בעונה כזו, בה מכבי ת"א חזרה לקדמת הבמה האירופית, הקהל הצהוב ציפה וכנראה עדיין מצפה, להחזיר עטרה ליושנה גם בליגה. לא מבחינת התוצאות, אלא דווקא בכל הנוגע להגמוניה שאיפיינה את הצהובים לפני עידן הפיינל פור. אבל הערב (ראשון), במשחק שכלל הכל מהכל, הפועל ירושלים הוכיחה לכולם שלא כדאי להספיד אותה בקלות, השלימה נוקקאוט מהדהד וגברה 87:98 על הצהובים.
האמת? התוצאה קצת משקרת ותתפלאו, דווקא לא לכיוונה של מכבי ת"א - אבל עוד לפני שנגיע למה שקרה על הפרקט, נתחיל עם מה שקדם להתמודדות. מכבי ת"א הגיעה לארנה אחרי ההפסד המאכזב לפרטיזן בלגרד, כאשר מירב תשומת הלב הופנתה לחזרתו של אמארה סטודמאייר לבירה, שכצפוי, התקבל בארנה עם קללות וקריאות בוז מצד הקהל המקומי. מן העבר השני, מכבי פגשה את היריבה היחידה שהצליחה לגבור עליה פעמיים העונה, זו שגם הגיעה עם הפסד בודד בתשעת משחקיה האחרונים ועושה רושם של האלטרנטיבה היחידה - הפועל ירושלים.
הקהל הירושלמי דווקא לא הגיע בהמוניו לארנה - הרבה הודות לעננת הקורונה שריחפה מעל המשחק בפרט והספורט הישראלי בכלל טרם התמודות. אלא שכאשר אופציות הביטול, הדחייה והמשחק בדלתיים סגורות ירדו מהפרק, ונמצא המתווה שייאפשר ל-9,000 אוהדים לצפות בקלאסיקו, יצא לו לדרך המשחק הגדול ביותר בכדורסל הישראלי - אבל לפתיחה כזו, אף אחד לא הכין אותנו.
להגיד שירושלים פתחה את ההתמודדות בסערה יהיה לשון המעטה לעומת המציאות. האדומים התפוצצו עם מטח שלשות שהזכיר את ההתפוצצות על חולון ממש לא מזמן, פתחו פער דו ספרתי כבר ברבע הראשון ולמכבי לא הייתה תשובה. הצהובים נעצרו שבע דקות ללא סל שדה, כמעט מחצית מזמן המשחק של המחצית הראשונה, וירושלים, בניצוחו של ג'ייקובן בראון, ברחה עם ריצת 4:22 מדהימה.
אבל כדי להסביר עד כמה המחצית הזו הייתה הירואית, בואו נעצור ונסתכל על העובדות: מכבי ספגה ברבע הראשון 39 נקודות, שיא עונתי שלילי, כאשר עד המחצית מספר הנקודות של ירושלים עמד כבר על 61 כאלה. ירושלים לעומתה, תפרה תשע שלשות רק ברבע הראשון ו-11 בסך הכל עד להפסקה בלא פחות מ-70% מחוץ לקשת, אבל עוד יותר מכך, היא פשוט רקדה על הפרקט ורשמה את המחצית הכי קרובה לשלמות שראינו העונה בליגה.
ועם מישהו חשב שהמכביזם יכה שנית והצהובים יצליחו להתאושש, הוא יכול לשלוח את הפרחים להגנה ההדוקה של עודד קטש. 14 נקודות ברבע השני ו-19 ברבע השלישי היו רק התוצר הסופי לכך, אבל העצירות ההגנתיות לכל תרגיל של ספרופולוס והניצחונות כמעט בכל מאבק על "כדורים אובדים", היו מרשימים הרבה יותר - והם למעשה, אלה שמנעו ממכבי לחזור לעניינים, על אף קולות של קאמבק לקראת הסיום.
כל זה הספיק לירושלמים כדי להכריז באופן רשמי: אנחנו הקבוצה היחידה אי פעם שניצחה את מכבי ת"א בשלוש מסגרות שונות באותה עונה - גביע ווינר, גביע המדינה וליגה. האם זה יספיק בכדי לאיים על התואר? כמובן שלמשחק יש הפשעה מינורית (זכר לסיבוב השלישי), אבל הפער בפסגה צומצם לשני הפסדים והאיכויות של ירושלים הוכיחו שהכל עוד פתוח.
כעת, שתי הנציגות היחידות שנותרו לכדורסל הישראלי באירופה כבר נמצאות עם הפנים קדימה: האדומים יהיו הראשונים לעלות על הפרקט מול פרישטרי ביום רביעי, בעוד הצהובים ייפגשו את באסקוניה בחמישי. שני המשחקים אגב, עלולים להיערך ללא קהל. בראשון יחזרו ירושלים ומכבי ת"א לזירה המקומית, וייפגשו את מכבי ראשל"צ ומכבי אשדוד בהתאמה. מה שבטוח, יש למה לצפות.
