התגובה של מלקולם ארמסטד אמרה הכל. משחק הליגה של פנרבחצ'ה נגד בויוקצ'מץ' התנהל בצורה שגרתית לחלוטין, עד אותו רגע מחריד: טיילר אניס עשה את מה שהוא אוהב לעשות הכי טוב - לרוץ במגרש הפתוח ולתקוף את הסל. הוא נתקל בארמסטד החזק והשופטים שרקו עבירה לזכות אניס. שום דבר לא היה נראה חריג. ארמסטד הסתכל אחורה, ואז הוא ראה את אחת הפציעות המחרידות ביותר שנראו באירופה בשנים האחרונות: קרסול רגל שמאל של אניס התעקמה לחלוטין, ממש נראתה כמו רגל של בובה שמישהו עיקם. ארמסטד התקשה להאמין למראה עיניו ופשוט התרחק מהמקום, אניס נאנק והבין מייד עד כמה המצב חמור.
אניס הובהל לבית חולים ותוך זמן קצר הסתבר שהוא עלול להיעדר לשנה שלמה מהמגרשים. מי שהיה אמור להוביל את פנר נשלח לשיקום ארוך ומייגע, שבסופו של דבר לא יסתיים במכבי תל אביב. אז מה עבר על טיילר אניס בשנה הזו?
מזל רע, קארמה הזויה
הפציעה של אניס היא מעל הכל מזל רע וקארמה הזויה. אחרת, איך תסבירו שבדיוק חודש ימים אחרי, שחקן הוקי של טורונטו מייפל ליף, הקבוצה שאניס אוהד, חווה את אותה פציעה בדיוק? צירוף מקרים נכון? ואם נאמר לכם שלשחקן שנפצע קוראים… טיילר אניס?
אז עם הקארמה הזו אניס הכדורסלן החל בשיקום. עד היום, אניס לא צפה בסרטון של הפציעה. "למה אני צריך לעשות את זה לעצמי?" אמר בראיון שנתן ל"טורונטו סטאר", "אמרו לי שזה היה נראה כאילו אני לובש גרב ריק. אני לא אצפה בזה לעולם".
עוד באותו ערב, כשהיה בבית החולים, אחותו של אניס, בריטני, התקשרה שוב ושוב לטלפון הנייד שלו. "תתפללי עבור אחיך" כתבו לה בקבוצות ווטסאפ. לבריטני, שחיה בטורונטו, לא היה מושג מה קרה, היא אפילו לא ידעה שלאחיה יש משחק באותו ערב. טיילר, כמובן, לא היה במצב לענות לטלפון, ובריטני כבר חשבה על הנורא מכל. לבסוף היא הבינה שמדובר בפציעה. כשטיילר סוף סוף ענה לה, היא קראה בבכי מהצד השני של הטלפון: "הרגל שלך! הרגל שלך!" טיילר, בקול חלש, ענה: "אני בסדר".
מאורציו ג'רארדיני, המנהל המקצועי של פנר, שמר על קשר עם אניס לכל אורך השנה ובראיון ל"נשיונל פוסט" הקנדי סיפר: "טיילר נפצע משחק אחד אחרי ניצחון חוץ שלנו על ז'לגיריס, ניצחון שהושג בזכות רבע אחרון מצוין שלו. בתום אותו ערב חשבתי לעצמי, הנה, הוא מתחיל להתחבר, להיות חלק חשוב במערכת. ואז זה קרה". ארמסטד, אגב, הגיע כבר למחרת לבקר את אניס בבית החולים, ועד היום שומר איתו על קשר.
תוכנית שיקום מפרכת
כעבור כמה שבועות אניס חזר לקנדה לתחילת השיקום, בחסות הצוות הרפואי והמתקנים של נבחרת הכדורסל של קנדה. ברגל שלו היה אפשר לראות צלקת מכוערת, זכר לניתוח שבו הוחדרה לו פיסת פלטינה ארוכה, מהברך אל הקרסול, בתוספת חמישה ברגים, כדי לייצב את הרגל.
כל יום החל בעיסוי אינטנסיבי של שעה שלמה. בזמן העיסוי, אניס נהג לעצום עיניים, לעיתים לחלום בהקיץ, בעיקר על פול ג'ורג', שעבר פציעה דומה ב-2014. "הוא שרד את זה וחזר יותר טוב ויותר חזק", אמר בראיון, "אם הוא יכול גם אני יכול".
תוכנית השיקום של אניס היתה אינטנסיבית במיוחד: שישה טיפולי פיזיותרפיה בשבוע, הרמת משקולות שלוש פעמים בשבוע, הידרו-תרפיה (טיפול בבריכה) שלוש פעמים בשבוע ועבודה על הפרקט עוד שלוש פעמים בשבוע. "ברגע שאני אוכל לעמוד, זה אומר שאני יכול להתחיל תרגולי כדרור וזריקות עונשין", אמר אניס למטפליו.
במעבדת התנועה אניס נהג לעבור אימונים מפרכים שכללו סקוואטים עם כדורי כוח במשך שעה שלמה, ובמתחם שנבחרת קנדה העמידה לרשותו היה גם שף שבישל תפריט מותאם במיוחד לצרכי השיקום. "זאת ההזדמנות שלי לבנות גרסה טובה יותר של עצמי", אמר לאנשי הצוות", בזכות הפציעה זאת אני יכול להקשיב טוב יותר לגוף שלי".
הנחמה שבכתיבה
במשך כל תקופת השיקום קרו לאניס גם דברים חיוביים. לו ולבת זוגו אריקה נולד בן שני, טיילר ג'וניור, אח לג'ורדן הבכורה. "אריקה ואני אהבנו את איסטנבול, אבל אולי זה טוב שטיילר נולד בקנדה, בבית שלו, ולא במדינה אחרת. סביר להניח שאלמלא הפציעה זה לא היה קורה. אני גם זוכה לבלות את חג המולד עם המשפחה שלי, וזה בוודאי לא היה קורה".
אניס מצא נחמה לא רק בשיקום האינטנסיבי, אלא גם בכתיבה. ביולי האחרון הוא פרסם טור מיוחד בבלוג The Fatherhood blog שבו כתב באריכות על חייו כאב צעיר לשניים. "לא תיכננו להביא את התינוק השני סמוך כל כך לראשון", כתב, הפער בין ג'ורדן לטיילר הוא רק 16 חודשים, וזה משוגע. רק לחשוב על זה שהם יגדלו יחד, ויעברו את כל השלבים בחיים כמעט באותו גיל, זה גורם לך להאמין שהם יהיו החברים הכי טובים שיש.
על הקשר בין האבהות לפציעה כתב: "הילדים שלי הם חלק כל כך מרכזי בחיים שלי. בשנה האחרונה, שהיתה הכי מאתגרת בחיים שלי, הם נתנו לי סוג אחר של מוטיבציה. זה כבר לא לרצות לחזור כדי ליהנות מההצלחה ומהתהילה, זה ממש כדי לשים להם אוכל על השולחן. לא איכפת להם איך אני משחק, אם אני מנצח או מפסיד, או באיזה אחוזים קלעתי, העיקר שאבא בבית. זה מה שמחזיק אותי בכל תקופת השיקום".
בזכות העבודה הקשה, אניס הצליח להקדים את הלו"ז בכל התחזיות בתקופת השיקום. "אמרו לי שאני אוכל ללכת עד תאריך מסוים, וזה קרה לפני. שאני לרוץ עד תאריך מסוים, וזה קרה לפני. אני לא יודע מתי אוכל לחזור לשחק, אבל זה בטח יקרה לפני הזמן שהרופאים קבעו, אבל לא כי אנחנו ממהרים, כי הגוף מרגיש ככה". למרות זאת, מכבי ת"א החליטה לא לקחת סיכון, אופציית אניס ירדה מהפרק ורק ימים יגידו האם מדובר בפספוס.
