איזו עונה משוגעת עברה על הפועל אילת. ההנהלה התחלפה לאחר פטירתו של ה"אבא והאמא" של הקבוצה, מוטי אמסלם, ובהמשך הגיעו בעיות כלכליות וגירעונות שיצרו חשש אמיתי מפירוק. כספים הגיעו באיחור או שולמו בחלקם, חשמל נותק לפתע בחלק מהדירות, שחקנים איימו לשבות ואחרים רצו לעזוב. אלא שעל הפרקט, הקבוצה אילת הראתה בדיוק את ההיפך: היא שיחקה כדורסל נפלא, השיגה רצפי ניצחונות ועלתה בצדק רב לפיינל פור. ועל כל זה היה מנצח אחד - שרון דרוקר.
"הייתי גם סוג של פסיכולוג עבור השחקנים"
אפשר לומר שבחירתו ל"מאמן העונה" היא מהבחירות הקלות יותר בשנים האחרונות. בראיון לערוץ הספורט, הוא מספר על המשברים ועל הקושי, שבניהול של סגל, של קבוצה, של אנשים - שלא ממש יודעים אם ומתי ישלמו להם על העבודה שלהם. "העונה הזו היתה רכבת הרים שנגמרה למעלה", קובע דרוקר. "מהרגע הראשון שישבנו בלשכת ראש העיר והוחלט שיש קבוצה, חשבנו שהגירעון נמוך ושאפשר לחיות איתו. אבל בשורה התחתונה, היה מאבק תמידי על הקיום של הקבוצה, מאבק שהשחקנים יקבלו את התנאים והכסף שמגיע להם. בתוך כל הטירוף הזה היו עליות וירידות, כמו התחלת העונה עם 3:0 - ואז ההפיכה שלנו מקבוצה במקום האחרון לקבוצת לצמרת. ככל שהעונה שעברה השחקנים קיבלו בטחון וסיימנו בארבע הראשונות".
איך בא לידי ביטוי המאבק הקיומי?
"כשמגיע התאריך של המשכורות, אני מתחיל לדבר עם ההנהלה. כל יום גילו שיש יותר ויותר חובות. היו מגייסים כספים דרך ספונסרים ועדיין היו משלמים 60 אחוז מהשכר. שחקנים לא ידעו איך לאכול את זה. בשביל שחקן זר, תשלום על עבודה זה בסיסי, זה א' ב'. הישראלים חששו שאם זה ככה בחודש הראשון והשני, בכלל לא נגיע לסוף השנה. לזה התווספו גם ענייני השתלום על דירות, זה שהם היו משלמים בעצמם חשבונות. היו משחקי חוץ שבהם כל הקבוצה חזרה לאילת באוטובוס כדי לחסוך בעלויות, אבל השחקנים קיבלו את זה כמו מקצוענים וגברים".
נשמע שהיית צריך לתפקד העונה כיותר ממאמן עבור השחקנים
"יש לי אחריות על השחקנים האלה. אני הבאתי אותם לאילת ואמרתי להם שזה מקום טוב, שזה יהיה צעד קדימה בקריירה שלהם. הרגשתי אחראי להם ולעתיד שלהם. זה היה גם התפקיד שלי, להיות סוג של פסיכולוג. גם לישראלים, ובראשם אבי בן שימול, היה תפקיד חשוב בהתנהלות. תמיד אפשר היה לדבר איתו והוא העביר את המסר לשאר השחקנים. זה לא היה קל, אבל עברנו את זה".
ובכל הזמן הזה, גם אתה באופן אישי סובל מכל הבעיות הכלכליות
"הייתי עם השחקנים באותה סירה, זה לא משהו שונה. נאה דורש נאה מקיים. אם אני מבקש דברים, אז אני צריך לדעת לקבל אותם בעצמי".
"היו רגעים ששאלתי את עצמי מה קרה לי בדרך"
הרבה מאוד עבר שרון דרוקר בקריירה מאז שמונה למאמן מכבי רעננה בגיל 33 בלבד והוכתר ל"ילד הפלא" של האימון בישראל. בדרך הוא זכה בגביע יול"ב עם הפועל ירושלים, באליפויות וגביעים בחו"ל, אם כי דווקא השנים האחרונות היו פחות טובות עבורו. מאז הפיטורים המפורסמים ממכבי ראשון לציון (שזכתה באליפות בלעדיו) ועד החזרה לאילת, הוא לא היה חלק מהליגה בישראל במשך שנתיים וחצי. "להיות מאמן זה להרגיש עליות וירידות כל הזמן", הוא אומר. "המפתח זה להאמין בעצמך ולדבוק בדברים שאתה מאמין בהם. זה כל הזמן החזיק אותי כי ידעתי מה אני יכול להביא. באותם ימים חשבתי שיכול להיות שאין לזה מקום עכשיו, אז ישבתי בבית, וחיכיתי שיהיה לזה מקום איפשהו".
כמה קשה לשבת בבית?
"יש רגעים קשים, של דאון, רגעים שאתה אומר לעצמך איך אני לא שם? מה קרה לי בדרך? מה אני יכול ללמוד מזה? מבחינתי הכי חשוב זה תמיד לחשוב חיובי. בתקופות האלה אתה חושב 'בגיל 38 לקחתי את גבי יול"ב ואימנתי בחו"ל ולקחתי תארים, אז אני חייב להמשיך להאמין. זה המון שיחות בינך לבין עצמך".
הרגשת שטעית איפשהו?
"את מה שעשיתי אי אפשר לקחת, אבל כן, עשיתי טעויות והלכתי למקומות לא טובים, הייתי בעמדות לא נכונות. כשאתה יותר מבוגר אתה אומר לעצמך 'למה עשיתי את זה?', אבל החלטות נמדדות בזמן אמת ולא בדיעבד. לקחתי החלטות ללכת למקומות בעייתים כלכלית - אריס, בולוניה, מונטגראנרו - שהיתה שם מעילה של מיליון דולר והמקום התפרק. בסופו של דבר, כל הדברים לימדו אותי להמשך. שיחקתי מול טובי המאמנים באיטליה, ברוסיה, ביורוקאפ, היית במכבי תל אביב כעוזר אז גם ביורוליג. ונכון שזו קלישאה, אבל היא נכונה: מה שלא הורג אותך, מחשל אותך".
העונה הזו היא עונת קאמבק עבורך?
"אפשר לומר שכן, אבל גם העונה שעברה קצת נבלעה. הגעתי לאילת כשהיא היתה מקום אחרון עם פחדים לרדת ליגה. מוטי אמסלם, שלצערי היה עסוק בעיקר בעניינים אישיים בגלל המחלה, ביקש ממני לנהל את הקבוצה. הגענו לפלייאוף, ועשינו המשך עונה טוב".
"נוצר פה חיבור מיוחד שאין בכל קבוצה"
אז על רקע ולמרות כל הקשיים, הפועל אילת עשתה הישג נפלא כשעלתה לפיינל פור, ועכשיו היא רחוקה שני ניצחונות מאליפות היסטורית, דווקא באחת העונות הקשות בתולדותיה. "כל מה שקרה פה לימד אותי איזה אופי חזק יש לנו פה ואיזו חבורה מיוחדת יש לנו ביד", מספר דרוקר. "אף אחד לא ויתר אצלנו. להרבה שחקנים היתה את אפשרות לצאת ולעבור תוך כדי העונה, אבל שמרנו על היחד הזה, וזה חיזק אותנו למרות הכל".
מה מיוחד בקבוצה הזו?
"הרגשתי שיש לי פלסטלינה ביד, שאני מגלה מדי שבוע ומדי משחק כמה הפוטנציאל גדול. ראיתי מולי קבוצה אינטיליגנטית. שחקנים שעובדים שעות בחדר כושר, מגיעים זמן רב לפני האימון וזורקים, מבקשים את הווידאו של המשחקים כדי ללמוד מהם. מדי שבוע הם מנצחים ונראים טוב, כך שלאט לאט הרגשתי שאני יכול לעשות הרבה דברים. הרגשתי שאני יכול להיות איתם פתוח ולהסביר דברים - והם הלכו איתי. הם הקשיבו, הם ביצעו וזה חיבור מיוחד. זה לא קורה בכל קבוצה, למרות את הסגנון שלי אני תמיד מנסה להביא".
איך אתה מסביר את הפגיעה בזרים העונה?
אני המון שנים באירופה, דואג להתעדכן על הכל. יש לי סקאוט שהוא גם חבר, צביקה מנדלייב, ואנחנו מנהלים מעקב אחרי שחקנים בכל הליגות - באירופה, ארה"ב, אוסטרליה, כל העולם. כשאני מגיע לקבוצה ומסתכל מה צריך, אנחנו מקימים רשימה של שחקנים פוטנציאליים, שואלים את המאמנים שלהם לגביהם. אני באופן אישי מדבר עם השחקן ומנסה לפגוש אותם פנים מול פנים כדי להתרשם מהבן אדם. אבל לפעמים זה גם מזל, אף אחד לא ידע שאלייז'ה בראיינט, רוקי שרק סיים שלוש שנים בקולג', יהיה בחמישיית העונה ושחקן כל כך בולט".
איך הצלחתם להביא שחקן ברמה של סולימאן בריימו?
"זה היה מאוד מוזר. ישבתי עם הסוכן שלו בווגאס בקיץ, הוא אמר לי שאין סיכוי כי זה שחקן בכסף גדול, שיש לו הצעות גבוהות מאוד. המשכתי הלאה ומדי שבוע-שבועיים הסוכן אומר לי ש'זה לא בכסף שלכם'. אז הבאנו את דווין תומאס ונפלנו, היו לו בעיות בתוך המגרש ומחוצה לו. אחרי שהוא שוחרר, עוד פעם נוצר קשר עם הסוכן של בריימו, שבינתיים לא מצא קבוצה. עשינו הסכם עם סעיף יציאה במהלך העונה, למרות שאני לא אוהב את זה, כי במקרה שלו פשוט לא היתה ברירה. מהרגע הראשון שלו, סולימאן שאל אותי: 'מה אתה צריך? מה הסגנון שאתה מחפש'? כשעניתי לו מה אני רוצה, הוא אמר לי 'בדיוק את זה אתה תקבל', וזה משהו שכל מאמן חולם לשמוע. הוא צנוע, שקט, בא לעבוד, התחבר חברתית, יש לו חלק מרכזי במה שעשינו העונה".
"סגל מקומי הוא המפתח לזהות של הקבוצה"
בראיינט, בריימו וג'יי.פי טוקוטו הם שלישיית זרים נהדרת. אלא שלצידם שיחק העונה עוד זר מצוין, לנזל סמית' ג'וניור, שנפצע בכף ידו וגמר את העונה. דרוקר רצה מאוד להחתים זר נוסף - אבל בסופו של דבר המצב הכלכלי כפה עליו להמשיך עם מה שיש. "ידענו להפוך את היתרון הזה לחסרון", הוא אומר. "השחקנים והמאמנים ידעו שאני נאבק להביא זר רביעי. ישבנו במשרד לפני אחד האימונים, היו שם בן שימול, עידן זלמנסון ורפי מנקו. סיפרנו להם על ג'ו תומאסון, שזה השחקן שאנחנו רוצים להביא. עידן אמר: 'אם תצליח להביא אותו זה יכול לעזור, אבל תזכור שגם אם נצליח שאנחנו קבוצה טובה'. כשלא הצלחנו, אמרתי לשחקנים שזה הזמן שלהם, שמה שזלמנסון אמר נכון".
כמה משמעותי היה באמת החלק הישראלים העונה?
"אני מאמין שהישראלים והסגל המקומי הוא מפתח לזהות של קבוצה ולמחויבות של קבוצה. היה לי מאוד קל להחליט שאת הנתח העיקרי של העוגה נשים על הישראלים. את רובם הכרתי - את עידן ואבי מראשון לציון, את יונתן שולדברנד כמובן ואת פרדי בורדיון שהיה פה בעונה שעברה ונוצר בינינו אחלה חיבור. בהמשך רפי הצטרף וההחלטה הזו היתה נכונה לכל הצדדים. בכל הצמתים המרכזיים, על הפרקט ומחוצה לו, הישראלים היו שם בשבילנו. היו שמועות במהלך העונה שנשחרר את שולדברנד. אני, מבחינתי, אמרתי שאנחנו לא משחררים לוחמים, ויונתן הוא לוחם".
איך הם תיפקדו בזמן איום השביתה?
"כשישבנו בחדרים סגורים, העוזר שלי, ערן יצחק, אני והשחקנים, היה ברור לנו שהישראלים יודעים מה זה קושי כלכלי, מה בקרה ומה זה מנהלת שדוחפת שתהיה קבוצה. בזכותם, היה יותר קל לפרק את המוקשים".
"המשכנו את המורשת של מוטי בכבוד"
כשאילת תעלה לחצי הגמר, דמות אחת תהיה חסרה על הספסל - מוטי אמסלם ז"ל, האיש שהקים את הקבוצה הזו, ונפטר אחרי מאבק במחלת הסרטן. "זו היתה מכה קשה כי הדרך של מוטי דווקא היתה חיובית מבחינת המחלה", משחזר דרוקר, "הוא עבר השלת מח עצם מוצלחת, כולם ציפו שהוא יעבור את תקופה החלמה, יתאושש, יעלה במשקל ויחזור. אבל דווקא אז קרה מה שקרה והמחלה הכריעה. אותו זו היתה מכה מאוד קשה כי מוטי היה הלב והנשמה של המועדון. יחד עם דורון הרציקוביץ' וראש העיר, הוא בנה את כל הדבר הזה. היינו צריכים להתאושש, זה לא היה קל".
הוא היה גאה במה שאתם עושים השנה?
"אני אספר סיפור מסוף העונה הקודמת. כשהגענו למשחק 5 בפלייאוף בחולון, הוא פתאום הופיע ובא. הוא היה חולה, אבל דיבר לקבוצה ואני בקושי עצרתי את הדמעות. זה היה מאוד מרגש, הוא הודה לכולם על מה שעשו ואמר: 'לא משנה מה יקרה, היום אתם בשבילי המנצחים'. זה למעשה משחק הכדורסל האחרון שהוא היה בו. אני חושב שהמשכנו את המורשת שלו בכבוד".
איך מנצחים את מכבי?
"אנחנו צריכים משחק קרוב למושלם. אנחנו משחקים מול קבוצה עם המון כלים, כולם יודעים את הבדלי התקציב. אנחנו עם שלושה זרים בלבד והם עם שישה, יש להם ישראלים טובים מהטובים ביותר בליגה. אנחנו נהיה חייבים להיות מרוכזים ולשחק נכון בשני צידי המגרש, כדי לבטל את כל היתרונות המקצעיים של העומק והגודל".
"בעבודה שלי, כל יום שונה ממשנהו"
אחרי עונה וחצי מרשימות באילת, דרוקר הפך לאחד המאמנים החמים בשוק, כאשר הוא זוכה להתעניינות מוגברת מהפועל חולון, שנפרדה מדן שמיר. "שואלים אותי הרבה ברחוב ובאירועים מה יהיה בעונה הבאה", מגלה דרוקר. "אבל דיברתי עם הסוכן שלי לפני הפלייאוף ואמרתי לו: 'קח את כל הדברים שמצטברים, תוריד את זה ממני כרגע, כי אני רוצה להתרכז רק בכדורסל'. כמובן שאמרתי את זה בחיוך, כי זה תמיד טוב שמתעניינים בך, אבל ידעתי שזה זה יגרע ממני אם אתעסק בזה ולא אהיה עסוק כל כולי בסוף העונה עם אילת. השבוע הכל ייגמר, מקווה שביום חמישי, ואז אני אוכל לקחת החלטות".
לפני שנתיים היית עונה שלמה בבית, עכשיו אתה במקום אחר לגמרי. כמה זה מוזר?
"בנושא של מאמנים זה הרבה עניין של טיימינג. היתה לי הצעה אז הצעה מקרית גת והצעה מסין, אבל לא הרגשתי שזה יעשה לי טוב לקריירה ולא רציתי לקחת סתם עבודה. בסופו של דבר זה עניין של היצע, למדתי לחיות עם זה. זה המקצוע, ואני אוהב את המקצוע שלי. אני קם כל בוקר לעבודה עם אנרגיה, עם תשוקה. ל-75% או 80% מהאנשים אין כוח ללכת לעבודה, אצלי זה בדיוק ההיפך. כל יום שונה ממשנהו. אני הכי נהנה בעולם ממה שאני עושה".
