לו היה אדם עוזב את כדור הארץ ב-4 באוקטובר, הערב בו זכתה מכבי ראשון לציון בגביע ווינר, וחוזר לפתע השבוע - הוא לא היה מופתע כנראה משום דבר: ביבי שוב ניצח בבחירות, הרכבות עדיין לא מגיעות ליעדן בזמן ומכבי ראשון לציון בפיינל פור. על פניו, את כל אלו היה אפשר לצפות מראש. אלא שהעונה של מכבי ראשון לציון, והדרך שלה למעמד השיא של הכדורסל הישראלי, היתה הכל חוץ מצפויה.
רוחות של אופטימיות
זה התחיל כשהכתומים מעיר היין נראו כמו המרענן הרשמי של הליגה. עוד לפני שהניפו את גביע ווינר, אפשר היה להבין שלפחות ברמה הקונספטואלית, ראשון הלכה העונה על קו מאוד ברור, שאמור לדבר גם לאוהדים: אפס מתזארחים וישראלים צברים בלבד - איתי שגב, עוז בלייזר, אדם אריאל, איגור קולשוב, נמרוד טישמן - כולם צעירים ורעבים. לצידם רביעיית זרים, כולל קמרון לונג שהגיע אחרי עונת שיא באשדוד, ועל הקווים, אחד, צביקה שרף.
כדי להבין את הרעיון מאחורי בניית הסגל, צריך לחזור לעונה הקודמת של ראשון, שכמעט הסתיימה בירידת ליגה. נכון, לשמוליק ברנר נעשה עוול כשפוטר מוקדם מדי, אבל בסופו של יום, במבחן התוצאה, ראשון נכשלה אשתקד, גם כאשר שרף עמד על הקווים. פסטיבל קית' לנגפורד לא הוכיח את עצמו, ובסופה של העונה הסגל הכתום היה פשוט שבע - עם קאדר ישראלי ותיק שמיצה את עצמו וחבורת זרים לא מגובשת, שכן לאחר הגעת לנגפורד - בכל משחק ישב זר אחר בצד, מה שגרם לתסכול גדול.
בשל כך, החליטו היו"ר, יצחק פרי, המנכ"ל גלעד זיו והמאמן שרף להחליף את כל השחקנים. זה כלל גם פרידה מסמלים כמו אבי בן שימול וניצן חנוכי ואפילו מעידן זלמנסון. הקו היה ברור, כאמור: סגל ישראלי, חדש ורעב, של שחקנים שבאו דווקא אחרי עונות פחות טובות (שגב, בלייזר) ורוצים לבנות את עצמם מחדש. ובגביע ווינר, בבית מכבי, נראה היה שראשון בדרך לעונה שבה אוהדי הכדורסל הנייטרליים יאמצו אותה לחיקם באופן מוחלט.
כדורסל שובה עין, חומר מקומי, זרים אתלטים, ניצחונות מרשימים על מכבי תל אביב והפועל ירושלים, ומאמן שהצהיר קבל עם ועדה: "אני חי וקיים". האידיליה היתה בשיאה. אבל מי שראה את סדרת המופת "המתים המהלכים", בוודאי יודע, שברגע שאחת הדמויות רגועה מדי, שלווה מדי, שמחה מדי או נינוחה מדי, משהו רע בדרך.
התרסקות בת חודשיים
גם במקרה של מכבי ראשון לציון, ההתרסקות הגיעה, וזה קרה מהר מכפי שכולם חשבו - חודשיים בסך הכל - מהגאות ועד לשפל. השחקנים לא התחברו לשרף, לשיטות האימון שלו ולסגנון המשחק שלו. איש הצבא חיים תל אביבי הצטרף כמאמן הכושר, אלא ששחקנים טענו כי האימונים שהוא עשה להם היו כמעט צבאיים ואחד מהם אף טען שהם חשו "מבוזים". וכך - הגיע מצב שבו הקבוצה לא רק מתאמנת פעמיים ביום, אלא היא מקיימת גם אימונים שמחטיאים את המטרה.
הסמן הימני היה קמרון לונג, שמאס בהתנהלות של המאמן. הגארד האמריקאי, לצורך העניין, מעדיף שלא להתאמן ביום שאחרי משחק, לפעמים אפילו יומיים. בראד גרינברג, שאימן אותו באשדוד, הלך איתו בעניין הזה, כך גם גיא גודס אגב. אלא שאצל שרף זה לא עבר בעין יפה. הוא ביקש מלונג שיעמוד בסטנדרטים שלו ואף הביך אותו מול כולם באחד האימונים כשטען ש"יש פה שחקנים שמבקשים הנחות". ללונג זה הספיק והוא ביצע צעד לא שגרתי באופן קיצוני - שביתה. או אני, או הוא.
מה שעמד לרועץ מבחינתו של שרף היא העובדה שלונג לא נחשב לשחקן "בעייתי" - ההיפך הוא הנכון. כי כאמור, כשבראשון בנו העונה את הסגל, הם החתימו שחקנים גם על פי האישיות שלהם, לאור העונה המסויטת הקודמת, שאופיינה בחדר הלבשה מלא באגו. ולונג היה הזר הראשון שצורף, לאחר העונה המצוינת שלו באשדוד, אבל גם בשל העובדה שלא נחשב לשחקן שקשה לאמן או לנהל.
לפלונטר בחדר ההלבשה תוסיפו גם את העובדה שראשון ערמה הפסד אחרי הפסד. וכן, זה היה מאכזב במיוחד בשל הרף הגבוה שהקבוצה עצמה הציבה בגביע ווינר - וכדי לתת גושפנקה לקריסה: היא לא הצליחה למצוא ספונסר ראשי. כן, מכל הקבוצות, דווקא ראשון, זו שבנתה קבוצה שהיתה אמורה להיות המרעננת הרשמית של הליגה.
במחזור השביעי, רגע לפני השביתה של לונג, כבר אפשר היה להריח את ריח השביתה האיטלקית, כשראשל"צ הובסה 85:62 בידי הפועל תל אביב, בהופעה מבישה. למחזור הבא, מול מכבי תל אביב בחוץ, היא התייצבה ללא לונג השובת והגיעה כצאן לטבח. הצהובים התעללו בחבורה של שרף עם 64:98 ולמחרת הוא כבר קיבל הודעת פיטורים. המוניטין של פרי שוב "הוכיח" את עצמו, אבל בניגוד למקרי עבר, כמו למשל של ברנר, השינוי הפעם היה מתבקש.
כאן משנים ומשקמים
לגיא גודס היו שתי ישויות אותן הוא היה צריך לשקם: את מכבי ראשון, ואת עצמו. גודס התחיל את העונה במכבי תל אביב (זוכרים?), לצד נבן ספאחיה, ופוטר יחד איתו אחרי פתיחת עונה כושלת. באופן כללי, בשנים האחרונות גודס קצת נעלם מהרדאר, אחרי שפוטר מתפקיד המאמן הראשי במכבי תל אביב בנובמבר 2015. והשידוך הזה, כך נראה, עשה טוב לשני הצדדים.
המאמן בן ה-48 סידר מחדש את ההיררכיה. תחילה, הוא החליף שני זרים בינוניים שפתחו את העונה: במקום הרכז המאכזב מרקיס רייט הגיע אלכס המילטון, שמיד עשה סדר בכל הנוגע לקצב המשחק. חוזהו של הסנטר דייויד וויבר, שהיה חתום לתקופה זמנית של חודשיים, לא הוארך - ועל חשבונו צורף דיימון סימפסון היציב והטוב. לאט לאט, הכתומים הרימו ראש ולשיאם הגיעו עם עליה לגמר הגביע.
בראשון הודו שהם מצאו את עצמם בסוג של תקרת זכוכית אחרי אותו גמר ומכאן החל נפילה חופשית נוספת. הפסד אחרי הפסד, כשהשיא היה בבאר שבע, אז הובסו הכתומים 77:53 וכבר היתה סכנה לא לעלות לפלייאוף. אחרי המשבר הנ"ל, השינויים נמשכו: בשלב מסוים, "אידיליית הישראלים" מיצתה את עצמה והשחרור של איגור קולשוב היה הפתח של אדם אריאל ונמרוד טישמן לעשות קפיצה משמעותית קדימה, שכן הם קיבלו עוד דקות משחק.
אבל השינוי האחרון היה המשמעותי מכולם: דשון סטיבנס האתלטי-אך-אנמי נשלח להפועל תל אביב ופינה את מקומו לדריל מונרו. "הוא שינה את הקבוצה", אמר עליו גיא גודס. הסנטר, שהיה ה-MVP של עונת האליפות ב-2016, הוסיף לראשון מימדים שלא היו קיימים אצלה, או היו קיימים במידה מועטה: ניסיון, חוכמת משחק ויכולת מסירה, אבל במועדון מספרים שההשפעה שלו גדולה לא פחות מחוץ לפרקט. הוא לקח את תחת חסותו את אלכס המילטון, ובאופן כללי, מקבל יד חופשית מגודס. את ההשפעה העצומה שלו אפשר היה לראות בסדרה מול חולון.
מה אומרים המספרים?
אחוזי קליעה, כך טוענים, הם מרכיב סופר משמעותי בכדורסל במודרני. ובכן, מכבי ראשון לציון דווקא לא ממש תסכים עם התזה הזאת: היא מדורגת במקום האחרון בליגה באחוזי עונשין (62.7) וגם באחוזים מחוץ לקשת (30.5), אם כי באספקט הזה ישנו שיפור מסוים, שכן במהלך העונה האחוזים של הקבוצה כולה עמדו על 25%. לכן, ניתן למצוא קורלציה מושלמת לכך שהאחוזים של ראשון בזריקות פנויות מהשדה (Uncontested field goals) הם הנמוכים ביותר בליגה - 33.3%.
אז באילו מדדים ראשון דווקא יכולה להתגאות? על פי פלטפורמת הסטטיסטיקה המתקדמת InStat, היא מובילה את הליגה ב"עבירות טובות" - כלומר עבירות שמונעות סלים בסבירות גבוהה ולא שולחות לקו העונשין - 54% מכלל העבירות שהיא מבצעת הן עבירות טובות. עוד נתון שבו יכול גודס להתגאות הוא נקודות יריבה מאיבודים. ראשל"צ מאפשרת ליריבות רק 10.2 נקודות כאלה בממוצע למשחק, כאשר רק מכבי תל אביב והפועל ירושלים נמצאות מעליה בקטגוריה הזו.
קבוצה של פיקים
אם היינו צריכים לשרטט גרף של העונה של ראשון לציון, אז הוא היה נראה כמו פענוח של אדם ששיקר בפוליגרף. עקומות חדות של למעלה, למטה, למעלה, למטה. העניין הוא שראשון ידעה להיות "למעלה" בכל פעם שזה היה חשוב: בגביע ווינר היא זכתה, בגביע המדינה נעצרה רק בגמר, ובפלייאוף היא נתנה סדרה ענקית נגד הפועל חולון הפצועה.
את המשברים, היא הצליחה להעביר תוך כדי העונה - ולא פחות חשוב, ידעה לקום מהם כמו גדולה. עכשיו, שוב הבחורים של גודס מוצאים את עצמם במשחק שבו הכסף על השולחן. ולפי התפתחות העונה שלהם עד עכשיו, להפועל ירושלים ממש לא כדאי לזלזל.
