הנה השם החם החדש-ישן בפוליטיקה הרפובליקנית בארה"ב – ג'ב בוש. כבר שבע שנים עברו מאז שהיה מושל פלורידה ומאז הוא ממתין על הקווים, אבל במצוקתם הרפובליקנים חוזרים אליו.
כתבנו כאן בעבר על מושל ניו ג'רזי, כריס כריסטי, שהסתבך עם פרשת הגשר והפקק המלאכותי. הוא כנראה כבר סחורה פגומה. הכוכב העולה הסנטור מרקו רוביו מפלורידה הצליח להתרסק בכוחות עצמו עם שורה של טעויות פוליטיות. מצד שני, האגף הימני של המפלגה, "מסיבת התה", עובד שעות נוספות והמועמד ראנד פול, שתומך בו, צובר תנופה. אז המיינסטרים של הרפובליקנים חוזר הביתה – למשפחת בוש.
משפחת בוש? האם אמריקה תהיה מוכנה לעוד בוש אחד בבית הלבן אחרי השניים הלא-מי-יודע-מה מוצלחים? בכלל, איך הגענו לשושלות הבלתי נגמרות האלה כאילו מדובר פה בערב הסעודית? ומי יהיה ממול? אולי הילרי קלינטון. עוד פעם קלינטון?
ג'ורג' בוש האב ייזכר בהיסטוריה האמריקנית בעיקר בגלל המשפט שקבר אותו. משפט אחד שחיסל נשיא והשליך אותו מהבית הלבן אחרי קדנציה אחת בלבד. “Read my lips – no new taxes” הוא הכריז בוועידה הרפובליקנית ב-1988 וזכה בבחירות. אלא שבמהלך כהונתו העלה מיסים ועל זה המצביעים באמריקה לא סולחים. המתמודד מולו בבחירות של 1992 קרע אותו עם ההכרזה הזו. קראו לו ביל קלינטון. בוש האב אמר שלום אחרי ארבע שנים בלבד.
ואז, אחרי שמונה שנים של קלינטון, הגיע בוש הבן. הגיע בקושי. אלה היו הבחירות השנויות במחלוקת מול אל גור. בית המשפט העליון נאלץ להתערב אחרי הספירות השגויות בפלורידה. עד היום גור טוען בתוקף שהוא קיבל יותר קולות בבחירות האלה. הנשיאות של בוש הבן עמדה בצל פיגועי ה-11 בספטמבר ומה שבא אחריהם. זו הייתה בעיקר המלחמה התמוהה בעיראק. ממשל בוש חיפש מישהו להיכנס בו, המציא סיפור שלסאדם חוסיין יש נשק גרעיני ושהוא עומד מאחורי בן-לאדן ושלח את החיילים. ההסתבכות הזו עלתה לארה"ב באלפי חללים, עשרות אלפי פצועים, עשרות מיליארדים של דולרים ולא השיגה כלום.
לקינוח, ב-2008, שנתו האחרונה בבית הלבן, השאיר אחריו בוש את הריסות המשבר הכלכלי שעד היום ארה"ב לא הצליחה להתאושש ממנו. זה הביא לכך שדמוקרט כמעט אלמוני הצליח לכבוש את הבית הלבן עם הסיסמא הסתמית YES WE CAN.
ובכלל לא קוראים לו ג'ב
אז מה הסיפור עם אחיו הצעיר של ג'ורג' בוש הבן, ג'ב בן ה-61? קודם כל, זה בכלל לא שמו. שמו הוא John Ellis Bush. ראשי התיבות של שמו הן JEB. חוץ מהשם בוש (שלא ברור עדיין אם זה נכס או נטל) יש לו כמה יתרונות. הוא היה מושל פלורידה במשך שתי קדנציות מוצלחות למדי. פלורידה היא לא מדינה רפובליקנית והעובדה שהוא שרד שם הייתה גם תקדים וגם איתות שלג'ב בוש יש מהלכים בקהילה ההיספנית. ויש לו. הוא דובר ספרדית, הוא גר בעברו בדרום אמריקה והוא נשוי לקולומבה - מקסיקנית שאותה פגש כשלימד אנגלית במקסיקו במסגרת חילופי סטודנטים.
למה זה חשוב? זה לא חשוב – זה קריטי. הקהילה ההיספנית בארה"ב גדלה בקצב הגדול ביותר מכל קהילה אחרת. ההיספנים נתנו לאובמה את הנשיאות. כמעט בלתי אפשרי להיות נשיא בלי הקול ההיספני.
גם הקול היהודי לא מזיק, אבל הכי חשוב – התרומות למימון הבחירות. שילוב של השניים היה השבוע במה שזכה לכינוי ה"פריימריז של שלדון". המיליארדר היהודי שלדון אדלסון הזמין את המועמדים הרפובליקנים הפוטנציאליים ללאס-וגאס לאירוע שבו שטחו את האני מאמין שלהם. גם כריסטי היה שם ועשה טעות פטאלית כשסיפר על ביקורו בישראל "בשטחים המוחזקים". אח"כ התנצל על הביטוי.
למעשה כל הרפובליקנים שבתמונה הנשיאותית היו שם וגם ג'ב ישב לשיחה בארבע עיניים עם התורם הגדול ביותר של הימין האמריקני. הציטוטים בתקשורת האמריקנית מפי עוזריו של אדלסון בוגאס נטו חיבה לג'ב בוש אבל אדלסון עוד לא החליט. אגב, לכאורה גם בוש עצמו עדיין לא החליט. הוא אמר שיודיע אם ירוץ לנשיאות לקראת סוף השנה. בינתיים הוא מדלג מאירוע לאירוע, מארגן תשתית ומתרועע עם תורמים. אמו, ברברה בוש, בת ה-90, אמרה כבר כמה פעמים שהיא לא רוצה לראות עוד בוש בבית הלבן. ג'ב עצמו אמר לאחרונה לתחנה טלוויזיה מקומית בפלורידה שהוא ירוץ אם ירגיש שזה עושה לו טוב והוא נהנה מזה. הוא רציני? שישאל במשפחה.