בגיל 73, דיוויד פדרמן התעורר בוקר אחד והחליט שהוא נפרד מדיוויד הנאיבי והולך עם פדרמן הגאה, המעודכן, זה שמפסיק "לדפוק חשבון" ולהתחשב בקבוצות קטנות. בגיל 73, דיוויד הסתכל במראה והבין שאם הוא רוצה להחזיר את מכבי ת"א לגדולתה, הוא צריך להבין שהדמות שמשתקפת ממנה היא בעצם של בנו, דני. והדמות הזאת אמרה: הגיע הזמן לעשות משהו שאף אחד לא עשה בעבר.
הנה לכם דעה לא פופולארית: המהלך שמכבי ת"א הודיעה עליו הוא מהלך מצוין. כן, יש בו אינספור חורים וסיבוכים מקצועיים, תפעוליים, שיווקיים ותדמיתיים. סימני השאלה עולים על סימני הקריאה. גם היום, 24 שעות אחרי שפדרמן ושות' התייצבו והכריזו שלא מדובר בספין, בלון ניסוי או איום - הדעה הרווחת היא שמכבי עלתה כאן לא על עץ, אלא על גורד שחקים שאין בו מעליות ואפילו גרם מדרגות. האינסטינקט הראשוני שלאחר שמיעת הדברים היתה "מה לעזאזל הם עושים?!" אבל בפרספקטיבה של היום שאחרי, הרעיון שוקע ומתחיל לייצר כיוונים שיהיה מרתק לראות כיצד הם יתפתחו.
מדובר במהלך מצוין, קודם כל בגלל המהפכניות שבו. אם היוזמה אכן תתממש, אל תתפלאו אם תראו קבוצות יורוליג נוספות שינקטו צעדים דומים. המצב הנוכחי של מכבי אכן יצר אתגר לא פשוט, והקבוצה למעשה בחרה בדרך הכי לא מכביסטית כדי להתמודד איתו: אפשר להסתכל על זה כמהלך כוחני של "שוברים את הכלים ומשחקים איך שבא לנו", אבל אני רואה את זה כמהלך שאומר "רציתם מכבי ישראלית? קיבלתם את הכי ישראלי דאט יו קן גט".
אבל מעל הכל, מדובר במהלך מצוין כי הוא סוף סוף ייתן למכבי את מה שהשתוקקה אליו כל כך הרבה שנים: היכולת לבנות קבוצת יורוליג על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד. בלי חילופים חברתיים, בלי לחצים לפתח שחקנים ישראלים, בלי לו"ז עמוס שעלול לפרק שחקנים לגורמים. עם זאת, במכבי צריכים להבין שמדובר בסיכון עצום: מה יקרה במקרה של כישלון? במקרה של עוד עונה ללא העפלה לפלייאוף?
אז, לא יהיו את תירוצים דוגמת "אנחנו הקבוצה היחידה שמתמודדת עם חוקים כאלה", או "אנחנו קבוצה חדשה לגמרי (בסוף חודש מרץ)"; לא יהיה מאמן שהמועדון נפרד ממנו ב-02:27 בלילה; או את השחקן הסורר ש"בייש את המועדון" והבריז מבדיקת סמים; או את טיעון "הבעלים לא הבינו שפרמאר ורוצ'סטי זה לא הולך ביחד". מכבי בעצם "עשתה כחלון" ויצרה לעצמה פרויקט "נטו מקצועי". ואם הפרויקט הזה ייכשל, החיצים יופנו לאדם אחד, ואחד בלבד - ניקולה ווייצ'יץ'. "נטו ניקולה". ווין או גו הום.
אבל תנאי הסף להצלחתו של המהלך לא יהיה קשור רק לאיכות הקבוצה ביורוליג, אלא במידה רבה גם באיכות הקבוצה שמכבי תצליח להעמיד בליגה. וכאן באים סימני השאלה הגדולים ביותר: עד כמה איכותית תהיה הקבוצה הזו? כמה ישראלים בכירים תנסה מכבי להחתים? מה יהיה תקציב השחקנים באותו סגל? אם הכוונה היא לבנות קבוצה שתצלח את שלושת סיבובי הליגה, ואז תתחזק בשני זרי יורוליג שיצטרפו בתום העונה האירופית, הרי שמדובר כאן בעצם בסוג של אחיזת עיניים, כי אז לא מדובר בקבוצה מפוצלת, אלא בסגל שרק יעביר את הזמן עד שהחבר'ה מהמגרש הגדול יבואו.
אבל אם מדובר בקבוצה שתציג שלושה-ארבעה ישראלים בכירים, לצד פרוספקטים כמו דני אבדיה ועידן אלבר, בחיזוק שלושה זרים ברמה גבוהה - חברים, יש כאן פוטנציאל לקבוצה מלהיבה שכבר שנים "בכינו" שלעולם לא יכולה לקרות תחת המותג שנקרא "מכבי". מכאן אפשר לקרוא לבעלי הקבוצה: רוצים שהמהלך יצליח? בנו קבוצה ישראלית איכותית, עמוקה ותחרותית. אל תזלזלו בליגה, אל תפנו עורף לקהל שרוצה לראות מכבי חזקה גם בימי ראשון ולא רק בימי חמישי.
ועדיין, נשארת שאלת ההיתכנות. בסקר זריז שערך אתמול עמיתי, עמרי מנהיים, בקרב בעלי קבוצות הליגה, עלה כי אף קבוצה לא תומכת בהשארת החוק הרוסי. החוק הזה כיכב במצגת של אנשי מכבי כמקור לרוב בעיות הקבוצה. שאלתי אתמול את הבעלים מה יקרה אם הקבוצות וארגון השחקנים יסכימו לוותר על החוק הרוסי, אך עדיין לאפשר רישום של לא יותר מחמישה זרים. התשובה שקיבלתי לא היתה החלטית. לכן, לא מן הנמנע שברגע שהקבוצות ימשכו את שטיח החוק הרוסי מתחת לרגליהם של אנשי מכבי, כל הקונספט המסקרן יינטש באותה מהירות שבה הוא עלה.
