תמיד אומרים שהעבודה הכי קשה היא להצחיק אנשים וזה תמיד נכון. מה עוד כשצריך לעשות את זה ערב אחרי ערב במשך 22 שנים. ג'יי לנו אמר השבוע את המילה האחרונה בהחלט בתוכניתו. זו לא תוכנית - זה מוסד. למעשה, זו תוכנית הבידור הוותיקה ביותר בתולדות הטלוויזיה. TONIGHT SHOW THE עלתה לאוויר ב-1954. זה היה בשחור לבן, הטלוויזיה הייתה בחיתוליה, אבל המנחה, הבדרן היהודי סטיב אלן, הצחיק כבר מהרגע הראשון. הוא עשה את זה במשך שלוש שנים, אח"כ ג'ק פאאר היה שם חמש שנים ואז הגיע האיש והאגדה ג'וני קרסון.
ג'וני קרסון משל בכיפה שלושים שנה. שנות דור – דור ה"בייבי בום" של אמריקה שהתבגר יחד איתו וצחק יחד איתו. קרסון היה האלוהים של הסטנדאפיסטים. האיש עם הטיימינג המושלם, החיוך הממזרי והסרקזם השופע. כל סטנדאפיסט שאי פעם נולד חלם לתת הופעת אורח אצל קרסון. גדולי הקומיקאים עברו שם, נתנו מונולוג והתיישבו לשיחה קצרה על הספה של קרסון. עשית את זה ואתה מסודר – ההופעות שלך בלאס וגאס מוזמנות, יודעים מי אתה.
כולם היו בניו
במשך השנים חזר לשם שוב ושוב סטנדאפיסט מצחיק בשם ג'יי לנו. רק מלהסתכל עליו כבר התפקעת מצחוק. הסנטר שלו לא נגמר, הרעמה שלו קפצה עם תנועות הראש ההיסטריות שלו, החומר שלו היה מבריק, הטיימינג כמו שצריך. האיש פשוט הצחיק. לנו פרח יחד עם השנים הטובות של מועדוני הסטנדאפ. מניו יורק, דרך לאס וגאס ועד לוס אנג'לס זה היה ז'אנר מנצח. בין אם זה מועדון של 20 איש בוילאג' בניו יורק או 2,000 איש בוגאס – אנשים באו ונהנו לצחוק. זה הלך ביחד עם השנים הטובות של אמריקה.
המקצוע הזה של להצחיק אנשים הפך למומחיות אמריקנית. הקומיקאים האמריקנים הפכו את הצחוק לאומנות בפני עצמה וממנה צמחו ענפים פוריים אחרים. מה עשה ג'רי סיינפלד אם לא להופיע במועדונים ולייחל שקרסון יזמין אותו? ואכן הוא הזמין אותו. אחד הפרקים של "סיינפלד" מוקדש להופעה כזו. פרק החולצה התפוחה למי שזוכר. אלן דג'נרס באה מסטנד אפ, רודני דיינג'רפילד עליו השלום. שמות נוספים החלו לבלוט מבימות הסטנד אפ. עשרות ואולי מאות סטנדאפיסטים עברו את אצל קרסון וג'יי בלט יותר מכולם. עד כדי כך שקרסון בחר בו להיות מחליפו בחופשותיו.
ב-1992, כאשר קרסון פרש, זה העסיק את אמריקה כמו העברת הכתר בממלכה. הבחירה בג'יי לנו לא הפתיעה אבל יצרה את הבלגן הראשון. בלוח השידורים של NBC, אחרי קרסון בא דיויד לטרמן. הוא שודר מאוד מאוחר בלילה, הוא היה פרוע, אבל מצחיק כמו שד. לטרמן חשב שהכתר מגיע לו. משלא קיבל אותו, נפתחה מלחמת נקמות שהלייט נייט לא ראה כמוה. לטרמן עבר לרשת המתחרה CBS, בדיוק מול ה- TONIGHT SHOW של ג'יי לנו. בפעם הראשונה הועמדה תחרות משמעותית מול ההגמוניה שלNBC בשעה הזו. קרב הרייטינג היה צמוד והיריבות בין השניים פרנסה לא מעט בדיחות. זה נמשך כך כמה וכמה שנים עד שב-בסוף 2004 רשת NBC פתחה במהלך אומלל. מי שהחליף את לטרמן אחרי עזיבתו היה קונאן אובראיין. תוכניתו של קונאן שודרה אחרי תוכניתו של לנו. ב-2004 NBC הודיעה מראש שבעוד חמש שנים תמימות קונאן יחליף את לנו עם פקיעת חוזהו של לנו. למה? כי קונאן איים לעזוב כמו לטרמן.
חלפו להם השנים ומה קרה? לקראת תום חוזהו של לנו ב-2009 נחרדו ב-NBC מהאפשרות שג'יי לנו עצמו יעזוב וילך לרשת מתחרה. מה עשו? רקחו את התבשיל שהתפוצץ להם בפרצוף: לנו יוקדם לשעה עשר במקום אחת עשרה וחצי וקונאן יהיה מנחה ה-TONIGHT SHOW באחת עשרה וחצי אחרי החדשות המקומיות. קונאן כעס עד לב השמיים. העסק לא עבד. הרייטינג של שתי התוכניות צנח. מדובר בהפסדים של מאות מיליוני דולרים בשנה. כעבור שישה חודשים בלבד NBC ניסתה להחזיר את הגלגל. קונאן לא הסכים בשום אופן. אחרי דין ודברים הוא לקח 45 מליון דולר ועזב. לנו חזר לתוכניתו המקורית, שאותה עזב בפעם השנייה והאחרונה לפני כמה ימים.
הפעם הירושה עוברת יחסית חלק. ג'ימי פאלון, שהחליף את קונאן, שהחליף את לטרמן במשבצת המאוחרת הוכרז כיורש של לנו ואין מתנגדים. פאלון הוא קומיקאי מבריק שגדל באולפני הטלוויזיה ולא כיתת רגליו במועדונים נידחים ברחבי אמריקה. כבר בגיל 24 הגיע לתוכנית סטרדיי נייט לייב ומשם הדרך נסללה. את תוכניתו הלילית הוא מגיש כבר חמש שנים מוצלחות עם צוות כותבים מעולה. הפורמט של תוכניות האירוח הבידוריות נשמר, אבל פאלון עשה ממנו משהו רענן יותר ובעיקר מצחיק. אפילו הנשיא אובמה התארח אצלו והשתתף במערכון מוזיקלי.
סיבוב חדש של תוכניות הלילה מתחיל וזה לא מצחיק. כשמדובר בכל כך הרבה כסף – קומדיה זה עסק רציני.