בדומה לסדרה "האגרוף", בעוד 30 שנה מהיום תצא לאור סדרה דומה, על אירועי גמר 2023 בין מכבי והפועל תל אביב. מה לא יהיה בה?
בשלושה משחקים קצרים, עברנו הכל מהכל. כל מה שמרכיב סיפור מתח. ג'ייקובן בראון, המרואיין הראשי, יספר בהתרגשות על המשחק השלישי בהיכל בו חזר ממינוס 15 ליתרון של שתי נקודות. הבמאי, כמובן, יראה איך הכדור ברח לבונזי קולסון ממכבי. אם הוא מוכשר במיוחד, אז הוא יראה קטע קצר מפיינל פור היורוליג של 2014 כשוויקטור חריאפה איבד באותה צורה את הכדור והפסיד את המשחק.
ראינו את זה מול העיניים שלנו עכשיו, אבל בעוד 30 שנה מהיום נתהה האם הפועל יעשו את זה? המראיין ישאל מה קרה. ג'ייקובן בראון יאנח, תהיה פאוזה דרמטית, ואז יודה שקבוצתו פשוט "נחנקה". ברקע, כמובן, תהיה תמונה של אוהד הפועל מנפנף בחבל מול פניו של רגב פנאן.
החבל המחליא שהונף במערכה השנייה חזר כקארמה נגד הפועל ת"א במערכה השלישית. הטעם המתוק של הניצחון והחזרת הסדר על כנו (כשמכבי היא מכבי והפועל היא, ובכן, הפועל) התפוגג. לא לכדורסל הזה ציפינו.
לא רצינו שהכדורסל מחוץ למגרש ינצח. השנאה העבירה אנשים על דעתם. זאת כבר לא שנאה ספורטיבית עם הרבה קלאס והומור, אלא שנאה, תסכול ולעתים רשע טהור. פשוט חבל. קשה לנתק את הסדרה הזאת ממה שהתחולל סביבה. אוהדי הפועל, כנראה בהשראת הסדרה האגרוף, היו בטוחים שסבל ודיכאון של עשרות שנים (54, ליתר דיוק), יסתיימו באליפות אדומה.
יש להם קבוצה מוכשרת, מכבי לא צפויה ואפילו שבירה. בכל מקום בעיר שמעת ש"השנה זה שלנו". כבר היה אצלם בידיים והם לא יכלו לעשות עם זה כלום, כמאמר השיר. תל אביב כרגיל צהובה. צהוב נחשב לצבע של קנאה, אז מותר לקנא.
הכותב, אוהד מכבי ת"א בכדורסל, הוא הקלידן והמייסד של להקת אתניקס
