.
התמיכה מווייצ׳יץ׳, השכר המפתיע
מבחינה מקצועית, אין עוררין על כך שהפוטנציאל וגם היכולת הנוכחית של סורקין מעניינים מאוד. אין הרבה ישראלים בגובה ובגודל שלו, שקולעים כמוהו מכל הטווחים, שיודעים לתת גוף בצבע ועם חוש טוב לריבאונד. במכבי ת״א יודעים את זה, ולכן מצרפים אותו למרות שהם לא ממש ״חייבים״ אותו בנקודת הזמן הנוכחית ובסיטואציה שנוצרה.
סורקין מצטרף למכבי אולי כשחקן שכרגע נראה שיתחיל בקצה הרוטציה, בשל העומס של שחקנים בעמדה מס׳ 4, אבל בשכר של ישראלי בכיר, של כ-200 אלף דולרים בעונה הראשונה וכ-220 אלף בעונה השנייה. במכבי רואים בסורקין פרויקט לטווח הארוך, הוא זוכה לתמיכה גדולה מצידו של ניקולה ווייצ׳יץ׳ שמאוד אוהב אותו, וסיכויי ההצלחה שלו במכבי תלויים במילת מפתח אחת - סבלנות - גם מצד מכבי ובעיקר מצד סורקין עצמו.
