"אני חושב ששברתי את היד! אני חושב ששברתי את היד!". כך, בזעקות שבר, פנה דיאנדרה קיין לשופט דודי רומנו, אחרי שסחט עבירה עם קצת יותר מ-3 דקות על השעון בחצי הגמר הלוהט נגד הפועל אילת. קיין, שחקן של 53% מהקו בעונה הסדירה, "נפצע" בדיוק כשהיה צריך ללכת לקו ומכבי ת"א הובילה בשתי נקודות בלבד. הוא הוחלף במייקל רול, שתפר את שתי הזריקות, כהרגלו. 13 שניות לסוף, החולה המדומה כבר חזר למגרש, ו-13 שניות אחרי סיום המשחק, היד שחשש שנשברה, כבר הניפה באוויר את גיבור המשחק, סקוטי ווילבקין.
הסיפור הזה מתמצת במידה רבה את מהותו של דיאנדרה קיין: לוחם, יעשה הכל, אבל הכל כדי לנצח, מודע לחסרונותיו, ולא שם *** על אף אחד. מאחד המועמדים הוודאיים לעזוב בקיץ, קיין הפך בחודשים האחרונים לבן המועדף של יאניס ספרופולוס, שהבהיר לאנשי מכבי שהוא רוצה לראות אותו ממשיך בעונה הקרובה. המהלך הזה תפס רבים מאוהדי מכבי לא מוכנים, מכיוון שקיין ידוע כשחקן התקפי מוגבל במיוחד, עם אחוזים קטסטרופליים ל-3 (23%) וכאמור, מהקו. אז למה בעצם מכבי שוקלת ברצינות להשאיר אותו גם לעונה הבאה?
הגבול שבין "באד-אס" לעול משמעתי
מבחינת מנהל הקבוצה הוותיק של מכבי, עמי ביטון, ההסבר הוא פשוט: "בראייה שלנו, התכונות החיוביות של דיאנדרה גוברות על החסרונות המקצועיים שיש לו. אנחנו יודעים מראש איזה שחקן הוא ומה הוא מביא ברמה המקצועית ואנחנו משקללים את התכונות שהוא מביא לנו מעבר לרמה המקצועית, וזה גובר".
צפו ברגע ה"מכביסטי" של קיין >>
טאריק בלאק מצטרף למחמאות: "הוא מצית בנו את האש, מאתגר אותנו להגיע לשיאים שלנו, הוא לא החבר לקבוצה שאתה רוצה להתבייש ממנו או להפגין פאסיביות כשהוא בסביבה, או להיות רך כשיש אתגר גדול בדרך. הוא ידחוף אותך לקצה. אני באופן אישי אוהב את זה, הצלחנו איתו יפה מאוד, התכונות שלו תורמות המון ועושה אותנו טובים יותר".
במכבי מודים שאותן תכונות שביטון ובלאק מדברים עליהן קשורות למצבי רוח. "דיאנדרה הוא בנאדם של מצבי רוח, אי אפשר להתכחש לזה", מנתח ביטון, "כשהוא מגיע לחדר ההלבשה עם מצב רוח טוב זה מיד משפיע על כולם. במוסיקה, בצחוקים, בקטעים, בחיבוקים, הוא ממש מרים את כולם ולכן דמות כמוהו היא קריטית לחדר ההלבשה. אפשר לראות איך הוא מדרבן שחקנים אחרי אימונים, הוא לקח את יובל זוסמן ואת דני אבדיה כפרויקט, הוא נשאר לזרוק איתם אחרי אימונים, יורד עליהם, עושה איתם התערבויות. כשהוא לא ביום הנכון אנחנו כבר למדנו לתת לו את הספייס. הוא מתכנס יותר בתוך עצמו, עולה למגרש וזהו. למזלנו רוב הימים הוא מגיע במצב הרוח הטוב".
לאורך השנתיים של קיין במכבי, ביטון בדק ללא הפסקה איפה מותחים את הגבול בין הצורך של הקבוצה ב"באד-אס" חיובי, לבין אתגרים מבחינה משמעתית שלעיתים עלולים להוות עול, עם תקריות חוזרות ונשנות, כמו שהיו השנה. "אם אנחנו מצליחים להחזיק אותו למשך שתי עונות שלמות בלי אירועים יותר מדי חריגים, למעט אירועים נקודתיים שקרו על המגרש, זה הישג גדול מבחינתנו והצלחה מבחינתו, ואני לא בטוח שקבוצה אחרת היתה מצליחה בזה. למדנו איך להתמודד איתו. כמו שאני צריך לתאם טיסות ולדאוג לעניינים לוגיסטיים, כך אני יודע שלרדוף אחרי דיאנדרה לחדר ההלבשה אחרי שהוא יורד בעצבים - זה חלק מהגדרות התפקיד".
"כולם מחפשים אותו, כל הזמן"
מהתגרה באילת, ועד לא מעט חיכוכים עם שחקנים, שופטים ואוהדים, דיאנדרה קיין פיתח תדמית בעייתית. ביטון מציע ניתוח אלטרנטיבי לריבוי התקריות הללו: "כולם מחפשים אותו כל הזמן - תקשורת, שחקנים יריבים, שופטים, כולם, ממש ככה. כמובן שיש לו אשמה בתקריות שהוא מעורב בהן, אבל אנחנו צריכים אחד כמוהו, ואם היו לנו עוד שניים כאלה המצב שלנו היה יותר טוב. מי שבא נגדו יודע שאותו הוא יכול להדליק ואת מייקל רול לא. את ג'ון דיברתולומיאו לא. את דיאנדרה קיין כן. אוהדי הפועל ידעו בדיוק איך להדליק אותו והם הצליחו".
מבחינת ביטון, קיין נכנס לשורה מכובדת של השחקנים האוהבים ביותר עליו ברמה האישית: "הוא ללא ספק בטופ 6 שלי, יחד עם נסטור קומאטוס, שאראס, ניקולה ווייצ'יץ', גיא פניני ויותם הלפרין. כולם אומרים עד כמה קשה להתמודד איתו, אבל אני יכול להתחייב שמחוץ למגרש, היו לי בעבר דברים עם שחקנים שדיאנדרה לידם הוא, אני לא רוצה להגיד 'זהב', אבל נתפשר על 'כסף'. אולי 'ארד'. הוא מאוד אמוציונלי אבל יש לו לב זהב, הוא איש טוב. הוא מאוד מעריך ומוקיר את כל מה שאנחנו עושים בשבילו. אם הייתי מראה לך הודעות שהוא שלח לי בתקופה שהוא שהה לצד אימו, אתה לא היית מאמין שזה דיאנדרה".
בשביל אליפות, כל האמצעים כשרים
ברחבי ההיכל כבר מכירים את ההמהום הזה שבא מהקהל, מעין שאט נפש שהקהל מביע בכל פעם שקיין לוקח זריקה לא טובה, שבדרך כלל לא פוגעת בכלום. אבל למרבה ההפתעה, במכבי מעולם לא ניסו וגם לא ינסו בעתיד להגביל את קיין ברמה המקצועית. "אנחנו מודעים לכל המגבלות המקצועיות, אבל לא מנסים להגביל אותו, או להגיד לו לא לזרוק בגלל שהאחוזים נמוכים, כי אנחנו יודעים שאם הוא מאמין שהוא מסוגל לתפור את הזריקה, הוא ייקח אותה בכל מקרה. נכון שהוא לפעמים לוקח יותר, אבל הוא כן מודע למגבלות שלו. הוא יודע ואנחנו יודעים שהכדור האחרון לא יילך אליו אלא למישהו אחר. אבל אם צריך סטופ הגנתי, כולם יודעים שהוא האיש".
בחזרה ל"פציעה המדומה", במכבי מבהירים שמבחינתם, כשהתואר מונח על הכף, אין נקיפות מצפון. ביטון מסכם: "במשחקים גדולים, כדי לקחת אליפות, אתה משתמש בכל האמצעים שיש לך. אתה רוצה שחקן שמוכן לעשות את זה בשבילך. אני יכול לומר לך שגם אם הוא באמת היה שובר את היד, הוא היה דורש לחזור לפוזשן ההגנתי בסיום המשחק, כי זה הוא והוא לוחם ענק".
