כל האמת בפרצוף: גודס חשף מה חושבים במכבי

1. מוכר לי מפעם. היעדרותו של נבן ספאחיה מהמשחק נגד מכבי ראשל"צ (המדור שולח איחולי בריאות לקואץ') נתנה שינוי מרענן על הקווים עם גיא גודס שחזר לקדמת הבמה. בסיום המשחק גודס הזכיר שהוא לא השתנה, מדבר "דוגרי", לא מתחמק משאלות קשות ופתוח לביקורת. כן, הצוות המקצועי מפספס את ג'ייק כהן ביורוליג ("אני מתמוגג ממנו, הוא מודל לחיקוי").

לא, מיעוט הדקות לישראלים הצעירים לא מטריד אותו ("במכבי חושבים על ניצחונות, לא על להיות נחמדים"). ולא, פיטורי מאמן ברצלונה לא ממש מעניינים אותו ("סיטו מאמן מצוין, אבל אסור לנו לתת להם להתאושש").

עם או בלי קשר להיעדרותו של ספאחיה, הקאמבק הקצר של גודס הביא עימו, סוף סוף, משחק הגנתי טוב של מכבי. בהמשך השבוע נפרט כאן עד כמה ההגנה של מכבי ביורוליג היא רעה (ספוילר: רעה מאוד), אבל אתמול מכבי הזכירה לנו שהגנה זה עניין די פשוט: פיזיות, עזרה, חיפויים, מיקומים טובים ובעיקר הרבה רצון. אם לשחקן אין רצון להזיז את הרגליים, לא משנה כמה אימונים יעשו לו ואיזה מסרים הוא יקבל מהמאמנים דרך התקשורת. אתמול היה רצון, ונחשו מה? קיבלנו משחק שני ברציפות שבו מכבי ת"א סופגת 75 נקודות ומטה.

בצד של ראשון, עידן זלמנסון הוזכר בשבועות האחרונים כמי שעשוי לרשת את מקומו של איתי שגב בעונה הבאה ביד אליהו. השורה הסטטיסטית שלו קצת משקרת (12 נקודות ב-17 דקות) כי אתמול הוא היה נראה כמי שיודע שהרבה זוגות עיניים בוחנות אותו וקצת נלחץ, עם יותר מדי איבודים ובחירת זריקות לא טובה. ועדיין, "זלי" רושם עונה טובה, ממשיך להתקדם בקצב הדרגתי מדי עונה והפך לשחקן נבחרת לגיטימי. האם החזרה למכבי תהיה צעד נכון לקריירה שלו? ההיסטוריה הוכיחה שמי שחוזר למכבי בדלת הקדמית זוכה ליותר הערכה, אבל לא בטוח שבמקרה שלו זה יהיה הצעד הנכון.

2. ברוכים השבים. שלום, בני הרצליה! שלום, אריק שיבק! זהו, אפשר לברך על הגעתכם לליגה, באיחור לא אופנתי של 16 מחזורים? בפעם הראשונה העונה, הרצליה הזכירה לנו את הקבוצה המוכשרת שהכרנו מהעונה שעברה. בפעם הראשונה העונה, השחקנים בכחול, שרבים מהם נשארו מהשנה שעברה, עלו למגרש ו"לא ראו בעיניים". והם עשו את זה נגד קבוצה במומנטום שכבר ניצחה אותם פעמיים בקלות, בליגה ובגביע, שניהם באולם הביתי של הרצליה, הידוע גם כ"המבצר" לשעבר.

אם הסתכלתם על הפרצופים של השחקנים, ראיתם שזה כבר הפך להיות אישי. ג'ף אדריאן דרס כל מה שהיה בדרך שלו, כולל מגינים מצוינים כמו טוני גפני ומאט האוורד, בדרך ל-25 נק' ו-11 ריבאונדים; ברנדון טריש סוף סוף הצדיק את האמון שאלדד אקוניס נתן בו עוד מהעונה שעברה והתפוצץ עם 12 נקודות ברבע הראשון; אבירם זליקוביץ' המשיך ביכולת המצוינת ושוב קלע בדאבל פיגרס והוסיף הרבה אינטנסיביות בהגנה; ואפילו טים קמפטון ג'וניור, הצליח לעשות מה שלא עשה בשבעה (!) משחקים מאז שהגיע - וזה ללכת לקו העונשין בפעם הראשונה העונה.

זה היה מסוג המשחקים שגם אם היו משוחקים עוד שלוש שעות, הפועל ת"א לא היתה יוצאת מהבור שנכנסה אליו כבר מהג'אמפ בול. אבל גם דני פרנקו יכול לקחת משהו חיובי מההפסד הזה: ביום שאחרי, היה שקט. האדומים מתחילים להבין שלא כל הפסד הוא אסון, גם לא בבית, גם לא אחרי שלושה ניצחונות רצופים. מקבלים מכה, נופלים, קמים. ובהחלט יש בשביל מה לקום, כי המשחק הבא שלהם, נגד גלבוע בגן נר, ייערך רק ב-17 בפברואר, ועשוי במידה רבה להכריע את המקום הרביעי בטבלה. ובכלל, הפועל ת"א צריכה לקחת הרבה אוויר, כי הפעם הבאה שתשחק בבית תהיה רק ב-18 במרץ, ועד סוף הסיבוב השני מחכים לה ארבעה משחקי חוץ מתוך שישה בסך הכל.

3. עמק הבעיה. משהו רע מאוד עובר על ההגנה של גלבוע/גליל בארבעה המחזורים האחרונים. הקבוצה של אריאל בית הלחמי ספגה במשחקים האלה לא פחות מ-96 (!) נקודות למשחק. לשם השוואה, עד המחזור ה-12, היא ספגה 78.3 נקודות למשחק. זה היה ממוצע הספיגה השלישי בטיבו בליגה, אחרי מכבי ת"א (76.2) והפועל ירושלים (77.7). זה הבדל עצום, שדורש תגובה וטיפול מיידי של הצוות המקצועי.

ובכלל, נראה שגלבוע איבדה במשחקים האחרונים את הכיוון ואת התשוקה. קחו למשל את נושא הריבאונד: גלבוע היא הקבוצה שמאפשרת הכי הרבה ריבאונדים ליריבה בליגה, עם 41.5 ריבאונדים היא מרשה ליריבה לקחת בכל משחק בממוצע. בארבעת המשחקים האחרונים הנתון הזה טיפס ל-43 ריבאונדים. יותר מדי שחקנים נראים כמי שמתחילים כבר לדאוג לחוזה הבא, ובזמן שהממוצעים שלהם עולים היעילות של הקבוצה יורדת. נגד הפועל ת"א בית הלחמי לא יוכל להרשות לעצמו תצוגות סוליסטיות.

4. מכבי הבאה בתור? לפני חודש, מכבי אשדוד היתה הקבוצה שכולם רצו לקבל בחצי גמר הגביע. שישה משחקי ליגה אחר כך, וגם למכבי ת"א יש סיבה לא קטנה לדאגה לקראת חצי הגמר בשבוע הבא. החבורה של בראד גרינברג מנצחת כל דבר שזז, קבוצות תחתית, צמרת, אמצע, ליגה, גביע - זה לא משנה. מה שכן משנה, ומעניין מאוד יהיה לראות זה איך הקבוצה תתפקד במאני טיים אמיתי, נגד יריבה שעולה עליה בכל פרמטר, באווירה של משחק חוץ.

דבר נוסף שיצטרכו להתמודד איתו באשדוד היא החזרה הצפויה של דיוויד לורי. הביגמן המוכשר היה העוגן ההתקפי המוביל של גרינברג ודניאל גוט, אבל בלעדיו הקבוצה פשוט לא מפסיקה לנצח. האתגר של הצוות מקצועי יהיה לשלב אותו בחזרה בצורה מוצלחת, אבל לא לפגוע בשטף ובמומנטום שהקבוצה צברה עד כה.

5. מה למדנו השבוע? שרון דרוקר למד שאריק גריפין העלה מסה, נראה יחסית טוב למשחק ראשון ושהפגרה שנכפתה על אילת באמצע העונה עשויה להתברר כחיובית. פרק הזמן יאפשר לגריפין הרבה זמן לאימונים ולחיבור של גריפין ושל פרדריק בורדיון, שצפוי להצטרף ממכבי חיפה.

נס ציונה למדה, שוב, שהיא ממשיכה להיות המועמדת המובילה לירידה ללאומית, למרות קאמבק גדול של קאליף ווייאט (25 נקודות ב-29 דקות) שחזר מפציעה קשה. הבעיה של נדב זילברשטיין היא פחות בקו האחורי, שם גם דקוואן קוק ממשיך לשמור על יציבות, אלא יותר בצבע, עם לא פחות מ-53 ריבאונדים שקבוצתו איפשרה לאשדוד. בהקשר הזה, לאן נעלם טאליב זאנה שהגיע על תקן משאבת ריבאונד?

דן שמיר למד שאפשר לנצח משחק כדורסל כשרק שחקן אחד שלך קולע בדאבל פיגרס. כל מה שצריך זה שלשחקן הזה יקראו גלן רייס ג'וניור, שזה יהיה 32 נקודות בתיבול 10 ריבאונדים וסחיטת 11 עבירות. ניחוש פראי? הוא מוכן לגביע.