איזה כיף, התעוררנו הבוקר לגלות שלאירוע שהיה אמור להיות "עצרת שירה ואחדות לעם ישראל", במרכזה של תל אביב, נשים דווקא פחות מוזמנות. אחדות, אבל עד גבול מסוים. רוצים עוד ליהנות? אז כדאי שתדעו שעיריית תל אביב מאפשרת את קיום האירוע הזה אפילו שהיא לא מעודדת, לא נותנת חסות או משתפת פעולה איתו.
כפי שפורסם הבוקר ב"הארץ", באירוע יום הכיפורים שצפוי להיערך בכיכר רבין בשבוע הבא הוזמנו להופיע רק גברים, בהם שלומי שבן, שלומי שבת, אביתר בנאי, חנן בן ארי, שולי רנד וישראל גוריון. בין נותני החסות לאירוע נמנים גם גופים תורניים שמרנים כמו רדיו תל אביב על שלוחותיו, ואסף אמדורסקי שמפיק ומנהל אותו מוזיקלית. העובדה שכל אלו נותנים יד לאירוע כזה לא פוגעת רק בכבודן של כל הנשים ובפרנסתן של הזמרות, היא בעיקר מעבירה מסר מעורר קבס לפיו ערכים דתיים גבריים תמיד יבואו לפני קולן של הנשים.
"מי שמממן את האירוע זה אדם דתי ויש לו את השיקולים שלו ואני מכבד אותם", אומר אמדורסקי ומוסיף, "אין לי עניין להכתיב לאחרים את הצורה שבה הם רוצים לעשות את הדברים. אני רק בא לעשות את זה יפה, לייפות את המוזיקה. אתה מבקש פלורליזם ולא נותן פלורליזם? קיימת בי היכולת להכיל גם את הציבור הדתי. אין בי רצון לשנות סדרי עולם". אבל זו בדיוק ההזדמנות שלך כאמן לשנות סדרי עולם, זה תפקידך הציבורי. ומה עם עיריית תל אביב? שם כנראה לא ממש יודעים מה לעשות. בשם חופש הביטוי הם חייבים לאשר את אירוע - אפילו שקיומו רומס את אותו החופש בדיוק - אז הם העבירו את האחריות חזרה אלינו: "הציבור נבון מספיק כדי להחליט אם לקחת חלק".
"עצרת שירה ואחדות" היא סיפור שחוזר על עצמו, ובמרכזו הציפייה הקבועה מהציבור החילוני היא שניקח את העגלה הריקה שלנו ולא נפריע לציבור הדתי לקיים את מנהגיו העילאיים. הם קוראים לזה "התחשבות" - אנחנו קוראים לזה פעמים רבות כפייה דתית. אז לפעמים במסגרת ההתחשבות הזאת יש דברים נהדרים, כמו כבישים ריקים ממכוניות ומלאים בילדים צוחקים על אופניים; לפעמים ההתחשבות הזאת מביאה עמה אי נוחות נסבלת - כמו לחפש בירה בפסח, ולפעמים במסגרת ההתחשבות הזאת אנחנו צריכים לוותר על כל מה שאנחנו מאמינים בו, כמו שיוויון וחירות, ובשביל מה? כדי שכמה רבנים לא ימצאו את עצמם מגורים מינית? כדי שישמרו על כוחם ושליטתם בנשים?
איך זה ייתכן שעיר הבירה של הליברלית של ישראל, זו שחוגגת מדי שנה את חודש גאווה, שבה עדיין אפשר להשלים קניית מצרכים בשבת אחרי שקרענו את עצמנו בעבודה כל השבוע, שבה אפשר להירגע בשלל מקומות הבילוי שפתוחים כל הסופ"ש - מאפשרת לקבוצת אינטרס קיצונית להרים אירוע בכיכר רבין שבמהותו רומס את הציבור החילוני? כל אירוע שמדיר נשים הוא מרתיח ומקומם, גם כשהוא בירושלים, ואפילו כשהוא בתוך הקהילה הדתית עצמה – אבל כשהוא מתוכנן להתקיים במרכז תל אביב זה לא רק יריקה בעין - זה הצבת מנגל עם בשר חזיר במאה שערים.
מדי שנה החרדים מעוררים מהומות שמטרתן לבטל את מצעד הגאווה בירושלים, ובכל פעם הם מפסידים. "לכו תהיו הומואים בבית שלכם", אומרים המסנגרים על החרדים. המצעד, לשמחתנו, בכל זאת מתקיים. הוא באמת קורא לאיחוד בעם, קורא לשוויון ולצדק. לו האירוע ביום כיפור היה אכן כזה שמקדם אחדות בעם, לא הייתם שומעים מאתנו החילונים מילה. אבל כל מה שהוא מביא עמו זה פילוג ורמיסת זכויות - אקט פרובוקטיבי במסווה של קירוב לבבות, וכל זאת בעיר החופשית, הפלורליסטית וההגיונית היחידה בישראל. הגיע הזמן שגם החילונים יצאו לרחובות ויצעקו "גוועלד".