הפועל ירושלים נמצאת בפתחו של שבוע שעשוי להיות היסטורי עבורה. רק פעם אחת בתולדות הכדורסל הישראלי היתה עונה שבה קבוצה שהיא אינה מכבי תל אביב זכתה בדאבל: זה קרה ב-1969 והזוכה המאושרת היתה הפועל ת"א. 50 שנה אחרי, ירושלים נמצאת מרחק שני משחקים מההישג ההיסטורי, שאם וכאשר יגיע, יחתום עונה עמוסה, שהתחילה עם ענן של אי ודאות. סיפורה של עולה: הפועל ירושלים.
אלון עזב, והרבה אוהדים איתו
אין ספק שהעונה הנוכחית עומדת בסימן עזיבתו של אורי אלון. עם סיום העונה שעברה, אלון מימש את הדיווח הראשוני באתר ערוץ הספורט מ-16 באפריל אשתקד והחליט "להעביר את סמכויותיו" לקבוצת משקיעים בראשותו של אייל חומסקי. מייד אחר כך בירושלים החליטו לעזוב את היורוקאפ ולעבור אל ליגת האלופות של פיב"א, מהלך שהתקבל בצורה חשדנית ונתפס ככזה שנועד למזער נזקים ברמה הכלכלית, הודות למענקים נדיבים מפיב"א וממנהלת הליגה בתמורה למעבר.
למרות הכותרות שזעקו "רעידת אדמה", בירושלים התכוננו חודשים רבים לעזיבתו של אלון. התקציב אמנם ירד בכ-10-15%, אבל ירושלים של חומסקי והמנכ"ל גיא הראל הצליחה לבנות קבוצה טובה בהרבה מזו של העונה שעברה, אז היה תקציב שיא של יותר מ-40 מיליון שקלים. למרות זאת, הקהל לא ידע איך "לאכול" את העזיבה של אלון ואת המעבר לפיב"א, שנתפס כ"ירידת ליגה": בירושלים דיווחו על ירידה של כ-10% בכמות המנויים, ובאופן רשמי אומרים כי העונה ישנם כ-7,000 מנויים. בפועל, למעט שני המשחקים נגד מכבי ת"א, ירושלים לא הצליחה למשוך באף משחק ליגה העונה את כל 7,000 המנויים שלה, אך עדיין סיימה ראשונה בדירוג הקהל בליגה, עם יותר מ-5,400 אוהדים למשחק. גם המשבר בין ההנהלה לארגון האוהדים "בריגדה מלחה" לא תרם להעלאת הממוצעים, ועדיין, בבירה צריכים לשאול את עצמם לאן נעלמו כ-23% מבעלי המנויים שפשוט לא מגיעים למשחקים?
יכולות להיות לכך שתי סיבות שקשורות זו בזו: עם עזיבתו של של אלון, ירושלים איבדה את ניחוח היוקרה והכמיהה להיות הדבר הגדול הבא בכדורסל האירופי, זאת שלא תנוח עד שתבטיח את מקומה ביורוליג, זאת שיש לה בעל בית שלא יהסס לרשום צ'ק לכוכב התורני וגם להצטלם איתו בפוזה המתאימה. כל זה התחלף ב"עידן הצניעות", שהציג בעיקר מעבר למפעל אירופי שרמתו מוטלת בספק. כך יצא שבשנה שעברה, בעונה אירופית גרועה, ירושלים הצליחה למשוך יותר כ-7,700 אוהדים למשחק ביורוקאפ, והעונה, עם קמפיין אירופי מוצלח, היא הביאה פחות מ-6,500. ירושלים צפויה להמשיך בליגת האלופות גם בעונה הבאה.
החבר'ה הטובים
על המגרש, הדברים נראו טוב כמעט מהרגע הראשון. כבר בקיץ ידענו שג'יימס פלדין עשוי להיות גניבת העונה, אבל ספק אם מישהו העריך עד כמה. אחרי כל הופעה מצוינת פלדין נשאל על רצונו לחזור ליורוליג וירושלים שמה לזה סוף בסטייל, כשהודיעה על החתמתו לשנתיים נוספות באדום. לצידו, הראל וקטש בנו קבוצה לא הכי נוצצת אבל של "חבר'ה טובים", בעיקר ברמה האנושית, כאלה שאגו לא נמצא אצלם בלוח השרטוט. או כמו שגורם בקבוצה אומר: "יש לנו את חדר ההלבשה הכי טוב בהיסטוריה של הפועל ירושלים".
תמיר בלאט הפך לבעל הבית בעמדת הרכז ועשה קפיצה מרשימה כמעט בכל פרמטר, אך עדיין חייב לשפר אלמנטים הגנתיים; טיישון תומאס נותן עונת שיא שהפתיעה רבים אחרי שהיה כינור שלישי בחולון בעונת גלן רייס; יוגב אוחיון התחיל מגומגם, אך השתפר ככל שהעונה התקדמה; ג'ייקובן בראון הוכיח שהוא אחד משחקני הקלאץ' הטובים בארץ כשהוא לא פצוע וכשהראש במקום הנכון; ג'וש אואנס מכהן על תקן הפינישר אולטימטיבי להתקפת הפיק-אנד-רול של קטש; ואמארה סטודמאייר מתגלה, כצפוי, כאחד משוברי השוויון הכי גדולים שהיו כאן כשחקן ישראלי.
הישראלים: היום שאחרי יותם
בצד סימני השאלה, שווה להתעכב על שני שחקנים שהיו אמורים לשאת את הלפיד שיותם הלפרין העביר אליהם כשפרש בקיץ האחרון: ליאור אליהו ובר טימור. כבר בקיץ ההערכה היתה שמעמדו של טימור ייפגע כתוצאה מהבאתו של בלאט, שיצרה קו אחורי עמוס לצד אוחיון ושני גארדים זרים, ועכשיו אפשר לומר שזו לא חוכמה בדיעבד. נדמה שמשהו בדינמיקה בין קטש לטימור לא ממש זורם, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר באירופה, שם טימור מיעט לקבל קרדיט, וגם במנת הדקות בליגה, שירדה מ-22 דקות בעונה שעברה ל-18.5 העונה, והממוצעים ירדו בהתאם.
על פניו, נוצרה תחושה שקטש לא השכיל לנצל את סט היכולות של טימור, בעיקר ברמה ההגנתית נגד גארדים גדולים יותר, שבלאט התקשה נגדם. מצד שני, טימור חווה ירידה משמעותית באחוזי הקליעה מ-3, שלאורך כל הקריירה נעו סביב 40% והעונה צנחו ל-30%. עם זאת, בסדרה נגד ב"ש טימור הפגין יכולת מאוששת עם 11.5 נק' ב-50% ל-3, ויהיה מעניין לראות אם תהיה לזה המשכיות בפיינל פור.
הסיטואציה של ליאור אליהו היא ייחודית. אליהו, יחד עם יותם הלפרין, הם אלה שסימנו את סוף ההגמוניה של מכבי ת"א כשהחליטו, בשיא הקריירה שלהם, לעבור לשחק באדום של ירושלים. אחרי הזכייה באליפות הראשונה, אליהו אמר לכל מי ששמע: "אותנו ייזכרו הכי הרבה, את אלה שהביאו את הצלחת הראשונה. זאת היסטוריה".
אך מאז אותה זכייה, נדמה שאליהו חווה ירידה הדרגתית ובולטת ביכולת. זו לא רק כמות הדקות, הנקודות ואחוזי הקליעה שצנחו ככל שהקריירה התקדמה, אלה בעיקר התחושה שאליהו לעיתים משדר כלפי חוץ, שהרצון לשחק כבר לא קיים. לטענת גורמים בקבוצה, התחושה הזאת היא זו שהובילה לפיצוץ עם עודד קטש בינואר השנה, ולספסולו המוחלט בכמה משחקים מאז. אבל כשהניצוץ כן חזר, זה הסתיים עם גביע, במשחק גמר מצוין של 8 נק' ו-6 אסיסטים ב-15 דקות בלבד, או בשורה סטטיסטית מרשימה של 8 נק', 7 אסיסטים ו-6 ריבאונדים ב-16 דקות בלבד במשחק מספר 2 נגד ב"ש. גם היום, בגיל 33, כשליאור אליהו רוצה - הוא השחקן הישראלי הטוב ביותר שיש לנו. הבעיה היא שהרצון הזה בא לידי ביטוי לעיתים רחוקות ונדירות מדי.
העובדה שציינו שני ישראלים מובילים שחווים נסיגה בקריירה, צריכה לבוא לצד נתון שמציב את עודד קטש, שבכובעו השני הוא מאמן נבחרת ישראל, באור מעט שונה: אחרי בני הרצליה שירדה ליגה, ירושלים נותנת הכי פחות דקות לשחקנים ישראלים - רק 89.3 דק' בממוצע למשחק. נדיר שתראו חמישייה אצל קטש שמורכבת מיותר מ-2 הישראלים המנדטורים בחוק הרוסי, והנתון הזה מוזר עוד יותר כי מבחינת תרומת נקודות של ישראלים - ירושלים רביעית בליגה, עם 35.3 נק' בממוצע למשחק.
ירושלים במספרים
כיאה לקבוצת פיינל פור, ירושלים נמצאת בצמרת של לא מעט מדדים סטטיסטיים, כפי שאפשר לראות באמצעות פלטפורמת הסטטיסטיקה המתקדמת Instat: ירושלים שנייה בנקודות (90.8), רביעית בספיגה (82), שנייה בנקודות בצבע (41.4) וראשונה בנקודות מהזדמנות שנייה (11). עם זאת, ירושלים עשירית בלבד בהספק של החמישייה הפותחת (54.4 נק') אבל שנייה בהספק של הספסל (36.3 נק').
ירושלים לא מצטיינת במיוחד בנקודות במשחק המעבר והיא ממוקמת תשיעית בליגה (8.7 נק'); במשחק העומד היא מרגישה נוח יותר, והיא במקום השני בליגה (66.9 נק'); אם השחקנים של ירושלים יקבלו זריקה חופשית, הם יקלעו אותה ב-40.5% מהמקרים (מקום שלישי בליגה), ודווקא בזריקות תחת שמירה ירושלים קולעת יותר טוב - 48.7% (מקום רביעי בליגה).
כיאה לקבוצה של עודד קטש, ירושלים ראשונה בליגה באחוזים קליעה ממהלכי פיקנרול, גם של מוביל הכדור (46%) וגם של הגבוה שמתגלגל לסל (62%); בדרכים אחרות ליצירת נקודות ירושלים בינונית ומטה: חמישית בקאטץ' אנד שוט (37%), שמינית בנקודות עם הגב לסל (51%), ועשירית בתרגילי בידוד (35%).
לקראת הגמר האולטימטיבי?
בשנה שבה גם ירושלים וגם מכבי ת"א נותנות עונות טובות עם יכולת משכנעת, נדמה כי הפעם, לראשונה זה 12 שנה, שתי הגדולות של הכדורסל הישראלי ייפגשו ראש בראש בגמר הפיינל פור. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מעניין לראות כיצד בירושלים יכינו את השחקנים, בעיקר ברמה המנטלית, שכן בימים שלפני הגמר השיח יעסוק בדבר אחד בלבד: הפועל ירושלים מעולם לא זכתה באליפות אחרי ניצחון על מכבי ת"א. מאז הבעלות החדשה על ירושלים ב-2013, כשהשתיים כן נפגשו בגמר גביע המדינה, זה נגמר בנצחונות צהובים ב-2015 וב-2017, בדיוק אותן שנים שבהן ירושלים זכתה באליפות. השנה האי זוגית הבאה בתור היא 2019, וגביע כבר יש לאדומים. זה ייגמר בדאבל?
