מבין ארבע הסדרות המצוינות של הפלייאוף, כנראה שהסדרה בין הפועל ירושלים לגלבוע/גליל הייתה הדובדבן שבקצפת. אתמול (שלישי) היא אמנם הסתיימה במשחק חד צדדי יחסית (74:99 לירושלמים), אבל קדמו לו שלושה משחקים נהדרים, שהוסיפו הרבה כבוד לשתי הקבוצות, ובעיקר לגלבוע, שהגיעה כאנדרדוג מובהק ולא הייתה רחוקה מלעקוץ את האלופה.
ההפסד אתמול שם סוף לעונה מצוינת של אריאל בית הלחמי ושחקניו, שנאבקו לכל אורכה עם לא מעט פציעות של שחקני מפתח ותחלופה רבה של זרים. בסופו של דבר, העומק והניסיון עשו את שלהם, וכאמור אחרי שלושה משחקים צמודים ודרמטיים, המחצית השנייה אתמול של הפועל ירושלים שמה סוף לחלומות של גלבוע להגיע לפיינל פור.
לקברניטי המועדון ברור שאחרי העונה הזו, יהיה להם מאוד להשאיר את הזרים המצטיינים של הקבוצה: ג'ייקובן בראון, זאק לידיי ודיאנג'לו האריסון, שצפויים לקבל הצעות מפתות לאור יכולתם הגבוהה. אבל מי שמסמל יותר מכל את גלבוע/גליל של העונה הוא שחקן הבית, חואקין שוכמן, שעשה העונה התקדמות משמעותית ונמצא בכל הפנקסים של הקבוצות הגדולות בישראל. "אני מלא רגשות, אין לי מושג מה להגיד", סיכם הקפטן. "אני מרגיש מרוקן, לא הייתי מוכן לסיים את העונה הזו. רציתי להגיע שוב לארנה. רצינו פיינל פור ולכן אני פשוט עצוב שככה זה נגמר".
לאחר מכן, שוכמן נתן מונולוג לסיכום העונה כולה: "אני מאושר על השנה האחרונה, יותר מהבחינה החברתית ולאו דווקא המקצועית. כולם פה מחוברים אחד לשני ומחוברים לקהילה. החזרנו את גן נר להיות מלא וזה משהו שלא היה פה, גם כשעליתי לבוגרים וגם כשהייתי אוהד. שני משחקי פלייאוף כאן, מלאים ד אפס מקום, עם אווירה כזו, זה מה שאני לוקח מהעונה. אני מרגיש מרוקן, אבל מלא גאווה".
אז מה הלאה? "מקווה שנעשה בשנה הבאה עוד קפיצת מדרגה בתור מועדון ואני כבר לא יכול לחכות", גילה שוכמן. "הסוד של הקבוצה הזו היא החברות שנוצרה בינינו. יש משפט שמלווה אותי כל חיי - 'אתה יכול להתעסק רק בעצמך ואתה יכול לבחור להתעסק בדברים גדולים יותר'. כל שחקן פה בחר להתעסק העונה במשהו גדול יותר, שזה המועדון הזה. אני מקווה שכל ילד שיעלה לבוגרים יבין שיש פה מועדון, קהילה, אוהדים ומשפחות - לפני כל שחקן. זה מה שהביא אותנו עד לכאן".
