סטרטוס פרפרוגלו הגיע להפועל ירושלים בתחילת העונה כשחקן יורוליג מוכח, כזה שיוכל לסחוף את הקבוצה לזכייה ביורוקאפ. אך הפתיחה שלו ושל הקבוצה הייתה רעה. המאמן שהביא אותו ,פוטיוס קציקאריס, פוטר, והאלופה הודחה מאירופה. בתקופה האחרונה, היווני המציא את עצמו מחדש על הפרקט, ובראיון מיוחד ל"חמישיות" הוא מספר על התגלגלות האירועים שהביאה אותו לארץ הקודש.
איך התגלגלת להפועל ירושלים?
"דיברתי עם קציקאריס, שאימן כאן והגיע בקיץ. הוא הסביר לי שמדובר במועדון רציני, עם מטרות גדולות. השאיפה הראשונה שלי הייתה להישאר ביוון בגלל המשפחה, אבל לא הייתה הצעה, אז זה היה אתגר טוב בשבילי - להיות חלק מבנייה של משהו טוב, ככה קיבלתי את ההחלטה. הגעתי אחרי ההכנות בתחילת העונה. בעיקרון, דיברתי עם המאמן והוא גרם לי להרגיש בנוח להצטרף לקבוצה".
ואז קציקאריס פוטר, הופתעת?
"זו הייתה הפתעה עבורי באופן אישי. לא התחלנו טוב את העונה, הפסדנו הרבה משחקים ביורוקאפ. זאת הייתה ההחלטה שבמועדון לקחו, לפעמים המאמן הוא השעיר לעזאזל, קשה להחליף 12 שחקנים. אני לא חושב שזו הייתה אשמתו הבלעדית, לפעמים צריך לפטר כדי לשנות את האווירה. המועדון החליט, אנחנו צריכים להתקדם ולעשות את הטוב ביותר".
איך היה החיבור שלך איתו?
"טוב. עבדתי איתו בנבחרת במשך שנתיים. הכרתי אותו ואת סגנון המשחק שהוא אוהב. חשבתי שהוא מתאים לי, אנחנו עדיין בקשר טוב ומדברים. הוא היה מאוכזב כשפיטרו אותו, אבל הוא מצא מקום חדש וחזר לספרד - מקום שהוא אוהב, ומצליח".
עבדת עם המאמנים הכי בכירים ביבשת - איבקוביץ', אוברדוביץ'.
"התברכתי לעבוד עם מאמנים גדולים לאורך כל הקריירה שלי. לכל אחד הסגנון שלו. אני מנסה לקחת משהו מכל אחד שאני עובד איתו. אני באמת מרגיש בר מזל שיצא לי לעבוד עם מאמנים כאלה גדולים, ולהיות חלק מקבוצות גדולות".
אם היית צריך לבחור ביניהם?
"הם שונים. אוברדוביץ' קצת יותר קשוח עם השחקנים, איבקוביץ' אוהב לתת יותר חופש במשחק, אבל שניהם מאמנים גדולים עם סגנון שונה. הם מצליחים מאוד, אבל קשה לבחור. שניהם אגדות באירופה.
ועכשיו מאמן אותך מישהו בתחילת הקריירה. זה שונה?
"אני חושב שדרוש אומץ מצידו לקחת את הקבוצה במצב הזה, באמצע העונה. אני מאמין בו, אני חושב שהוא מבין כדורסל. העבודה איתו טובה, צריך להיות אמיץ במצב הזה. אבל הוא עושה עבודה טובה. עד עכשיו בתור התחלה, זה טוב.
איך אתה מרגיש בתקופה האחרונה? לא התחלת טוב.
"אני מרגיש יותר טוב. הגעתי בשלב מאוחר יחסית, לא הייתי בהכנות לעונה. לקח לי זמן להסתגל, היו לנו בעיות, החלפת מאמנים, אבל אני מרגיש נוח. משתדל לעשות את הכי טוב שלי. סגנון המשחק היה שונה ממה שהתרגלתי אליו, אבל אני מרגיש שאני מתאים את עצמי, אני יודע מה מצפים ממני, ומה רוצים שאעשה על המגרש, כל יום שעובר אני מרגיש יותר בנוח".
מה גרם לשינוי?
"קודם כל, מאוד חשוב לשחקן להתכונן לעונה ביחד עם הקבוצה. מלבד זאת, שיחקנו סגנון שונה של כדורסל ממה שהתרגלתי, אני מרגיש שאני בן אדם שיכול להסתגל מהר לסביבה שונה, עשיתי את זה הרבה בחיים. מודי דיבר איתי והסביר לי מה הוא רוצה ממני, הוא שינה את התפקוד שלי מארבע לשלוש. אני מרגיש נוח בתפקיד החדש, אני מנסה לעזור לקבוצה".
אתה יודע שהמטרה הגדולה של אורי אלון היא אירופה.
"זה היה מאכזב עבור כולם. זאת הייתה אחת הסיבות שבגללה שהגעתי לקבוצה, אבל לא היינו טובים. אף אחד לא מבטיח לך עונה מוצלחת. אנחנו מחוץ ליורוקאפ וחייבים להסתכל קדימה. אני חושב שלבעלים יש חזון אמיתי לקבוצה הזאת, לשחק ביורוליג. במוקדם או במאוחר - זה יקרה".
זכית 3 פעמים ביורוליג.
כמו שאמרתי, התברכתי להיות חלק מקבוצות גדולות. ברור שהזכייה הראשונה שלי ביורוליג ב-2009, היא משהו שתמיד אזכור. הייתי לחוץ לפני המשחקים. זאת הרגשה מיוחדת ללכת עד הסוף, לפסגת אירופה, היורוליג. נהניתי מאוד בעונות האלה כשזכינו".
בזכייה הראשונה שלך ב-2009 נגד צסק"א, היית לחוץ אבל קלעת כמה סלים חשובים ברבע האחרון.
"זה היה הפיינל-פור הראשון שלי והייתי מאוד לחוץ. ניסיתי לעשות מה שהמאמן ביקש ממני, לקחתי כמה החלטות ברבע הרביעי שעזרו לקבוצה לנצח. ניסיתי להיות מרוכז במשחק, ולעשות מה שביקשו ממני".
אילו תכונות אופי עזרו לך להגיע לאן שהגעת?
"אני חושב שבכל הקריירה שלי לא הייתי השחקן המוביל, הייתי שחקן משלים. התאמצתי כדי לעזור לקבוצה למצוא את המקום שלי בקבוצה. כשהגעתי לפנאתינייקוס בהתחלה, בחודש הראשון הייתי מחוץ לרוטציה, כשחקן צעיר. עבדתי קשה והקשבתי למאמנים שלי, לברר מה אני יכול לעשות כדי לעזור לקבוצה. פשוט ניסיתי לעזור לקבוצה. זה המאפיין הכי בולט שלי בקריירה. זה קל כשיש לך מאמנים גדולים שמכווינים אותך ואומרים 'אם תעשה את הדברים האלו, תהיה חלק מהקבוצה', הייתה לי הכוונה טובה, מאמנים טובים".
ספר על המעבר מפאו לאולימפיאקוס.
"זאת לא הייתה החלטה קלה בשבילי, אבל באותה התקופה זו הייתה האופציה היחידה עבורי. קרו הרבה שינויים בפנאתינייקוס, חזרתי מפציעה ולעבור לאולימפיאקוס הייתה האפשרות היחידה שלי. ביוון זה קשה לעשות את הצעד הזה. הרגשתי את זה על בשרי במשחק הראשון של פנאתינייקוס. זה היה קשה כשנכנסתי לאולם, כל הקהל היה נגדי. אבל אני אסיר תודה על השנים שלי בפאו, וגם על השנים שלי באולימפיאקוס. אבל זה בטוח לא היה קל. המשפחה שלי עזרה והקלה עלי.
בוא נדבר על 2004.
"מה קרה? (מחייך), אני זוכר אבל מעדיף לשכוח. יש לי עכשיו חברים לקבוצה שיש לי היסטוריה איתם. יותם וליאור, שיחקתי בעתודה אחד נגד השני. היה להם משחק גדול נגדנו בחצי הגמר, זאת הייתה חוויה כואבת, במיוחד בגיל הזה, ניצחון או הפסד זה חיים או מוות. זה היה כואב בשבילנו, אבל להם היה משחק מצוין. אני זוכר שיותם קלע 30 נקודות או משהו כזה, זה משהו שנצרב בתחילת הקריירה. אבל שיחקתי נגדם הרבה פעמים במהלך הקריירה, במיוחד יותם - שיחק ביוון, אני מכיר אותו היטב".
איך זה לשתף איתם פעולה עכשיו?
"זה קל מאוד, הם שחקנים חכמים מאוד שמבינים את המשחק. אני נהנה לשחק איתם. אני מרגיש שהם יודעים מה אני הולך לעשות לפני שזה קורה. קל מאוד לשחק איתם".
אתה זוכר את המשחק הראשון בסדרת הגמר במדי ברצלונה נגד ריאל מדריד?
"אני זוכר את המשחק הזה, אבל אני רוצה לשכוח את שלושת המשחקים שבאו אחריו. אני זוכר שקלעתי את סל הניצחון. זאת הייתה תחושה נהדרת, אבל לא ניצחנו בסדרה, הפסדנו את המשחקים הבאים והפסדנו את האליפות. אבל זה עדיין זיכרון נחמד".
היו לך הרבה הצלחות, אבל איך אתה מקבל את הכישלונות?
"בשלב מוקדם בקריירה, אתה לוקח את זה קשה יותר. הפסדים הם חלק מספורט וכדורסל. אבל זה עדיין קשה לעבור עונה מאכזבת ולהפסיד. העונה האחרונה שלי בברצלונה הייתה רעה מאוד בשביל כולם. זה קשה מבחינה מנטלית במיוחד. כשלא הולך טוב זה קל להילחץ, וקשה להתאושש. אבל אתה לומד מכל סיטואציה, ואם אתה לומד כמו שצריך למרות האכזבה, תמיד יש את מחר ואתגר חדש לפניך".
מה צופן העתיד הקרוב לסטרטוס פרפרוגלו?
"אני בשלהי הקריירה שלי, אני רוצה לסיים חזק. אני מקווה מאוד שנעשה עונה מוצלחת, מעכשיו, כאן בירושלים, אני רק רוצה לשחק הכי טוב שאני יכול, לעזור לקבוצה שלי ולזכות בתארים האפשריים".
כמה שנים נשארו לך?
"לא יודע, שנה, שנתיים, שלוש, תלוי אם אני בריא. אני רוצה להמשיך לשחק כל עוד אני בריא".
תרצה להמשיך בהפועל ירושלים?
"אני אוהב להיות כאן, המשפחה שלי אוהבת להיות כאן. אני לא אסרב בוודאות. המועדון מקל עליך, כולם עוזרים. זה מצב טוב. אני לחלוטין אחשוב על זה".
אשתך אישיות כדורסל לא פחות מוכרת.
"הכרתי את אשתי דרך הכדורסל. היא הגיעה ליוון, שיחקנו עבור אותו מועדון. הייתי בן 20 כשהכרתי אותה, אנחנו ביחד הרבה זמן. היא תמיד הייתה לצידי, התחתנו והיא הפסיקה לשחק כדי להיות איתי ולגדל את הילדים. היא טיפוס מיוחד, אני מודה עליה, הייתה לה קריירה מוצלחת גם כן. אני זוכר שכשהכרנו, הייתי הולך למשחקים שלה, הפעם הראשונה שראיתי כדורסל נשים. הופתעתי מאוד. הרמה מאוד גבוהה וזה הפתיע אותי.
"ניסינו לשחק אחד על אחד בתחילת הקשר שלנו, אני חושב שזה קרה פעם או פעמיים, החלטנו לא לעשות את זה יותר כי זה לא בריא לקשר שלנו. לא שיחקנו יותר (צוחק), היא מאוד תחרותית, היא עוזרת לי לראות את הטעויות שלי במשחקים. היא לעולם לא משקרת או אומרת משהו רק כי אני רוצה לשמוע. אני מעריך ומכבד את זה".
מי ילמד את הילדים לקלוע?
"בינתיים הם לא מתעניינים בזה במיוחד. אני לא אלחץ אותם לשחק כדורסל. אם הם יאהבו את זה, בסדר, אם לא, אלוהים מתכנן להם משהו אחר. נראה".
זה נכון שיש לה חלום לנהל בית קפה בקוסטה ריקה?
"היא הגיעה ליוון כדי לשחק חודשיים, היא בנתה את החיים שלה, היא אוהבת לגלוש אז זה גן עדן לגלישה. היא הגיעה לחודשיים ונשארה 13 שנים. לפעמים אתה מתכנן תוכניות ולאלוהים יש תוכניות שונות בשבילך. היא תגיד שהיא שמחה על איך שהחיים שלה התגלגלו".
היא הגיעה לחודשיים ונשארה 13 שנים, יכול להיות שגם לך זה יקרה, בישראל?
"בתפקיד כלשהו? למה לא? אני לא יודע מה אני אעשה אחרי הכדורסל, אבל אני ארצה להישאר בתחום. לא יודע באיזה תפקיד, אני לא חושב שארצה לאמן, אבל אולי משהו אחר. ארצה להעניק מהניסיון שלי לחבר'ה צעירים, מה שאני קיבלתי. אני ארצה להישאר בכדורסל וספורט אחרי שאסיים את הקריירה".
