השגריר היפני בישראל רוצה שנתחיל לשתות סאקה

והנה הבשורה הכי משמחת לקיץ הקרוב, תרבות הסאקה, שכבשה את העולם עושה סופסוף עליה לישראל. זה נכון, משקה האורז הזה, שנמכר במסעדות יפניות, מוכר לנו הישראלים כתחליף משונה ליין, לרוב בגרסה החמה שלו. הישראלים חובבי המזון היפני יעדיפו בדרך כלל צ'ויה לצד הרול שלהם, וטרם גילו את העושר העצום הטמון במשקה העדין וכה משכר הזה.

בדיוק לשם כך הידאו סאטו, שגריר יפן בישראל, הזמין לביתו כמה חברים מהמזרח וקומץ נבחר מתעשיית היי"ש הישראלית לטעימות והסבר אודות הגרסה היפנית לגולדסטאר – הסאקה. "סאקה זו השתייה עממית שלנו כבר יותר מאלפיים שנה", מסביר סאטו, " ובשנים האחרונות יש הרבה מאוד סוגים חדשים של סאקה, עם ריח וטעם שונים, שאני ממליץ במיוחד לאכול עם אוכל יפני, כמו סושי או דג נא. בישראל יש כל כך הרבה מסעדות יפניות אז הגיע הזמן שישראלים יידעו שסאקה הרבה יותר מתאים לצד אוכל יפני, מאשר יין לבן".

האגדה מספרת שהסאקה הראשון נוצר בסביבות 480 לפנה"ס | צילום: tkosa65, Istock סאקה הוא משקה שיכר העשוי ברוב המקרים מאורז. ישנם יותר מ-15 סוגים שונים של סאקה, ומבחר גדול עוד יותר של טעמים. ככל שהאורז מלוטש יותר, כך עולה איכות הסאקה וטעמו נעשה עדין יותר. הוא מתאים לשתייה כל השנה, בגרסה חמה לימי החורף ובגרסה צוננת לקיץ המהביל. עם זאת, מסבירים המומחים, שהסאקה החם נחשב להרבה פחות איכותי. מצד שני, הייתם צריכים לראות את הפרצוף של שגריר יפן שגילינו לו שברוב הסושיות כאן מוגש גם סושי מטוגן, עכשיו כבר ברור לו לגמרי מדוע הישראלים מעדיפים את הסאקה החם. כאן, מתוך 22 טעמים, רק שניים היו חמים ומיקומם בחלל מעיד על רמת היוקרה שלהם, הם הונחו לצד שולחן האוכל במעין ברזיה ונשארו נטושים רוב הזמן..

האגדה מספרת שהסאקה הראשון נוצר בסביבות 480 לפנה"ס, על ידי אדם שהכין אורז מאודה, שכח לכסות אותו וכעבור מספר ימים, גילה שהאורז המקולקל הפך למשקה טעים. גרסה אחרת מספרת שבעבר הרחוק מאוד כל תושבי הכפר היו מתכנסים ללעיסת גרגרי אורז, יחד עם דגנים, אותם הם היו יורקים לתוך קערות. הרוק היה מסייע לעמילן להפוך לסוכר וכך היה נוצר הליך ההתססה הקריטי לייצור משקאות אלכוהוליים. כיום, אל דאגה. הכפריים שומרים את הרוק בפיהם, וההתססה נוצרת על ידי בקטריה בהליכים מתקדמים והרבה יותר אסתטיים.

ישנן שלוש שיטות בישול עיקריות לסאקה, אך לכולן יסוד משותף שעובר בין דורות: בשלב הראשון שותפים את גרגרי האורז היטב ומשרים במים למשך לילה אחד. למחרת מסננים את הגרגרים ומרתיחים אותם, ואז מעבירים לצינון. השלב הבא והקריטי ביותר הוא הוספת הקוז'י – נבגי פטריה מיוחדת האחראית על הליך ההתססה. משם מעבירים את האורז לייבוש. ביום השלישי מוספים לאורז, שכבר נקרא בשלב הזה קוז'י, שמרים ומים טהורים. על הפרוצדורה הזאת חוזרים במשך כמה ימים, ואז מניחים לתערובת לתסוס. התסיסה מייצרת גלוקוז שהופך לאלכוהול. לאחר מכן, מסננים את האורז והנוזל עובר למיכלים מיוחדים ומשם הדרך לבית הבליעה שלנו קצרה ביותר.

מאז חדירתו של המזון היפני למיינסטרים הקולינרי בכל העולם, יותר ויותר אנשים התאהבו בטעם הייחודי והעדין של הסאקה, ובשנים האחרונות הסאקה הפך כה פופולארי בעולם, שערים רבות מתהדרות בברים המוקדשים אך ורק למשקה האורז. ניו יורק, קליפורניה, לונדון, איביזה הם רק חלק מהערים בהן תוכלו למצוא ברים מסוג זה, וליהנות ממשקה משכר ביותר ועוד כזה שלא מלווה בהאנג אובר בבוקר שאחרי.

בכדי לסייע לישראל להדביק קצב עם הטרנד העולמי, סאטו, ליקט בביתו 22 סוגים שונים, לרובם אגב תעודת כשרות. בין שלל הסוגים שהוגשו לטעימה, היו כאלו שמותאמים במיוחד לנשים, כלומר ורדרדים ומתקתקים, וגם ורסיות עכורות ובעלות טעם חזק לאנינים. "אל תשכרו יותר מדי", הפציר השגריר, "אבל אתם חייבים לטעום כל אחד מהסוגים האלו", כדי שהאורחים יכולו לעמוד במשימה, לצד הסאקה הוגשו מזונות ממיטב המסורת היפנית, כגון דגים לא מבושלים, פירות ים וגם האדפטציה האהובה על הישראלים – שיפודי עוף בטארייקי.