העזיבה של אורי אלון היא אבידה לספורט הישראלי בכלל ולכדורסל בפרט. ההרגשה שלי זה שההחלטה של אורי אלון לא קשורה לעסקים. לדעתי, העימות של הבעלים עם הקהל במהלך העונה והעובדה שחלום היורוליג כלל לא קרוב להגשמה, היוו גורמים שהשפיעו על ההחלטה המפתיעה של הבעלים.
מבחוץ, זה אולי נראה הרבה יותר כיף וקל לנהל מועדון ספורט, אבל מבפנים זה לא כזה נוצץ. לצד העסקים, צריך להשקיע הרבה מאוד זמן, אנרגיה וכסף, שיכול מאוד להיות שלבעלים אין בשלב הזה של חייו.
אורי אלון עזר מאוד להקמה של המועדון והפך אותו לבעל שאיפות גבוהות בהרבה מבעבר. מהרגע הראשון הוא כיוון לתארים והישגים, אבל לי הרגיש שהפועל ירושלים רצתה להתקדם מהר מדי, עוד לפני שהקבוצה הייתה מספיק יציבה. אין בעיה שרוצים לשאוף גבוה, אבל אני חושב שיש דברים חשובים יותר.
אי אפשר להשוות בין הפועל ירושלים לפני הגעתו של אלון לבין זו שאחריו. הארנה גרמה להבדל של שמיים וארץ. היום יש להפועל ירושלים בסיס אוהדים רחב וגדול, שהופכים את הקבוצה ליציבה יותר כלכלית ובעלת הכנסות טבעיות.
בתקופה שלי כשחקן, אני זוכר שגם אחרי עונה בה היינו מגיעים לגמר, לא ידענו מה יהיה הלאה בעונה הבאה. היום יש ודאות והאלופה יכולה להישאר בצמרת גם אם יגיע בעלים פחות מבוסס. יחד עם זאת, לכולם ברור שזה יהיה יותר קשה בהמשך.
הפועל ירושלים נבנתה על ידי אורי אלון כפרויקט מדהים. היא זכתה בשתי אליפויות ועשתה דברים מדהימים, שלעד יישארו כזיכרונות מתוקים. עזיבת הבעלים היא אבידה גדולה, אבל אני מאמין שהמועדון מספיק חזק כדי להישאר בצמרת.
