"חשבתי על הרבה שמות לילדה במהלך ההריון", מספרת אירית בראיון שנערך בשעת לילה מאוחרת, אחרי שהשכיבה את בתה לישון. "אבל ממש אחרי הלידה, כשראיתי את רחל, אמא של קיוון, מחזיקה אותה ומלמלת שוב ושוב: 'אושר, אושר, אושר' הבנתי שזה השם הכי נכון עבורה".
עוד בערוץ הנשים:
>> אני אורטל ואני מהממת: נשים, תפסיקו להדוף מחמאות
>> רגע לפני הדייט עם האקס, הרגשתי גוש בחזה
>> זה רק נראה סקסי: הצרות של השופעות
לפני שנה נכנסה אירית לניתוח קיסרי, שסימל את סופה של דרך בת שש שנים. "המקרה שלנו הוא הראשון בארץ של צוואה ביולוגית, ולכן לקח הרבה זמן לקבל את כל האישורים המשפטיים כדי להתחיל בתהליך ההפרייה. בהתחלה חתמנו על הסכם אצל עורכת דין, ואז היינו צריכים לעבור תהליך ארוך בבתי משפט, פגישות עם פסיכולוג ועם עובדת סוציאלית ורק אחרי שלוש שנים וחצי קיבלנו אישור להתחיל בטיפולי הפוריות. במשך שנתיים וחצי עברתי עשר הפריות מבחנה, שבסופן קיבלנו את הבשורה שחלמנו עליה כל כך הרבה שנים". סיפורם יוצא הדופן של אירית ומשפחת כהן מונצח ב"משהו ממני", סרטם של ציפי ביידר וישראל בן ברוך, שישודר בערוץ 10 ביום שלישי הקרוב (21.10) בשעה 21:00.
סמל קיוון כהן, ששירת בגדוד שמשון, נהרג באוגוסט 2002 מירי של צלף פלסטיני במוצב יקינטון שבגוש קטיף. שעות ספורות לאחר שנפטר ביקשה אמו של קיוון, רחל, לשאוב זרע מגופתו של בנה, כדי שתוכל לזכות לנכד ממנו לאחר מותו. מכיוון שהחוק בישראל מחייב כי תרומת זרע תהיה אנונימית, נתקלו ניסיונותיה של המשפחה למצוא אישה שתהרה מזרעו של קיוון ז"ל בקשיים משפטיים, ורק בשנת 2007 אישר בית משפט לענייני משפחה את התקדים, ואישר למשפחה להתחיל בטיפולי פוריות בדרך לצאצא המיוחל.
"לא רציתי שהילד שלי לא יידע מי זה אבא שלו"
למה את חושבת שבחרו בך? "צריך לשאול אותם, אבל רחל אמרה לי כמה פעמים שאני משרה רוגע, וכנראה זה מה שגם לה להחליט שאני הכי מתאימה להיות אמא של הנכדה שלה ושל הבת של קיוון".
הבחירה של משפחת כהן באירית לא התערערה גם כשטיפולי הפוריות שעברה נתקלו בקשיים. "היה לנו מספר מבחנות מוגבל מהזרע של קיוון, ומטיפול לטיפול פחדתי שייגמרו המבחנות, או שההורים שלו יתייאשו ויחפשו מישהי אחרת. התסכול היה עצום, כי כל הבדיקות היו בסדר – הזרע היה תקין, וגם אני עברתי כל בדיקה אפשרית. אני זוכרת שכל פעם הייתי קוראת על בדיקה או טיפול חדשים ושואלת את הרופא שטיפל בי, פרופסור דור, אולי כדאי לנסות, והוא היה מרגיע אותי ואומר שהכל בסדר, אני מגיבה טוב לטיפולים ובסוף זה יצליח".
היו לך רגעי שבירה? ספקות אם זה הצעד הנכון? "לכל אורך הדרך ידעתי והרגשתי שזו הדרך הנכונה והטובה, והקושי הטכני והנפשי לא שינה את דעתי. הייתי מאוד נחושה. היו לי נפילות, והיו כאב וצער גדולים, אבל לא נשברתי, כי ידעתי שאני רוצה להיות אמא ולא יכולה לוותר. עכשיו, כשאני מדברת על כל מה שעברתי בדרך הזו, אני לא מאמינה שזו אני בכלל. אני מסתכלת על אושר, והיא הפרס שלי, הילדה הזו שווה כל רגע של קושי שעברתי בדרך אליה".
"אין לה אבא, אבל יש לה תמונה להסתכל עליה"
איך באמת קיבלו במשפחה שלך את הבחירה הכל כך לא שגרתית הזו? "ההורים שלי מאוד תמכו בי וברעיון, וגם לדעתם זו הדרך הכי טובה להביא ילד לעולם שלא במסגרת משפחתית רגילה. גם בתקופת ההמתנה לאישורים המשפטיים, הם ואחותי חיזקו אותי. אחותי ממש החזיקה אותי, ניגבה לי את הדמעות והייתה מעלה פתרונות יצירתיים לקשיים שעברנו, אני לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלעדיהם, זה היה ממש מורט עצבים. הם כמובן מאושרים מאוד מהילדה ומבלים איתה הרבה".
מה תספרו לאושר על אבא שלה, על הדרך יוצאת הדופן שבה היא באה לעולם? "כמובן שהיא תדע את הסיפור המלא, בהדרגה ובהתאם לגיל שלה. כיום היא עוד לא בת שנה, אבל אנחנו מתכננים להתייעץ עם אנשי מקצוע שינחו אותנו בדיוק איך לתווך לה את החוויה הזו. חשוב לי שהיא תדע בדיוק מי היה אבא שלה, ולכן הקשר עם המשפחה של קיוון כל כך משמעותי עבורי".
היא דומה לו? "מאוד. רחל הראתה לי תמונה של קיוון כתינוק, והם ממש נראים אותו דבר. יש לה איזו תנועה שהיא עושה עם היד ומניחה על הרקות, ויש תמונה של קיוון עושה בדיוק אותו דבר, כבר באולטרסאונד ראינו אותה מניחה כך את היד ורחל התרגשה מאוד. כשאושר מתעוררת היא מדברת לעצמה, משחקת עם הבובות שלה, ורחל מספרת שבדיוק ככה גם הוא היה, ומעבר לסיפורים, אני ממש רואה דמיון פיזי: באף, בעיניים, בבות – ממש רואים שהיא שלו".
אם היית יכולה לפגוש את קיוון פעם אחת, מה היית אומרת לו? "הייתי אומרת לו תודה על הבת המקסימה שהוא נתן לי, וגם שאני מקווה שאני אמא טובה לילדה שלו. הייתי שואלת מה הוא חושב על הדרך שאני מגדלת בה את אושר, איך הוא היה רוצה שאגדל אותה".
לא חששת את לא חוששת שהבחירה שלך תהווה מכשול לזוגיות בעתיד? "לא. תמיד אמרתי שזוגיות אפשר גם למצוא בבית אבות, וזה לא מה שצריך לעצור אותי מלהביא ילד. למעשה, כיום אני חיה עם בן זוגי, שאותו הכרתי במהלך הטיפולים. הוא גרוש עם ילדים, ולא מעוניין בילדים נוספים, כך שהתסריט הכביכול בלתי אפשרי הזה – לפתח קשר עם אישה שעוברת טיפולי פוריות מזרע של גבר אחר – התאים לו בדיוק. הקשר בינו לבין אושר מדהים, היא ממש מחכה לו שיחזור מהעבודה והם משחקים שעות ומתקשרים נהדר".
איך המשפחה של קיוון מקבלת את בן הזוג שלך? "הם תמיד אמרו לי שהם לעולם לא יצפו שאוותר על זוגיות, אף אחד לא חושב שאני צריכה לעצור את החיים שלי רק בגלל הבחירה שעשיתי, ולשמחתי הם גם מאוד מחבבים אותו. אושר לא תקרא לו אבא – יש לה אבא, שאמנם לא חי אבל יהיה מאוד נוכח בחיים שלה – אבל הוא בהחלט מהווה דמות גברית בחיים שלה, וזה חשוב מאוד".
את מרגישה שליחות? "אנשים אומרים את זה, אני לא ממש מרגישה כך. אני חיה את החיים שלי, אני אמא של הבת שלי, וזה הכל".
*"משהו ממני", הסרט המלא ישודר ביום ג', 21.10, בשעה 21:00 בערוץ 10
תגובות