חקירה אפידמיולוגית
נשארו: בר טימור, נמרוד לוי, עידן זלמנסון, תמיר בלאט, ג׳יימס פלדין, סולימן בריימו, עמנואל טרי, ג׳ון הולנד, דביר רינגוולד, דניאל רוזנבאום
באו: ג׳רמי פארגו, גיא דותן, אלון ספיר, דייווידאס סירווידיס
עזבו: ג׳ייקובן בראון, טיישון תומאס, שלווין מאק, כריס סמית׳
מאמן: עודד קטש
סיבה לאופטימיות: הפועל ירושלים רוצה לעשות היסטוריה ולהפוך לקבוצה השנייה בסך הכל בתולדות הכדורסל הישראלי שלוקחת דאבל והיא לא מכבי ת״א. כדי לעשות את זה, היא הביאה אחד בשם ג׳רמי פארגו, אחד הווינרים היותר גדולים של הכדורסל הישראלי, והוא יחפש לעשות היסטוריה משלו ולהיות השחקן הראשון והיחיד אי פעם שלוקח 3 אליפויות במדי 3 קבוצות שונות. ראוי להזכיר כי רק לפני שנתיים הוא עמד במשימה דומה, כשהגיע למכבי ת״א על תקן המשיח שהעיר את הקבוצה והביא לה את הצלחת.
אמנם אנחנו אומרים את זה כל עונה, אבל השנה באמת קשה לראות גמר שהוא לא קלאסיקו, ומבחינת מאצ׳ אפ מול מכבי ת״א, האדומים כבר הוכיחו העונה שהם יודעים לפענח את ההגנה הקשוחה של יאניס ספרופולוס. אז האופטימיות והרצון לעשות היסטוריה היו יכולים להיות ממשיים, אלמלא התקלה, או שמא יש לומר שתי התקלות, שקרו בדרך.
סיבה לדאגה: עמוק בפנים, גיא הראל ואייל חומסקי, שנלחמו לטובת חזרת הליגה, יודעים שבלי ג'ייקובן בראון וטיישון תומאס, זה לא יהיה אותו דבר. בראון ותומאס היו אבני היסוד החשובים ביותר בכדורסל של עודד קטש, וללא שניהם זאת פשוט לא אותה קבוצה. פארגו יתאמן לראשונה עם חבריו רק כשהמשחקים כבר ייצאו לדרך, לטיישון תומאס לא הובא מחליף מכיוון שהקו הקדמי כבר מאויש ע״י בריימו, טרי, לוי וזלמנסון. אם נצטרך לבחור את החיסרון המשמעותי יותר, זה כנראה יהיה בראון, מכיוון שעם לכתו הוא משאיר את ירושלים עם יוצר בודד, פארגו, שעדיין לא מחובר, והמשמעות היא שייתכן שהעונה כולה תקום ותיפול על היכולת של פארגו ושל הקבוצה כולה לבנות כימיה בפרק זמן קצר מאוד.
השינוי הגדול: קשה מאוד לדמיין את ההתקפה של ירושלים בלי הסטפ בק הקטלני של בראון או הקוסט-טו-קוסט של תומאס הקטר, ולכן השינוי הגדול יהיה בסגנון המשחק. את עמדה מס׳ 4 יתפסו בריימו ולוי, שניהם עם קליעה טובה משל תומאס אך לא מגוונים כמוהו ולא משחקים פיקנרול כמוהו. כאן אמור להיכנס לתמונה עמנואל טרי, שאם לשפוט מחוות דעת של אנשי ירושלים עצמם, מסתמן כשילוב קטלני יחד עם תמיר בלאט.
טרי הוא ביגמן שמתלבש כמו כפפה לכדורסל של קטש, וסביר להניח שאנחנו נראה הרבה מהלכי פיק-נ-רול בינו לבין בלאט ג׳וניור, שיסתיימו או בדאנק מהדהד או דווקא במציאה של לוי/בריימו/פלדין על קשת השלוש. קטש התראיין לפני כמה ימים לרדיו ירושלים ואמר כי המודל שהוא ינסה להתאים בין פארגו לטרי הוא אותו מודל שעבד בין פארגו לאלכס טיוס. דבר אחד בטוח: אנחנו נראה ירושלים שונה והשאלה הגדולה ביותר היא אם השוני הזה יכול לזכות באליפות?
איזו קבוצה תהיה טובה יותר? לא נגזים אם נאמר שהסגל של ירושלים טרום קורונה היה אולי הסגל הטוב ביותר שבבירה העמידו מאז ומעולם. שני תארים (גביע המדינה והגביע שאם אתה זוכה בו הוא תואר ואם לא אז הוא סתם טורניר הכנה), הגעה לרבע גמר ליגת האלופות ושלושה נצחונות על מכבי ת״א יכולים להסביר למה. אבל יש חשיבות גדולה גם לנושא המנטלי: אם ירושלים תגיע במוד ״טרף״ לסיום העונה הזאת, אולי עוד נכון לנו מאבק איתנים עם מכבי ת״א. אבל אם ירושלים תבוא בגישה דומה לאימוג׳ים של ג׳יימס פלדין שהתייחסו לתנאי הבידוד, ייתכן שדווקא מי שהסתמנה כמנצחת הגדולה ביותר של הקורונה, תסיים את העונה כמפסידה.
