עכשיו כשסוגיית הפיצול מאחורינו, ומכבי ת"א תעמיד סגל אחד בלבד כפי שעשתה ב-86 שנות קיומה, זה הזמן לנתח את הרכב השחקנים שהתגבש לו במהלך הקיץ על ידי ניקולה ווייצ'יץ', נבן ספאחיה ושאר הצוות המקצועי. עם החתמות נוצצות כמו סקוטי ווילבקין וטאריק בלאק, ושמירה על נכס כמו ג'רמי פארגו, מה צפוי לנו העונה אצל אלופת המדינה בעונת 2018/2019?
הקו האחורי: כמה קטן, ככה גדול?
כבר בתחילת הקיץ היה אפשר לראות את הקונספציה הצהובה לעונה הקרובה: רוצים רכז מהטופ האירופי. פניות נעשו לבראד וונאמייקר עוד לפני שחתם בבוסטון סלטיקס, שיחות נערכו גם עם מייק ג'יימס שבחר ללכת על הכסף הגדול של מילאנו, אך ברגע ששמו של סקוטי ווילבקין עלה - מכבי ננעלה על המטרה. הנחישות של האלופה באה לידי ביטוי בתשלום בייאאוט אסטרונומי, הגבוה ביותר בתולדות המועדון, של כמיליון דולרים לדארושפקה, ועוד שכר מוערך של כ-1.3 מיליון דולרים לווילבקין עצמו. מכבי גם הוכיחה שעדיין יש לה כיסים עמוקים כשהצליחה להשאיר את ג'רמי פארגו ולהעמיד קו אחורי נוצץ, מוכשר ועם פוטנציאל בלתי מוגבל.
זה לא יהיה הימור גדול מדי לומר שמכבי תגיע לאן שווילבקין ופארגו יקחו אותה. ברמה ההתקפית, אפשר להעריך שמכבי "מסודרת" בקו האחורי: ווילבקין קלע בשנתיים האחרונות ביותר מ-40% משלוש ביורוליג וביורוקאפ, והוא נחשב לאחד מיוצרי מצבי הקליעה הטובים באירופה.
בעונה שעברה אצל דיוויד בלאט הוא גם שדרג את עצמו כמנהל משחק וחילק 5 אסיסטים בממוצע בכל המסגרות. לצידו, פארגו שמר על האקספלוסיביות שלו למרות גילו המתקדם (32), הוא עדיין חודר קטלני, וב-11 המשחקים ששיחק במכבי בסיום העונה שעברה חילק 6.4 אסיסטים, כשגם אותו אף אחד לא ירצה להשאיר חופשי מעבר לקשת.
חבריהם לקו האחורי הם ג'ון דיברתולומיאו וקנדריק ריי (ליובל זוסמן, דיאנדרה קיין, מייקל רול ודני אבדיה, עוד נגיע בהמשך). בזמן שדיברתלומיאו צפוי להמשיך את הצמיחה ואת השיפור המתמיד ביכולתו מדי עונה, ריי היה ונשאר סימן שאלה לא קטן. אנחנו כן יכולים לספר על חודר טוב, על שחקן פיקנרול זריז וחכם ועל קלע לא רע מכל הטווחים, אבל היכולות הללו עדיין לא הוכחו ברמת יורוליג, ואפילו לא ביורוקאפ.
בין הכישרון האינסופי של ווילבקין ופארגו, לבין השיפור של דיברתולומיאו והבוסריות של ריי, יש חוט מקשר אחד: הגודל. למכבי ת"א מודל 18/19 יש נכון לעכשיו את הקו האחורי הנמוך ביותר ביורוליג, עם 186 סנטימטרים בממוצע. אפילו גראן קנאריה הצנועה הצליחה לעקוף את הצהובים בסנטימטר אחד. בעיית הסייז עלולה לפגוע במכבי בעיקר בפן ההגנתי; גם כאן ווילבקין צפוי להיות עוגן, עם 1.6 חטיפות לעונה שעברה ביורוקאפ, ו-1.3 בשתי עונותיו ביורוליג; את פארגו כבר הספקנו להכיר ולדעת שהיכולת שלו בהגנה היא תלוית יום ומוטיבציה, וג'ון דיברתולומיאו אמנם יודע "להתעלק" על יריבים אבל בעונה שעברה ביורוליג ראינו פעם אחר פעם כמה הוא מתקשה נגד גארדים שגבוהים ממנו בראש.
הערה נוספת לגבי פארגו: אין ספק שהוא האחראי העיקרי לפיניש המצוין של מכבי בעונה שעברה. אבל צריך לזכור שפארגו לא שיחק ביורוליג מאז הקדנציה הקודמת במכבי ב-2015. מאז הוא נדד בין סין לאיטליה לליגת הפיתוח וללבנון, וכנראה יש לזה סיבה. האם אפשר לומר בביטחון שאבקת הקסם, שהוא פיזר מאז שהגיע בסוף אפריל ועד האליפות, תמשיך לרחף בחלל האוויר במשך עונה שלמה? לא בטוח.
השאלה הגדולה היא כמה יצליחו נבן ספאחיה וגיא גודס "להחביא" את בעיית הסייז. אחת הדרכים לעשות זאת היא בשליטה על קצב המשחק. ספאחיה אמר באימון הפתוח לתקשורת השבוע כי הקבוצה שלו אכן תשחק בקצב גבוה, וכאן החיסרון יכול להפוך ליתרון: הגארדים של מכבי אולי הכי נמוכים באירופה, אבל תהיו בטוחים שהם גם בין המהירים והזריזים שביורוליג.
עמדות 3 ו-4: ישחקו הנערים לפנינו?
לפני שנצלול עמוק לתוך אזור הצבע, ראוי להתייחס באריכות לעמדה מספר 3. בחלקים גדולים של העונה שעברה, דיאנדרה קיין ומייקל רול תופקדו בהצלחה כסמול פורוורדים. הגודל של שניהם נכון לעמדה הזאת, שממילא הפכה בשנים האחרונות למשבצת גארד נוספת. שחקנים נוספים שצפויים לשחק בעמדה מס' 3 הם שני כוכבי נבחרת העתודה בקיץ האחרון, יובל זוסמן ודני אבדיה.
אם תשאלו את אבדיה וזוסמן, הם בכלל יגידו לכם שהם גארדים. בשיחות השכנוע האינטנסיביות שמכבי ניהלה עם זוסמן, הוא הדגיש שלא רק שהוא רוצה לקבל דקות, הוא גם רוצה שהן יהיו בעמדות בגארד. בליגת העל זה אולי יעבוד, אבל קשה לראות כיצד ביורוליג זוסמן יקבל הרבה דקות על חשבונם של ווילבקין ופארגו. בסופו של דבר, זה עניין של החלטה: אם מכבי תחליט שזוסמן ואבדיה יקבלו דקות משמעותיות, שאלת העמדה תהיה פחות חשובה. נכון לעכשיו, קשה לראות את זה קורה.
חבר נוסף במועדון החיפוש אחר דקות הוא נמרוד לוי. הסיטואציה שלו מעט שונה, מכיוון שעל הנייר, שחקני החיזוק שהגיעו לעמדה מס' 4 מסתמנים כחוליה הפחות חזקה של מכבי העונה. חוסר הניסיון של אנג'לו קאלוירו ביורוליג, לצד המאפיינים של ג'וני אובריאנט שמזכירים יותר סנטר מאשר 4, עשויים לשחק לטובתו של לוי. כמובן שגם ג'ייק כהן נמצא על אותה משבצת וגם הוא מעוניין במעמד משודרג אחרי עונה לא רעה אשתקד.
בניגוד לשני הסופרסטארים בקו האחורי, עמדות הפורוורד של מכבי נראות על הנייר כפחות זוהרות אך יעילות. רול הוא קלעי כמעט אוטומטי, קיין הוא סטופר הגנתי ופקטור חשוב בריבאונד, ואם מכבי תאפשר לזוסמן ולאבדיה לבוא לידי ביטוי, היא תקבל קליעה, חדירה טובה והמון חוצפה חיובית. קאלוירו, כמו ריי, יצטרך להוכיח שהקליעה שלו היא פקטור גם ברמת יורוליג, אבל לתחושתי, מתישהו במהלך העונה במכבי יתגעגעו לדשון תומאס, שהיה מניה התקפית בטוחה בעמדות 3-4.
הגענו להחתמה, שעם כל הכבוד לווילבקין, היא המשמעותית ביותר עבור מכבי העונה, לדעתי לפחות. טאריק בלאק לא היה אמור להגיע למכבי ת"א. הוא לא היה אמור להיפלט בכלל לאירופה. העובדה שסנטר ברמתו וביכולתו משלם את מחיר המעבר ההמוני לסמול בול ולסטרץ' 5 ב-NBA, מעידה כי המגמה הזאת חריפה מכפי שחשבנו. אבל מכבי היא כמובן האחרונה שתתלונן, מכיוון שהיא זכתה בשחקן שעשוי, על הנייר, להפוך להיות הסנטר הטוב ביותר באירופה כבר העונה. לא פחות.
על פניו, נראה שבלאק תפור בהזמנה על הכדורסל האירופי: מאסיבי אבל לא כבד מדי; אקספלוסיבי אבל יודע להתגלגל פנימה מצוין בפיקנרול; חוסם אימתני אבל בעל יד רכה, גם משלוש, אם לשפוט על פי האימון הפתוח השבוע. באותו אימון, אגב, קיבלנו הדגמה חיה לאישיות של בלאק: הוא קולני מאוד, מכוון, מעיר, נותן טיפים לצעירים. מחוץ למגרש בלאק ידוע כפעיל חברתי וכדמות משכילה ואינטיליגנטית, כך שנראה שהאלופה זכתה ב"חבילה השלמה".
אבל בלאק לא יחזיק לבדו את הקו הקדמי, ובעמדה השכנה במספר 4 אפשר כבר לזהות בעיית התאמה לבלאק. ציינו קודם לכן שבלאק לא היה אמור להגיע למכבי, ועכשיו נרחיב: התוכנית המקורית של האלופה היתה להביא את ג'וני אובריאנט לעמדה מס' 5 ולהחתים לצידו פאוור פורוורד קולע. אובראיינט הוחתם תחילה מתוך מחשבה שהשוק לא שופע בסנטרים איכותיים, ולאחר מכן התפנתה מכבי לחפש את הפורוורד המתאים לצידו. אלא שאז בלאק יצא לשוק, ובמכבי הבינו, ובצדק, ששם כזה אסור לפספס. כך יצא שבלאק הוחתם לצידו של אובריאנט, שמלכתחילה, כך האמינו במכבי, יכול לתת דקות גם בעמדה מספר 4.
אבל אובריאנט הוא לא הסטרץ' 4, שאליו פיללו במכבי, ויחד עם בלאק אנחנו מקבלים קו קדמי כבד מדי, פחות מגוון וכזה שלא ממש מתאים לכדורסל המודרני. בלאק שחי בצבע, זקוק לצידו ל-4 שייצא החוצה וירווח את המשחק. ספק גדול אם אובריאנט הוא כזה. לכן, אם נצטרך להמר, אם מכבי תבצע שינוי מקצועי, רוב הסיכויים שזה יהיה בעמדה מס' 4. בהנחה שאובריאנט, שכמובן נאחל לו בריאות שלמה, יצלח את סוגיית הבדיקות הרפואיות, במכבי יצטרכו לעקוב מקרוב אחרי השילוב של שני הגבוהים החדשים שלהם במהלך כל תקופת ההכנה.
כמובן שלא שכחנו את אלכס טיוס. ה-MVP של הפיינל פור הישראלי בעונה שעברה ימשיך גם השנה לתת למכבי את מה שהוא עושה הכי טוב: לסיים בטבעת, לחסום כל דבר שזז, להוות איום בפיקנרול ולהמשיך לשפר את היכולת מהעונשין.
לסיכום: פחות מפלייאוף - כישלון חרוץ
התמהיל שמכבי ת"א בנתה נראה, על הנייר, מעניין מאוד. יש לנו שלד שנשמר מהעונה שעברה לצד שחקנים צעירים שעם תעדוף נכון יכולים לעשות צעד גדול קדימה, ויש גם כוכבים שנמצאים בשיא הקריירה מבחינת יכולת וגיל. גם צוות האימון שמר על המשכיות (מינוס טל בורשטיין), וכל אלו אמורים לחסוך מאיתנו את שני הטיעונים העיקריים של ספאחיה בעונה שעברה כשהסביר את חוסר ההצלחה ביורוליג: קבוצה חדשה, ומעט מדי שחקנים עם ניסיון יורוליג.
אז עם 7 שחקנים שנשארו מהעונה הקודמת (8 אם מחשיבים את אבדיה), מכבי מודל 18/19 היא בהחלט לא קבוצה חדשה. אבל דווקא הטיעון השני של ספאחיה לא זכה לטיפול: בעונה שעברה היו לקרואטי 7 שחקנים חסרי ניסיון ברמת יורוליג, והעונה המספר הזה ירד ל-6 בלבד. בלאק, אובריאנט, קאלוירו, ריי, נמרוד לוי, ודני אבדיה - גם הם מעולם לא שיחקו בליגה האירופית הבכירה, וזה לא מנע מספאחיה לבחור בהם. נותר רק לקוות שהטיעון הזה לא יחזור על עצמו במקרה של חוסר הצלחה.
באימון השבוע, ספאחיה אמר כי הוא חושב שהקבוצה השנה טובה יותר מהעונה שעברה. אנחנו נוסיף ונדגיש: מדובר בקבוצה ה-ר-ב-ה יותר טובה, בכל פרמטר. היא יותר עמוקה, יותר כישרונית, יותר פיזית ויותר מנוסה. למרות האתגרים המקצועיים שציינו (הסייז בקו האחורי ועודף המאסה בקו הקדמי), מכבי החדשה יכולה, צריכה וחייבת להעפיל לפלייאוף היורוליג.
