לאימון הערב בין שני הדרבים מאט האוורד הגיע באיזור 17:45, בערך חצי שעה לפני כולם. בזמן שיתר החברים שלו החלו לטפטף לאט לאט לקראת האימון שהתחיל ב-18:30, הוא עלה לבד על הפרקט בדרייב אין - זרק וזרק וזרק וזרק.
מתוך הצבע, עונשין, חצי מרחק, אפילו שלשות. כל כך הרבה אנשים מסביבו מחכים שהוא יחזור להיות מאט האוורד שהם ציפו שיהיה, אבל לפני הכל, האוורד עצמו, מצפה יותר מכולם, לחזור להיות מאט האוורד.
שחקן של מאמן
בז'רגון המקובל, דני פרנקו הוא מה שנקרא "מאמן של שחקנים". את דונטה סמית' הוא הפך מתישהו לדאנטה סמית', ידע להסתדר עם כל האפס אנד דאונס שלו ובסוף הם הצטלמו ביחד ליד אורי אלון, מירי רגב וצלחת האליפות. רק להפועל תל אביב הזו הוא צירף שלושה שחקנים שהיו איתו בעונת האליפות בירושלים – טיי מקי, רפי מנקו וטוני גפני. האוורד אמנם מעולם לא שיחק אצלו קודם לכן, אבל רק על פי מידת האמון שלו בו, אין ספק – מדובר ב"שחקן של פרנקו".
לאורך כל התקופה האחרונה, פרנקו שלח אינסוף מסרים מחזקים לכיוון הבחור ממכללת באטלר, שהתאמן אצל בראד סטיבנס והיה הכוכב לצידו של אחד, גורדון הייוורד. אפילו אחרי המשחק הלא טוב שלו בדרבי (12 דקות, שתי נקודות, חמש עבירות), פרנקו נותר איתן בדעתו.
"כשהווארד על המגרש, אנחנו יותר טובים", התעקש המאמן. "הוא פשוט נותן לנו דברים שאין לנו". פרנקו שם את כל הביצים בסל של האוורד - על אחת כמה וכמה אחרי השחרור של ג'ף אלן - למרות שנכון לעכשיו, הוא עדיין מתקשה לחזור לעצמו. אורך הרוח של הפועל כלפיו כרגע בלתי נגמר, אבל השאלה היא, מתי הוא יהיה על המגרש מספיק זמן וייתן מספיק תרומה, שתעשה את ההבדל עבור הפועל תל אביב.
חוסר מזל
האוורד היה הזר הראשון שחתם בהפועל, עם טיקט של השחקן המנוסה שעבר את אירופה לאורכה ולרוחבה – וגם עשה זאת בהצלחה. בשטרסבורג, איתה הגיע לגמר היורוקאפ, הוא נשאר שלוש שנים, כשהסיבה המרכזית לעזיבה שלו הייתה העלייה במדרגת המס לזרים לאחר השנה השלישית.
"האוורד הוא שחקן שמאמנים רוצים בקבוצה שלהם", אמר עליו וינסנט קולה, מאמן נבחרת צרפת ומאמנו בשטרסבורג. "הוא לא אחד שיקלע 30 נקודות למשחק, אבל יעשה את כל הדברים שהופכים את הקבוצה לטובה יותר". הפועל קפצה על המציאה, אלא שפחות מחודש אחרי שחתם, חוסר המזל החל לרדוף אותו.
הסנטר בן ה-28 שיחק בשלוש העונות האחרונות 170 משחקים. בשלושה חודשים בהפועל – שישה, כי עד עכשיו, הכל הלך לו הפוך. זה התחיל עם שבר באצבע בקדם העונה והמשיך עם פציעה קלה בקרסול בדרבי בגביע ווינר. אחרי שהצליח להתאושש, הגיעה הפציעה השלישית – הוא נתקל באימון בצוף בן משה וסדק את כף רגלו.
בתחילה בהפועל חשבו שמדובר בפציעה קלה יחסית, אבל השבועות עברו והוא פשוט לא החלים. מאז המחזור הראשון עד למחזור התשיעי (למעט חמש דקות לא משמעותיות מול נהריה) הוא לא היה בסגל. חודשיים שלמים, בהם בהפועל חיכו לו והבטיחו שברגע שהוא יחזור, הקבוצה תיראה אחרת.
אלא שהאוורד חזר – וכרגע, הוא לא נראה כמו השחקן שבהפועל הבטיחו שיהיה. שחקנים מעידים עליו שהוא נראה טוב באימונים, כשבתקופה שלפני הפציעה הוא בכלל היה פנטסטי. אבל במשחקים, משהו קורה לו. "אנשים לא מבינים כמה קשה לחזור לכושר משחק אחרי פציעה ארוכה, במיוחד בתחילת עונה", אומר מקורבו של האוורד. "הוא היה מצוין נגד הרצליה בגביע, אבל ייקח לו עוד קצת זמן להיכנס לכושר ובעיקר לצבור עוד בטחון. כשזה יקרה, הקבוצה הזו תיראה אחרת לגמרי".
העניין הוא, שאת ההבטחה הזו שמעו אוהדי הפועל בזמן שהסנטר היה בתהליך ההחלמה. מבחינת האוהדים, הוא פשוט לא מספק את הסחורה. מאה ימי החסד עברו מזמן ומשחקן זר, בקבוצה שיש בה רק ארבעה זרים, צריך לקבל יותר.
4.5 נקודות למשחק בליגה זה לא מה שאתה אמור לקבל מהסנטר הפותח שלך, כשההופעה האנמית ברבע גמר הגביע לא הוסיפה לו נקודות זכות. בפורומים השונים של האוהדים הוא נתפס כמאכזב עד כה, כשמה שתמוה מבחינתם עוד יותר זה שהוא תופס למעשה את המשבצת של אלן, שהיה אחד מחביבי הקהל בדרייב אין.
אייל שולמן כמשל
פרנקו הוא דמות המפתח בסיפור האוורד. הוא הסמכות המקצועית העליונה בהפועל – וכל עוד זה תלוי בו, הוא כאמור "יחכה" לסנטר. ההנהלה מגבה את פרנקו ולמען האמת, מאז שהגיע - הוא גם קיבל כמעט את כל מה שביקש. למה כמעט? קחו את אייל שולמן כמשל.
גם הוא, עוד "שחקן של פרנקו", דבק בחדר ההלבשה. שולמן היה חתום בתחילת העונה על חוזה זמני, שפג לפני המשחק של הפועל ת"א באשדוד בחודש שעבר. הרכז היה בסגל במשחק הזה, אבל ההנהלה התמהמה עם חוזה חדש ובינתיים שולמן חתם בראשון לציון עד לסוף העונה, למורת רוחו של פרנקו. זו היתה אחת הפעמים הבודדות שבהן המאמן העמיד בקשה מקצועית, וההנהלה הלכה לכיוון השני.
לגבי האוורד אין שום שאלה נכון לעכשיו. לפרנקו יש את כל הגיבוי ומעמדו של השחקן בכלל לא על הפרק, כשבהפועל בטוחים שזה רק עניין של זמן עד שהוא יחזור לעצמו. שאלת מיליון הדולר היא מה יהיה אם גם בעוד חודש-חודשיים זה לא יקרה? מה אם רעשי הרקע, שבמועדון אוהדים כמו הפועל תל אביב נשמעים היטב, יתגברו? האם ייתכן שמקרה בסגנון של שולמן יחזור על עצמו? כרגע בהפועל בכלל לא מחפשים תשובות, כי הפתרונות לכל השאלות האלה נמצאות אצל אדם אחד – מאט האוורד, שכמו שאמרנו בפתיח, חדור מוטיבציה לחזור להיות מאט האוורד. ואין כמו דרבי כדי להתחיל לעשות את זה.
