בדרכיו הנפלאות של הכדורסל הישראלי, הסיבוב הראשון הסתיים – לאחר שהסיבוב השני כבר נפתח. ככה זה עם אילוצי לו"ז, טורניר פתיחת עונה שמסתיים בתוך העונה, וניסיון לתמרן בין ארבע מסגרות אירופאיות תוך כדי שמירה על האינטרסים של הקבוצות בליגה. זה מה יש, ועם זה ננצח. אז בכל זאת, סוף הסיבוב הראשון הוא זמן טוב לנסות לעשות סדר, ולתת ציון מחצית ל-12 קבוצות ליגת העל בכדורסל.
מכבי ת"א – 2:9, ציון – טוב מאוד
ישנן קבוצות (ועוד ניגע בכמה מהן בהמשך) שאי אפשר לנטרל את ההשפעה של מה שקורה באירופה, על מה שקורה במסגרת הליגה, וזה ללא ספק המצב אצל מכבי ת"א. את הסיבוב הראשון שלה בליגת ווינר סל אפשר להגדיר כסולידי – טוב יותר מהעונה שעברה בוודאי, כולל ניצחונות בדרבי ומול הפועל חולון, אבל גם שתי נפילות ביתיות נגד הפועל ירושלים ובני הרצליה, אותה הרצליה שהדיחה אותה מהפלייאוף בעונה שעברה.
אבל בתמונה הגדולה, כשמחברים את המקום הראשון בליגה, לסיבוב ראשון עם מאזן חיובי ביורוליג, אין ספק שמכבי ת"א יכולה להכתיר כהצלחה את מה שעבר עליה בין חודש אוקטובר לינואר. העובדה שהיא מחזיקה בקו האחורי (גם אם לא בכל משחק) שלושה מהגארדים הכי איכותיים שיש בליגה שלנו, לורנזו בראון, ווייד בולדווין וג'יילן אדאמס, מעניקה לעודד קטש מרחב תמרון מכובד בעמדה הזאת, ובעיקר מרווח נשימה בכל הנוגע לניהול הסגל בין הליגה שלנו ליורוליג. ובתוספת לתרומה יציבה מהסגל הישראלי, לפחות כרגע – גם בזווית המקומית, מכבי ת"א יכולה להיות רגועה יחסית (עד כמה שאפשר להיות רגועים במכבי ת"א).
הפועל ת"א – 2:9, ציון – טוב מאוד
גם אם היו מעט גמגומים לקראת סיום הסיבוב, הם לא צריכים לפגום בתחושה הכללית - הפועל ת"א סיפקה את הסיבוב הראשון הטוב ביותר מאז חזרתה לליגת העל לפני עשור. בארבע השנים האחרונות, אחרי 11 משחקים היא בכלל הייתה במאזן שלילי, והנה את הסיבוב הראשון של עונת 21/22, היא מסיימת במקום השני עם 2 הפסדים בלבד, וזה תוך כדי שהיא חוזרת למסגרת אירופאית מאתגרת מאוד, שגם בה היא מעל 50%.
ההצלחה לא באה משום מקום. להפועל ת"א יש סגל ישראלי מרשים ביותר, זרים בכירים בכל עמדה על המגרש, מהרכז ועד הסנטר, וקהל שמריח את ההזדמנות לעשות משהו יוצא דופן, ומגיב בהתאם בדרייב אין ובכל מגרש בארץ ובחו"ל. אבל, והנה בא האבל – עדיין מוקדם לדעת האם ההימור על צ'ינאנו אונואקו, תוך כדי פגיעה בחיבור המקצועי והחברתי עם שחרורו של כריס הורטון, השתלם. לפחות כרגע, עוד לא הצלחנו לראות את אונואקו וג'ייקובן בראון, שני השחקנים המשמעותיים ביותר של הפועל ת"א, משדרים על אותו גל.
לשם ההגינות, לבראון הייתה תקופה מרובת פציעות ותקריות בדרך, אבל כדי שהפועל ת"א תלך עד הסוף בכל המסגרות, היא חייבת לחבר ביניהם על המגרש, ואז – השמיים הם הגבול עבורה, ותואר ראשון מאז 1993, הוא אופציה ריאלית לחלוטין.
הפועל חולון – 4:7, טוב
אלופת ישראל הצליחה לסיים את הסיבוב הראשון בין ארבע הראשונות, סיפקה כמה משחקי התקפה יוצאים מן הכלל, אבל התחושה הכללית סביבה היא שעדיין יש הרבה מקום לשיפור. שני הפסדים מול יריבות ישירות למאבק על התואר (מכבי ת"א והפועל ת"א), תבוסה (שהפכה לשגרתית) מול גליל עליון בכפר בלום, וגם אכזבה מסויימת נוכח העובדה שפיספסה את ההזדמנות לעליה אוטומטית לשלב הבא של ליגת האלופות.
חולון הגיבה בצורה נפלאה לפציעה בגביע ווינר של סי. ג'יי. האריס עם החתמתו של אריק גרין, אבל היא עדיין סובלת מחוסר איזון בקו הקדמי, ובעיקר מהעובדה שהסגל הישראלי שלה הוא הקצר ביותר מבין קבוצות הצמרת בליגת העל. ללא גבוה ישראלי, כששון דאוסון עדיין לא יציב, מוצא את עצמו גיא גודס במצוקה כמעט כל ערב נתון בדקות המשחק שהעוגנים שלו, ג'ו ראגלנד וכריס ג'ונסון, צריכים לספק. ועם כל זה – כל עוד יש לה את השניים שהוזכרו רק הרגע, חולון תמשיך להיות פקטור משמעותי, עד לסיום העונה.
נס ציונה – 4:7, טוב
אולי הקבוצה שהכי קשה לשפוט את הביצועים שלה בסיבוב הראשון. מצד אחד – אם מישהו היה אומר לנו בתחילת העונה, שנס ציונה תסיים את הסיבוב עם מאזן 4:7 היינו מיד מספקים לה ציון גבוה מאוד. בטח עם עונה היסטורית בחלוקת אסיסטים של די ג'יי קופר, ומלך הסלים של הליגה טיילר ביי שנמצאים בתוך הסגל של אלעד חסין.
רק שלקראת סיום הסיבוב, נס ציונה נקלעה למשבר ראשון עם סדרת הפסדים רצופים, בתוספת למספר תקריות בין קופר לחלק משחקנים בסגל של נס ציונה. וגם אם אלו דברים שקורים במהלך העונה, אי אפשר להתעלם מההשפעה שלהן גם על הצד המקצועי ועל מה שקורה על המגרש. ועדיין, נס ציונה מציגה חמישיית זרים מרשימה מאוד (אחרי שנים קשות מאוד בגזרה הזאת), ויחד עם ניצוצות חזרה לכושר של גולן גוט, כל עוד יצליחו לשמור שם על שקט תעשייתי, אף אחד לא ירצה לפגוש את הקבוצה הזאת בהמשך הדרך.
הפועל ירושלים – 5:6, טוב
הציון של הפועל ירושלים מושפע במידה רבה ממה שעשתה ב-BCL. העלייה מהמקום הראשון לשלב הבא, בלי הצורך בפליי-אין, טאטאה את הבעיות שיש לקבוצה בליגה המקומית, ואפילו הדחיקה את העובדה שיצאה מהטופ 4, וסידרה לעצמה בגביע את הפועל ת"א בחוץ, הגרלה אכזרית.
גם אצל הפועל ירושלים ראינו כמה גרסאות בתוך הסיבוב הראשון – הקבוצה שהפסידה את שני המשחקים הראשונים של העונה מול חולון והרצליה, זאת שיצאה לרצף ניצחונות מרשים, כולל זה על מכבי ת"א ביד אליהו, ואז שוב רצף שלילי לקראת סיום הסיבוב, כולל הפסד ביתי כואב להפועל ת"א.
במקרה של ירושלים, דז'יקיץ' התבטא יותר מפעם אחת על הקושי שלו לנהל את הסגל עם המחוייבות לשתף ישראלי אחד בכל זמן נתון, בטח ובטח מאז הפציעה של נועם דוברת. עכשיו, עם הגעתו המאוד מאוד מעניינת של נועם יעקב – ירושלים מנסה למצוא לזה פתרון. אבל האם יעקב, פרוספקט אדיר ללא ספק אך שמעולם לא שיחק בליגת בוגרים, יכול לספק כבר עכשיו 10 דקות ברמה של ליגת העל? אם התשובה חיובית – דיינו. אם שלילית, דז'יקיץ' יצטרך להמשיך לאלתר עם קרינגטון/רנדולף, או לוותר על אחד הזרים המובילים שלו בקו האחורי תמורת ברנדון בראון.
הפועל חיפה – 6:5, כמעט טוב
הפועל חיפה לקחה השנה עוד צעד בהתפתחות שלה, עם זינוק לשתי מסגרות. גם אם היורופקאפ לא נחשב למפעל אירופי בכיר, הוא עדיין מספק טיסות לא פשוטות, משחקים מאתגרים והבנה עמוקה יותר של ניהול סגל. אז יחד עם הצלחה יפה באירופה, סובלת הפועל חיפה מחוסר יציבות משווע בליגה, וסגל ששווה יותר (לפחות בעיני) מוצא את עצמו בסיום הסיבוב הראשון עם מאזן שלילי.
לדרוקר ללא ספק יש עם מה לעבוד. ההחתמה של שון ג'ונס שידרגה את הקו הקדמי, ביום נתון אנתוני היקי וקדים אלן מייצרים קו אחורי מרשים, וגם ההתקפה שקירטעה מאוד בתחילת העונה, סיפקה כבר מספר משחקים של 80 נקודות ומעלה, עד המפלה האחרונה מול מכבי ת"א. אז עוד קבוצה שהפוטנציאל בה קיים, אבל לפחות כרגע, היא לא עוד מצליחה להוות יריבה משמעותית, לקבוצות צמרת של ליגת העל.
הרצליה – 6:5, מספיק
סגנית האלופה ומחזיקת הגביע שמרה כמעט על כל הסגל שהוביל אותה לעונה הטובה ביותר בתולדות המועדון, למעט שני שינויים (שהתבררו כמשמעותיים), עם העזיבה של אונואקו ושון דוסון. פתיחת עונה קטסטרופלית עם פציעה של המחליף של אונואקו, פציעה של הוקר, ורכבת זרים שלא הצליחו באמת למלא את החלל בעמדות הללו, העמידה את הרצליה על פי תהום ומרחק פסע מהתפטרות של אורן אהרוני.
רק שלקראת סיום הסיבוב – הקערה התהפכה על פיה. חזרתו של הוקר סיפקה את היציבות החסרה לקו האחורי, ההתפתחות של מוריס קמפ לאחד השחקנים המשפיעים בליגה שלנו (וגם ב-BCL), ופתאום הגיעו שלושה ניצחונות רצופים, כולל ניצחון חוץ על מכבי ת"א והניצחון המרשים מול הפועל ת"א, שגם העניק להרצליה את ההזדמנות לשמור על הגביע שלה. אז הציון הכללי לסיבוב הראשון הוא נמוך יחסית, כי הציפיות היו אחרות. אבל האיתותים מהרצליה חיוביים, ויש סיכוי לא מבוטל לשיפור בחצי השני של העונה.
ב"ש – 6:5, כמעט טוב
לא מועמדת לירידה, עלתה לגביע המדינה, ניצחון ראשון בהיסטוריה על הפועל ירושלים, ארבעה זרים + ישראלים שבאמת משמעותיים בקבוצה – הפועל ב"ש יכולה לסמן וי על הסיבוב הראשון כמוצלח מבחינתה, למרות שסיימה אותו במאזן שלילי. ב"ש, כמו הפועל חיפה, עושה צעדים ראשונים בשתי מסגרות עם הליגה הבלקנית – לא הליגה החזקה ביותר שיש ליבשת להציע, אבל כן כזאת שמעניקה טעימה ראשונה על החיים מחוץ לישראל במקביל לליגה, ובינתיים הקבוצה מבירת הנגב מתמודדת בכבוד עם שתי המשימות.
גליל עליון – 7:4, כמעט טוב
הניצחון האחרון על נס ציונה כבר נחשב לסיבוב השני ולכן לא משפיע על הציון של גליל עליון, אבל נוכח מה שעברה הקבוצה הזאת בסגל באחד עשר המשחקים הראשונים של העונה, גם מאזן של 7:4 לא צריך לגרום לקבוצה מכפר בלום להוריד את הראש.
מדובר באחת משתי קבוצות בליגה שמחזיקה ארבעה זרים בסגל – אחד מהם, עבדול מאליק אבו, היה נוכח נפקד, וזה שהגיע במקומו, וויין לנגסטון, מעולם לא שיחק ברמה הזאת. הזר המוביל שלה, ג'יילן הדסון, עזב עוד לפני סיום החוזה שלו בטונים צורמים מאוד והשאיר גליל להתמודד בינתיים עם שלושה זרים, ובלי אחד משני הישראלים המרכזיים שלה, רועי הובר – שפיספס חצי סיבוב בגלל פציעה ביד שמאל.
אז היו תבוסות לא נעימות לירושלים, הפועל ת"א ומכבי ת"א, וגם עייפות החומר משתי מסגרות שהובילו ליציאה מוקדמות ביורופקאפ, אבל חזינו בנסיקה של איתי מושקוביץ, בכניסה האמיתית לליגת העל של לוטן אמסלם וגם ברגעים טובים מהראל רינסקי, רון כהן ויהל מלמד. ובסוף – התוצאות חשובות לקבוצות מקצועניות, וקבוצה עם שלושה זרים תתקשה לאורך זמן, אבל בכפר בלום יש גם את הדרך שלא נשכחה, ואם נגלוש לרגע לסיבוב השני,ולמה שראינו מול נס ציונה – יש שחקנים ישראלים בליגה שמוכנים לקבל את האחריות, וגם להחזיר, עם ניצחונות ויכולת מרשימה.
קרית אתא – 7:4, כמעט טוב
בתחזיות שלי לפתיחת העונה, קרית אתא הייתה המועמדת המובילה לירידה. גם אחרי הסיבוב הראשון, קשה לומר שהעולה החדשה נמצאת בחוף מבטחים, אבל היא תלויה בעצמה, וזה דבר גדול מאוד.
סימני השאלה סביב הזר המצטיין בליגה הלאומית בעונה שעברה, אמין סטיבנס, נעלמו מהר מאוד, כשהוא מוכיח שאת ההתמצאות בצבע וחוכמת המשחק, הוא הצליח להעביר גם לרמות הגבוהות יותר בכדורסל הישראלי. מסביבו התפתחה קבוצת התקפה טובה, שיכולה לספק לא מעט נקודות בכל ערב נתון, וזה כשמייקל בריסקר עוד לא ממש מזכיר את בריסקר של העונה שעברה.
נקודת התורפה, ללא ספק – מגיעה בהגנה, בעיקר נגד הקבוצות החזקות בליגת העל. אבל בשורה התחתונה – החזרה של קרית אתא לליגת העל, עוברת עד כה בצורה טובה מן המצופה.
אילת – 8:3, מספיק
הסיבה היחידה שהציון של אילת הוא מספיק, ולא בלתי מספיק – הנחת פציעות. עוד לפני שהחלה העונה, איבדה אילת את מי שהיה אמור להיות הרכז המוביל שלה, סקוט מצ'אדו, וגם ניסיון הקאמבק של קייסי פרייתר נתקל במכשול נוסף, עם עוד פציעה כואבת. וזה בלי שהזכרנו את בן קרטר, לו ממתינים כבר שנה ושלושה חודשים, שיחלים מקרע ברצועה הצולבת.
אז בהיעדר רכז, החלה אילת לאלתר בתוך הסגל שלה – וזה לא עבד. גם הגעתו של הגארד הבלגי מאנו לקונט, הצליחה לשדרג רק זמנית את הקבוצה מהדרום, לפני ששוב הגיעה התרסקות. בית הלחמי הניח את המפתחות, גארד זר חדש לא הגיע להחליף את טרל המאכזב, והמזל היחיד של אילת, לפחות כרגע – הוא שבליגת העל נמצאת גם גלבוע/גליל.
גלבוע/גליל – 9:2, בלתי מספיק
זוכרים איך העונה של גלבוע התחילה? 43 שניות מסיום המשחק מול גליל עליון בבית מצאה את עצמה בפיגור 10, ועם אחד הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי כפתה הארכה, ובסופו של דבר ניצחה לאחר 2 הארכות. אבל במקום שמהמשחק הזה תצא גלבוע של רמי הדר מחוזקת, היא רק הלכה והתפרקה ככל שהעונה נמשכה – ניצחון אחד בעשרת המשחקים האחרונים, פיטוריו של הדר, החלפות זרים שבינתיים לא הוכיחו את עצמם, וגם סגל ישראלי שלא מצליח להתרומם ואי אפשר לנקות אותו מהאשמה במצב הקבוצה.
הרבה שינויים עברה גלבוע/גליל בשנים האחרונות, לאחר מותו של חיים אוחיון. הקשיים התקציביים ברורים ומשפיעים על איכות הסגל ובחירת השחקנים, אבל יש לא מעט אנשים בעמק שדואגים דווקא מהבחירה לוותר על הציביון הישראלי שליווה את המועדון, וללכת לראשונה עם חמישה זרים שרשומים בטופס – בחירה שעד כה, לא הוכיחה את עצמה. וכך יצא שגלבוע, שהביאה לליגת העל זרים מובחרים בזה אחר זה, השתמשה העונה כבר בשמונה זרים (כאשר מותרים 10 בכל העונה), ועדיין קשה לראות בתוך הסגל הקיים מי יוציא את העגלה מהבוץ, מה שגם שבכתיבת שורות אלו, שבועיים לאחר עזיבתו של רמי הדר – מאמן מחליף אין, או במקביל, הודעה על מינויו הקבוע של גוני יזרעאלי.
מה שכן, הפער של גלבוע/גליל מאילת הוא בסך הכל משחק אחד, אז עם כל הרע שחוותה בסיבוב הראשון, נותר לה עוד סיבוב שלם – כדי לתקן.
