"במלחמת אחים, בכל מלחמת אחים, המנצח תמיד מפסיד"
ויקטור הוגו
הקרע הגדול והדרמטי - ושלא יהיה ספק, אכן מדובר בקרע גדול ודרמטי - בין הנהלת הפועל ירושלים לבין ארגון האוהדים "בריגדה מלחה", מאיים לפרק ולפלג את הקהל שרבים מאמינים כי הוא הטוב בישראל. הוא מגיע בתזמון מוזר, כזה שהמתבונן מן הצד יתקשה להבין: באמצע עונה מוצלחת, אחרי זכייה בגביע המדינה, כשהקבוצה נראית טוב ונמצאת על סף הבאה של פיינל פור אירופי לארנה. אך מאחורי הקלעים מתחוללת דרמה של ממש, שאינה קשורה לתוצאות על המגרש, אלא אולי, למעשה, מהווה תולדה של הצלחת הקבוצה בשנים האחרונות. אז מה בעצם קרה בין ארגון האוהדים לבין הנהלת הקבוצה? כיצד הכל התחיל? והאם הצדדים כבר הגיעו לנקודת האל חזור?
רוב הנוגעים בדבר מסכימים על שני אירועים שהובילו לנקודת הרתיחה הנוכחית. אירוע אחד שהשפיע ברמה האסטרטגית והשני נקודתי, שהיווה את תחילת המשבר. האירוע "האסטרטגי" היה המעבר מאולם מלחה המיתולוגי אל הארנה הגדולה, ויש היגידו הקרה והמרוחקת. במובנים רבים, המאפיינים של שני האולמות יכולים להסביר את קווי היסוד של המשבר: ממקום קטן ומשפחתי עברו האוהדים אל יציעי ענק, גבוהים ומרוחקים מהפרקט. אז כשהמשפחה גדלה, צריך לעבור לבית גדול יותר, והגוש המעודד של 300 איש גדל כמעט בין לילה בפי חמישה. כמובן שלא החלל הגדול הוא זה שגרם למחלוקות עם ההנהלה, אבל משהו בתחושה, באנרגיות, בהוויה, בחוויה ובעיקר בריחוק - שינה את הדינמיקה. לאט לאט, הריחוק הפיזי הפך לאנרגטי, עד הפיצוץ הראשון.
"כשפורצת מלחמה, האנשים אומרים: 'זה לא יימשך הרבה זמן, זה טיפשי מדי'. ואמנם אין ספק שהמלחמה היא דבר טיפשי מדי, אבל אין זה מונע בעדה מלהימשך זמן רב"
אלבר קאמי
מרץ 2017, ולנסיה. הפועל ירושלים הגיעה לחצי גמר היורוקאפ, ולמשחק מספר 1 בספרד יצאו עשרות אוהדים. עוד לפני הפתיחה השוטרים הספרדים הוציאו את כל האוהדים בכוח מהמגרש, תוך כדי שימוש באלות ובאלימות קשה, כתגובה על כך שהאוהדים הניפו שלט עם הכיתוב ACAB - All Cops Are Bastards.
בתוך דקות אחדות, במקום לעודד את קבוצתם, מצאו את עצמם האוהדים ברחבה שמחוץ ל"פונטטה", מוקפים בטבעות של שוטרים ספרדים. ככל שחלף הזמן, הבינו האוהדים שאף אחד מאנשי ההנהלה הבכירה, הבעלים אורי אלון ואייל חומסקי או המנכ"ל גיא הראל, יוצא החוצה לדרוש בשלומם או לתמוך בהם. מי שנשלח מטעם ההנהלה היה דובר הקבוצה דיוויד בסן (כיום גם מנהל הקבוצה), אך הפגיעה והעלבון כבר החלו לקנן אצל האוהדים המתוסכלים.
כמחאה על ההתנהלות, החליטו בארגון האוהדים "בריגדה מלחה", שרבים מחבריו היו בוולנסיה, שלא לעודד את הקבוצה במהלך הרבע הראשון במשחק מספר 2 בארנה. המענה והפיצוי המהיר שעליו החליט אורי אלון - החזר כספי מלא של עלות הטיסה, המלון וכרטיס הכניסה לכל האוהדים שהוצאו מהאולם. יש לציין כי אלון וכן חלק מהשחקנים אף סייעו כלכלית לחלק מהאוהדים כדי שיוכלו לטוס לוולנסיה.
הפתרון אמנם שיפר את המצב בכיס, אבל לא בלב. האוהדים כבר היו פגועים ברמה שהיה קשה לגשר עליה כבר אז. בחלוף הזמן נעשו ניסיונות תיווך בין האוהדים לבין המנכ"ל גיא הראל, אך לא נמצאה שפה משותפת, עד ההסלמה הבאה.
"לא איכפת לי ליפול, כל עוד מישהו ירים את הנשק שלי וימשיך לירות"
ארנסטו צ'ה גווארה
אוגוסט 2017. יוגב אוחיון, שחודש קודם לכן חתם בהפועל ירושלים וחזר לקדנציה שנייה באדום, הוזמן לאירוע של ארגון אוהדי מכבי ת"א, "דה גייט", שביקשו להודות לו על 6 שנים בצהוב. גם גיא פניני, שעבר באותו קיץ להפועל חולון, השתתף באירוע.
אבל מה שהיה נראה להנהלת הקבוצה כאירוע שולי, נתפס בקרב ה"בריגדה" כעלבון של ממש. הם לא אהבו את העובדה ששחקן הפועל ירושלים משתתף באירוע של אוהדי מכבי ת"א. בתחילה לא נרשמה מתיחות מיוחדת סביב הנושא, אך כעבור כמה משחקים מפתיחת העונה, כשהתברר שהארגון החליט לא לעודד את אוחיון, החלו להיווצר חיכוכים. העובדה שהשחקן עצמו לא הצליח להתרומם ברמה המקצועית והיה רחוק מלהזכיר את הרכז המצוין בצהוב, בוודאי לא תרמה.
השיא הגיע בפברואר 2018, בהפסד של ירושלים בנס ציונה. באותו משחק עלה אוחיון למרות שהיה חולה ואפילו היה לא רע, אבל זה לא מנע מכמה מאנשי הבריגדה להתעמת איתו בסיום המשחק. עדי ראייה טענו שכמה מהם קיללו את אוחיון וניסו לירוק עליו, והפעם הגארד לא נשאר חייב, ענה לאוהדים ועימות פיזי נמנע בזכות אנשים שהרחיקו אותו מהמקום. באותו אירוע גם המנכ"ל גיא הראל לקח חלק בעימות הקולני, והבטיח שלא יעבור על התקרית בשתיקה.
הקש ששבר את גב הגמל היה במשחק הביתי שלאחר מכן, אז אוחיון שוב ספג קללות, ואחרי שאחת מעובדות המועדון ביקשה מהאוהדים לחדול מהקריאות וחטפה גם היא קריאות גנאי, באותה נקודה החליט הראל על סנקציות נגד הארגון.
"אתה יכול לקחת לי את הנשק, את המדים, את הדגל. אבל לעולם, לעולם לא תצליח להשתיק אותי"
פאולו קואלו
הראל ראה בפעולות של הבריגדה כדבר שצריך לגדוע אותו כשהוא עוד קטן. הוא לא רצה שהעימותים יגיעו למימדים שיהיה קשה לחזור מהם. לפיכך, הוא החליט לפגוע במקום הכי כואב: החרמת ציוד העידוד. אבל לא היה מדובר בסתם החרמה, אלא במשחק ביתי נגד הפועל חולון, שרבים מאנשי הארגון מחשיבים כיריבה מרה אפילו יותר ממכבי ת"א.
זה קרה באפריל 18. אנשי הבריגדה הגיעו למחסן העידוד וגילו כי הוא נעול. ניסיונות לשכנע את אנשי הקבוצה לאפשר לאוהדים להוציא משם ציוד עלו בתוהו, ולאורך כל המשחק הקהל הירושלמי עודד בלי תופים, דגלים וציוד נוסף. הערב היה טעון במיוחד, הראל ספג קללות קשות, וליאור אליהו, שהיה פצוע, עלה ליציעים כדי לנסות להרגיע את הרוחות. זה לא ממש עזר ומסיום המשחק, שאותו ניצחה ירושלים, כולם זוכרים את התנועה המגונה שאורי אלון סימן לעבר אוהדי חולון, אבל הנוכחים היו עדים לעימות חריף במיוחד בין האוהדים להראל, שטען אחר כך כי האוהדים שוב קיללו את עובדי המועדון, קו אדום שהוא לא היה מוכן להשלים איתו.
אחרי הכאוס באותו משחק, הראל החליט למשוך את מעורבותו בענייני הבריגדה, ומי שייצג את הקבוצה בשיח עם הארגון היה מנהל השיווק ציון גדעוני, בעצמו אוהד הקבוצה זה עשרות שנים. מתחילת העונה, גם יותם הלפרין נכנס לעובי הקורה מאז כניסתו לתפקיד המנהל הספורטיבי. אבל מי שהחליט להירתם כדי לסיים את המתיחות בין הצדדים אחרי אותו ערב טעון היה עדי גורדון, הסמל הגדול ביותר של הקבוצה לדורותיה. במהלך אחד מסופי השבוע, אחרי אותו משחק נגד חולון, נפגש גורדון עם אוהדי הבריגדה, שמע את טענותיהם, לאחר מכן נפגש עם אנשי ירושלים ושמע את הטענות מנגד, ואז שב לפגישה נוספת עם הבריגדה, שבסופה הוסכם לסיים את הסכסוך עם ההנהלה.
"בין הבלבול לאסון, תדעו שיש פתרון, קוראים לזה אהבה"
אריק אינשטיין, "יש בי אהבה"
ספק אם מישהו מהצדדים יוכל לספר כיצד הסכסוך נולד מחדש בתחילת העונה הנוכחית, אך ייתכן כי הדבר נעוץ בכך שבמהלך הקיץ האחרון ביקשו אנשי הבריגדה מהנהלת הקבוצה לשלב את עדי גורדון בתפקיד רשמי, יוזמה שלבסוף לא יצאה אל הפועל. בפוסט שפורסם בשבוע שעבר בעמוד הפייסבוק של הארגון נכתב כי היוזמה נתקלה בסירוב "מסיבות מביכות שנאסר עלינו לפרסם".
בנוסף, בבריגדה טענו כי בתחילת העונה הראל איים על אחד האוהדים כי המועדון ינקוט בהליכים משפטיים נגדו, לאחר שהטיח בפניו ביקורת על התנהלותו. כך נולד השלט "אוהבים את הפועל, אנטי גיא הראל", שלט שבינתיים הוחרם ע"י המשטרה לצד ציוד נוסף שהארגון לא מורשה להשתמש בו בעקבות האירועים בסיום המשחק נגד מכבי ת"א בשבוע שעבר.
מה שמאפיין את המשבר בין האוהדים להנהלה הוא התהום שנפערה סביב הטענות של הצדדים. נכון, חלק מהפעולות שאוהדי הבריגדה עשו בתקופה האחרונה היו אלימות ופסולות, אך מדובר באותו ארגון שעושה פעולות מבורכות כמו איסוף תרומות לילדים ונוער בסיכון ויוצא כנגד הומופוביה ושנאת זרים. יש לציין כי אותו ארגון מתפקד גם כגוש המעודד של הפועל קטמון, ושם, מספרים אוהדים, הארגון נהנה משיתוף פעולה מלא ומשגשג עם הנהלת הקבוצה.
באופן רשמי, בבריגדה לא מעוניינים לשוחח עם התקשורת על המשבר שנוצר, אך אחד האוהדים הסכים לומר לנו כי העובדה שהקבוצה החליטה ליישר קו עם בית הדין של איגוד הכדורסל ולנקוט בפעולות נגד קריאות שלטענת הארגון הן לגיטימיות, כמו "גיא פניני (וסמי בכר) מת" וקריאות אחרות, הן הקש ששבר את גב הגמל מבחינתם. לטענתם, מדובר בפגיעה קשה בחופש הביטוי, פגיעה שהם לא מוכנים להשלים איתה.
אז מה הלאה? למרות שאוהדים רבים יצאו נגד הבריגדה ותומכים בהנהלה במשבר הנוכחי, אף אחד לא רוצה לראות את גרעין האוהדים, שהיה הרוח הנושמת מאחורי הקהל הירושלמי ב-13 שנה האחרונות, מפסיק את תמיכתו בקבוצה. אתמול החליטו אנשי הבריגדה לא להגיע למשחק בחולון, אך ברקע, כך מספרים בקבוצה, החל הליך גישור בין הצדדים. ועכשיו נותרה השאלה, מי יהיה המבוגר האחראי שישכין שלום בתוך המועדון? מי יהיה זה שייזכר במילות השיר "יש בי אהבה" שכ"כ מזוהות עם המועדון.
הן הנהלת הפועל ירושלים והן ארגון האוהדים "בריגדה מלחה" העדיפו שלא להגיב לכתבה.
