ארבע תחנות ב-NBA, שלושה תארים אירופיים ושש שנים בלתי נשכחות במכבי תל אביב. אם תשאלו את האוהד הממוצע מי השחקן הטוב ביותר במילניום הנוכחי שלבש את המדים הצהובים, סביר להניח שהתשובה שלו תהיה אנתוני פארקר. הגארד/פורוורד האגדי שפרש לפני חמש שנים, חזר לישראל כחלק מפרויקט "כדורסל ללא גבולות" לגילוי כשרונות צעירים ודיבר על הכל בראיון ל"מגרש פתוח".
"הגעתי לכאן כחלק מקבוצת אנשי NBA, שהמטרה שלהם לפתח את המשחק בכל פינה בעולם. אני מאוד מרוצה שהגענו גם לישראל", פתח פארקר והתייחס לתחילת דרכו בישראל: "היו לי פה המון רגעים טובים, החיבור עם השחקנים היה מדהים, בעיקר מחוץ למגרש. כשהגעתי לכאן הייתי צעיר, הקמנו משפחה ביחד ונחמד לחזור לכאן ולראות איך הם עכשיו וכמה גדלנו".
פארקר נשאל בנוסף על הרגע המשמח ביותר שלו במכבי ת"א וציין כמובן את הזכיה באליפות אירופה ב-2004, מול הקהל הביתי ביד אליהו: "לזכות כשהפיינל פור בתל אביב היה קסום. היה עלינו הרבה לחץ והצלחנו לעומד בו. כולם זוכרים את המשחק מול ז'לגיריס קובנה ואחרי שעברנו את צסק"א מוסקבה, הרגשתי שיש לנו את ההזדמנות לעשות את זה".
"בכל פעם שאני רואה פוגש אנשים מישראל הם מדברים על התקופה הזאת והקבוצה שהייתה לנו ב-2003/04. האישיות של השחקנים, האיי קיו ואיך שכל אחד מהם נתן הכל כדי שהקבוצה תצליח, היו משהו מיוחד. גם מחוץ למגרש, לשחק פינג פונג, לחגוג ימי הולדת ועוד דברים שהפכו את התקופה למיוחדת", הוסיף פארקר וסיפר על השלשה של דרק שארפ בנס ז'לגיריס: "אמרתי לו שאני אקריב את העבירה בשביל שיישאר על המגרש. בלי ששמתי לב הגיע הבאזר ולא הבנתי מה קרה. הכל קורה מסיבה. לא האמנתי כמה קשה צריך לעבוד כדי לזכות בתואר, צריך גם מזל. הכל הסתדר בדיוק".
על תחילת דרכו במכבי ת"א והבחירה בה אמר פארקר: "לא בחרתי ללכת לאירופה, המשחק גרם לי להגיע לכאן. הייתי צעיר ולא מוכן ל-NBA ולמזלי מכבי ת"א התעניינה והכל הסתדר עבורי. אני מרוצה שמכבי ת"א הייתה האופציה הראשונה שלי, כי קיבלתי את הזדמנות להוכיח את עצמי מההתחלה. דייויד בלאט היה זה ששכנע אותי להגיע. אף פעם לא הייתי מחוץ לארצות הברית, אז הוא הסביר לי את כל הדברים שצריכים לדעת. סיפרו לי על מכבי ת"א ואמרו לי שיהיה נהדר לשחק פה. המטרה שלי הייתה לעשות עונה אחת טובה בישראל ולחזור ל-NBA, אבל אז אמרתי לעצמי שאני נהנה פה. אחרי שזכינו בסופרוליג אמרתי לעצמי שאין סיכוי לחזור אחרי עונה אחת".
"כששואלים אותי מי השחקן הטוב ביותר ששיחקתי איתו במכבי, אני כל פעם עונה אחרת. אני חושב בעיקר על ניקולה וויציץ' ושאראס, מסיבות שונות. שאראס בזכות המוטיבציה, האש, הוא היה השחקן הטוב ביותר שלנו וזה הדביק אותנו. וויצ'יץ' הוא היה ביג מן סופר אינטילגנטי. הוא ידע לעשות הכל, היינו יכולים לשחק דרכו. הם היו חלק ענק ממה שעשינו, אבל בלי שאר הקבוצה זה לא היה שווה כלום".
את השנים האחרונות של מכבי תל אביב אפשר להגיד ככישלון. הצהובים, שהיו כוח משמעותי באירופה בעיקר בתחילת שנות האלפיים ושלטו בזירה המקומית ללא עוררין, צנחו בענק ואף צפו מהצד בהפועל ירושלים זוכה בשתי אליפויות. "אני עוקב אחרי מכבי ת"א. ואני חושב שלא מעריכים את השנים הטובות, כשנתקלים בשנים רעות. גם בשיקגו היינו מפונקים בגלל מייקל ג'ורדן, וכשהוא הלך התחלנו להבין שאנחנו לא בטופ, וזה גורם להעריך מה שהיה", טען פארקר והכריז. "מכבי ת"א תחזור להיות גדולה, הניהול בטופ האירופי וזה לא הולך להשתנות בקרוב".
פארקר דיבר על ההשפעה של פיני גרשון ודייויד בלאט: "פיני היה המאמן המושלם עבורנו. כולם במכבי ת"א תחת לחץ, והייתה לו שיטה לקחת אותו מאיתנו, אם בקריצה או בדיחה, וזה חשוב כאן. אנשים ברחוב מצפים לנצח. הוא ובלאט טיפלו בפרטים הקטנים, אבל הוא היה זה שלקח פיקוד במשחק. למרות שהוא אמר לי שהעדיף את מרכוס בראון על פניי".
אגב בלאט, פארקר סיפר על הקשר שייצר ועל הקדנציה שלו בתור מאמן קליבלנד: "העבודה שלו הייתה מלחיצה, אז רציתי לתת לו מרווח ומקום לנשום. עדיין יש בינינו קשר טוב. הייתי מאוכזב לשמוע שהוא פוטר, כי אני יודע איזה מאמן טוב הוא ואיזה שחקן לברון ג'יימס. העובדה שהוא היה שם זה כבר משהו להתפאר בו. זה עבד לקליבלנד בסוף, אבל חושב שהגיע לבלאט הרבה יותר ואם היה יכול לחזור בזמן הוא היה עושה דברים אחרת".
"האם בלאט יחזור ל-NBA? זה תלוי בו. אני בטוח שיש לו מקום בתור עוזר מאמן, אבל יש מעט מאוד משרות והרבה ביקוש. לא חושב שהיה לו מספיק זמן להראות את היכולות שלו. הוא הגיע לגמר, אז אני לא יודע איך אפשר להגיד שהוא נכשל. זאת העבודה בקליבלנד. אם הקבוצה מנצחת זה לברון, ואם היא מפסידה זה על בלאט".
פארקר נשאל בנוסף על עוד פרק כואב בתולדות מכבי ת"א, מותו של מוני פנאן: "הייתי בקליבלנד וקיבלתי הודעה מחבר שסיפר לי מה קרה. הוא היה האיש הראשון שראיתי כשהגעתי לישראל. הוא מה שעשה את מכבי גדולה. הוא היה משפחה, הביא את האווירה המשפחתית לקבוצה. לא נפגעתי כספית, אלא רק מהעובדה שאיבדנו אותו".
בקיץ 2006, הרגע שפארקר ייחל לו הגיע וקיבל הזדמנות ממשית ב-NBA, כשהצטרף לטורונטו. "המספר 8 נלקח על ידי חוסה קלדרון, אז לקחתי 18, ח"י", גילה הכוכב. "רציתי לקחת את הנסיון שקיבלתי מישראל ומכבי ת"א ולהביא אותו לליגה הטובה בעולם. ככל שאתה משחק יותר ברמה גבוהה, ככה תהיה טוב יותר. אני חושב שהצלחתי בזכות העובדה שעשיתי את זה עם מכבי. אפשר ללמוד מכל שחקן, אם זה נדב הנפלד, טל בורשטיין או יותם הלפרין. למדתי הרבה מהשחקנים בישראל, בין אם שהסבירו או שראיתי איך הם משחקים".
אחרי שלוש שנים בטורונטו, עשה פארקר את המעבר לקליבלנד שם שיתף פעולה עם לברון ג'יימס. "בטורונטו היה נהדר, זה היה חלום שהתגשם, אבל לעבור לקליבלנד ולשחק עם מישהו ברמה כל כך גבוהה שכל משחק שלו משודר בכל מקום, היה אדיר. זה היה כמו לשחק עם רוק סטאר. היה לנו גם את שאקיל או'ניל", אמר וגילה: "ישבתי עם לברון לארוחה במסעדה, חבורת ילדים התלחששה ובסוף התברר שהם התלהבו ממני ולא ממנו".
כבר מספר שנים שפארקר משמש בתור סקאוט של אורלנדו, ולפני כמה ימים קיבל משרה חדשה של ג'נרל מנג'ר באחת מקבוצות הבת שלה שמשחקת ב-G ליג: "וויצ'יץ' בירך אותי. מה שאנחנו עושים שונה לחלוטין. התפקיד שלי הוא בעיקר להיות סקאוט, אני מתכונן לאתגר, יש לנו צוות נהדר".
למרות שנהנה מאוד בארץ, פארקר הבהיר: "עסק בישראל? מעולם לא חשבתי על זה. אני אוהב להיות פה ולבקר, אבל בית זה בית. טוב לי להיות עם המשפחה והחברים. לא רוצה להחמיץ דברים בחיים שלהם".
כוכב העבר של מכבי ת"א הרחיב על הפרויקט במסגרתו הגיע וסיפק מסר של שלום: "הספורט מחבר בין אנשים. כשאתה שם קבוצה של אנשים ומשחקים כדורסל ביחד, כל דבר אחר נמס. כשאתה רואה ילדים ישראלים ופלסטינים משחקים, זה שווה הכל. כילדים אנחנו לא גדלים ככה, לא מכניסים לנו שנאה וגזענות בכוח, לכולנו יש את הצרכים הבסיסיים".
ולסיום, פארקר נשאל על העונה הקרובה של גולדן סטייט אליה הצטרף עמרי כספי: "אפשר לעצור אותה. זאת הסיבה שמשחקים. לגולדן סטייט יש שחקנים מצוינים וזה הולך להיות קשה מאוד, אבל הכל יכול להיות. תמיד צריך להמשיך לשחק. בשביל עמרי אני מקווה שהם יזכו. הוא מבוגר, יודע איך לשחק את המשחק, שם את הקבוצה מעליו וזה מה שהוא עשה בכל הקריירה שלו. זאת הסיבה שהוא מצליח".
