מחיר הבגידה: ממה חושש דייויד קמרון

קמרון ואשתו. האם היא קשורה לשערורייה? | צילום: מירור בבריטניה מדווחים שראש הממשלה, דיוויד קמרון, חרד לעתידו הפוליטי בעקבות התפוצצות הפרשה המינית החדשה ברחוב דאונינג 10. זהותם של המעורבים בפרשה אינה ידועה, ואף אסורה בפרסום בממלכה, אך ככל הנראה אין מדובר בחברי קבינט מכהנים. השמועות – שבינתיים נראות כחסרות ביסוס - כבר הספיקו לקשור את רעייתו של קמרון, סמנתה, לראש עיריית לונדון, חבר המפלגה השמרנית בוריס ג'ונסון.

עד שיתבררו פרטי המקרה לא ניתן לדעת כיצד הוא ישליך על הכהונה של קמרון ועל המוניטין שלו, אך נראה שרומנים כאלה הם אחד הדברים המסוכנים לכל פוליטיקאי חפץ חיים. גם אם לא תמיד זה עולה להם במשרתם באופן מידי, בתי הקברות של ההיסטוריה מלאים בפוליטיקאים בכירים יותר ופחות שהסתבכו ברומנים אסורים ושיקרו על כך, ויש גם לא מעט ראשי מדינות שנחלצו בעור שיניהם ממבוכות גדולות.

הפרשה הגדולה ביותר בעשורים האחרונים הייתה של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון, שניהל רומן בבית הלבן עם המתמחה הצעירה מוניקה לוינסקי. תדמיתו נסדקה ככל שהעדויות הצטברו, אך ההסתבכות הגדולה באמת הייתה כשניסה לטייח את המקרה ואף הכריז בנאום זכור לאומה כי "לא קיים יחסי מין עם האישה הזאת". הרומן גרם לו להיזרק מחדר השינה, אבל השקר כמעט וסיים את דרכו בבית הלבן.

נחלץ ממשפט הדחה בסנאט. קלינטון | צילום: אימג'בנק/GettyImages התביעה במשפט ההדחה שלו בסנאט נחלה מפלה, ולא התקרבה אפילו לרוב הדרוש של 67 סנאטורים שיצביעו בעד הדחתו, שהצטיירה כפוליטית. ככל שחלפו השנים ואפילו רעייתו הילרי סלחה לו פומבית, תדמיתו שוקמה, וכעת הפרשה היא קוריוז בלתי מזיק בקורות החיים שלו, שאפילו משווה לו תדמית אנושיות יותר.

נשיא שהצליח להעלים מסדר היום בגידה מורכבת בהרבה היה פרנסואה מיטראן, שהנהיג את צרפת בין 1981 ל-1994. במשך שנים הסתיר מיטראן בת שנולדה לו מחוץ לנישואים, אף שלא התכחש לה. ההשלכות של התנהלות הנשיא על כהונתו לא נבחנו, שכן הפרשה התפוצצה ונחקרה רק לאחר שסיים את תפקידו, והוא יצא, יחסית, ללא פגע.

זוכרים את הקלטת הלוהטת של נתניהו?

שר בכיר ששילם במשרתו על רומן קצר ובלתי מחייב היה ג'ון פרופיומו, שר המלחמה בבריטניה. הוא ניהל רומן עם צעירה בשם כריסטין קילר, שלרוע מזלו הייתה גם פילגשו של מרגל סובייטי. פרופיומו הסתבך, ושיקר לפרלמנט על עצם הקשר – מה שאילץ אותו להתפטר, וחיסל את שאיפותיו הפוליטיות.

בארצות הברית של ימינו צצות חדשות לבקרים פרשיות בדרגים הנמוכים יותר, כאלה שנשכחות כמעט באותה מהירות שבה הן מתפרצות לסדר היום: מושל ניו יורק לשעבר אליוט ספיצר בילה עם זונה, פרש וכיום מנסה לפלס את דרכו חזרה מעלה, בין היתר באמצעות תוכנית ברשת החדשות CNN; חבר הקונגרס אנתוני ווינר פרסם בטעות תמונות צנועות בחשבון הטוויטר שלו, שיקר על כך והתפטר, אך בימים אלה רץ לראשות עיריית ניו יורק; ומושל דרום קרוליינה לשעבר, מארק סנפורד, הודה שנסע לארגנטינה כדי לבגוד באשתו ונאלץ להתפטר, אך זכה לאחרונה במושב בבית הנבחרים האמריקני.

פרנסואה מיטראן ואן פינצ'ו, אם בתו מי שנכח בבית הלבן ביום פיצוץ פרשת לוינסקי היה פוליטיקאי אחר שידע איך זה להתמודד עם רומן מחוץ לנישואים – בנימין נתניהו. ב-1993, כשהיה יושב ראש האופוזיציה, התייצב נתניהו באולפן הערוץ הראשון והודה שבגד באשתו השלישית שרה, וטען כי גורמים בליכוד מנסים לסחוט אותו על רקע זה באמצעות "קלטת לוהטת" – שקיומה מעולם לא הוכח. הפרשה אמנם גררה לעג מסוים כלפי נתניהו, אך היא לא הזיקה לו והוא זכה בבחירות הבאות, שנערכו ב-1996.

היחס לבגידות בארץ נוטה להיות סלחני, אולי בגלל הצפיפות בביצה הפוליטית שבה "כולם מכירים את כולם". כשהתפוצצה פרשת האונס של הנשיא לשעבר משה קצב ידעו גורמים רבים להעיד שידעו במשך השנים על מעלליו בחדר המיטות, גם אם לא היו מודעים לפן הפלילי שלהם. רק לאחרונה ניסה גורם אלמוני להטיל דופי בשר גדעון סער, שנפרד מאשתו במהלך כהונת הממשלה הקודמת, ופרסם מכתב מזויף שייחס לו התנהלות בלתי הולמת.

המסקנה האפשרית היא שבני אדם בוגדים בכל מקום, ולא כועסים כשמישהו אחר עושה את זה, גם אם הם מעדיפים שלא לדעת אם זה קורה בלשכת ראש הממשלה. מה שבאמת מכעיס אותם הוא שמשקרים להם ומרמים אותם – ומה היא בגידה אם לא זה בדיוק?