יש משהו אחד שברור לשחקנים בקבוצות ספורט - מה שלא יקרה, כמה רע שהם לא ישחקו, כמה שלא יתאמצו, בסופו של דבר אי אפשר להחליף את כל השחקנים ובסוף תמיד המאמן משלם את המחיר והולך הביתה.
ראיתי היום בצהריים את ההפסד של הפועל תל אביב כדורסל בבאר שבע. זה לא היה הפסד, זה היה סבוטא'ז. מנקודת מבטי, זה היה לראות שחקנים שמשחקים בשביל הסטטיסטיקה האישית שלהם, ולא ממש אכפת להם אם הקבוצה תנצח או תפסיד.
הגנה, מה לעשות, לא מופיעה בסטטיסטיקה, נקודות כן, ריבאונדים כן, חטיפות כן, מאמץ לא. חלק גדול מהשחקנים ששיחקו היום בגופיה האדומה, משקיעים רק במה שמופיע בסטטיסטיקה, ולא מוכנים להתאמץ כהוא זה במה שלא מופיע בה.
הבעיה הרי ידועה. השחקנים הזרים יודעים שכבר החליפו ארבעה זרים, ושנשאר רק חילוף אחד, ואותו ישמרו אם מישהו יפצע, כך שלמעשה אי אפשר לגעת בהם. הישראלים מוגנים גם הם, כי יש מעט מהם, ולא באמת יש להם מחליפים.
היחידי שאפשר בקלות להחליף הוא המאמן. אריאל בית הלחמי יילך, שרון דרוקר או מישהו אחר יגיע, הקהל יקבל את ליטרת הבשר שלו, וההנהלה תרגיש שעשתה משהו. הצרה היא שבפועל לא נעשה שום דבר חיובי. האשמים העיקריים ישארו, ואפילו יקבלו חיזוק לתחושתם שבהם אי אפשר לגעת.
אני חושב שבית הלחמי עשה עבודה רעה מאד העונה בבניית הקבוצה, ואני לא מוריד מחלקו בכישלון, אבל ברור לי שכדורסל הוא יודע, ובניגוד למה שנראה לפחות מחלק מהשחקנים, הוא גם מוכן לעבוד קשה, ושלאורך זמן אם יתנו לו לעבוד הוא יצליח.
לא יכול להיות שמי שהיה כל כך טוב בקיץ שכח את כל מה שידע. לא יכול להיות שכל מאמן בהפועל תל אביב נכשל, ושכל מאמן שמגיע לדרייב אין הופך להיות מגאון לכישלון. אדלשטיין לא נחמד, קטש לא טוב, פרנקו מאכזב, ובית הלחמי לא יודע כדורסל. תמיד זה המאמן, ואפשר לחשוב לרגע, כאילו כל השאר נהדר.
הגיע הזמן לשבור את התבנית הזאת. אם הייתי ההנהלה של הפועל תל אביב, הייתי מעביר מסר. מחר בבוקר הייתי משחרר לפחות אחד מהזרים, גם אם אין לי מחליף. הייתי מבהיר לשחקנים, שבית הלחמי נשאר ומי שלא יתאמץ יילך הביתה. הייתי מוריד את כל נושא המאמן מהשולחן. העונה הזאת כבר לא תהיה יותר רעה ממה שהיא, ואולי אפשר להרוויח בזה את העונה הבאה, את העתיד של המועדון ואת החזרת ההיררכיה הנכונה לארגון.
הגיע הזמן שבמועדון הכדורסל של הפועל תל אביב יבינו כולם, כולל השחקנים וההנהלה, שיש מאמן, והוא מחליט ויש שחקנים, שצריכים לעשות את מה שהוא אומר ולתת את הנשמה על המגרש. הגיע הזמן שמי שישלם את המחיר יהיה מי שלא מספק את הסחורה ומי שלא נראה שנותן את הנשמה, גם אם לכאורה אי אפשר, וקשה להחליף אותו.
בסרטי הספורט האמריקאים יש הרבה פעמים את הסיטואציה, בה הכוכב של הקבוצה לא מקשיב למאמן, והוא מוציא אותו גם במחיר הפסד. הבעיה שזה רק בסרטים, ובחיים האמיתיים לאף אחד אין את האומץ לעשות את זה. במציאות של הפועל תל אביב, כבר אין הרבה מה להפסיד, ואולי הגיע הזמן שנעשה את מה שנכון ולא את מה שקל. גם אם נפסיד בטווח הקצר, אני מעריך שלאורך זמן ייצא שכרנו בהפסדנו.
