באמצע החודש שעבר, בשעות הערב של יום חמישי, עמדה מרינה וייסבנד, 24, ממנהיגי מפלגת הפיראטים בגרמניה (את המילה "כוכבת פוליטית" היא לא מחבבת), להיכנס לאולפן טלוויזיה בברלין. היא הוזמנה להשתתף בפאנל בתוכנית האירוח של מייבריט אילנר, שבה צופים בממוצע יותר משניים וחצי מיליון צופים בכל שבוע, וכל הנוכחים ששהו איתה בחדר ההמתנה הקטן ציפו שהשבוע יירשם כאן רייטינג גבוה מהממוצע. ככה זה כשעוסקים ב"פיראטים", המפלגה הלוהטת, הצעירה והמלבלבת ביותר בגרמניה, מפלגת אקטיביסטים למען חופש המידע ברשת שזכתה ל-8.5 אחוז מקולות הבוחרים ולמושבים בפרלמנט. ככה זה כשעוסקים בווייסבנד.
במדינה שבה הטלוויזיה היא עדיין המלכה, והיהלום שבכתר הוא תוכנית אירוח בשעת צפיית שיא, השידור החגיגי באמצע אפריל היה אמור להיות עוד רגע במסע ההכתרה החינני של וייסבנד בדרך להפוך לנסיכה החדשה של הפוליטיקה המקומית. כבר תקופה ארוכה שלא מעט פרשנים מקומיים משוכנעים שבלעדיה "הפיראטים" לעולם לא היו מגיעים להישגים המשמעותיים שרשמו לאחרונה בשורה של מערכות בחירות מקומיות. אומרים שיש בה חריפות ורעננות שגורמים למאות אלפי צעירים להתעניין בפוליטיקה, וכריזמה שמשכנעת אותם להצביע, להיות מעורבים. היא כוכבת.
היא סטודנטית לפסיכולוגיה, יהודייה מאמינה ילידת אוקראינה, בלוגרית, אמנית ודוברת חדה שמשתמשת בחופשיות במגוון הטיות של המילה "חרא" כדי לתאר יריבים פוליטיים בזמן שהיא מעניקה חיוכים נדיבים למצלמות שמקיפות אותה. כדי לחסוך בהוצאות במהלך מסעותיה במדינה היא ישנה – כך היא מספרת – על ספות של חברי מפלגה.
אלא שהפעם משהו השתבש. "התמוטטות באולפן: מנהיגת הפיראטים התעלפה דקות לפני תחילת השידור!" צעקה הכותרת של העיתון הנפוץ במדינה, "בילד", צהובון שמרני שמתעב סטודנטים רדיקליים – ומכור לתופעת וייסבנד. "בשעה 21:42 נשמע קול ריסוק. גברת וייסבנד התמוטטה ממש ליד השולחן העמוס משקאות וחטיפים. חובש קבע: לחץ הדם שלה ברצפה. וייסבנד איבדה את יכולת הדיבור. רופא הוזעק למקום, וקבע שהמצב דורש פינוי לבית חולים".
קצת אחרי שווייסבנד התעוררה מהעילפון, היא סיפרה בטוויטר למעריצים ולתומכים המודאגים כיצד "מגישת התוכנית החזיקה לי את היד בזמן שהחובש דקר אותי". לעיתון אמרה: "זו הייתה חולשה חולפת, מצב שמלווה אותי כל החיים. זו לא הייתה התמוטטות". כמה ימים אחר כך, בצעד מפתיע, פרשה מתפקידה כיושב ראש המפלגה ויצאה להפסקה בת שנה "כדי להשלים את לימודי הפסיכולוגיה". העיתונים תהו האם מדובר במקרה קלאסי של בעירה מהירה וזוהרת, שאחריה באה התרסקות.
"בוודאי שאני מותשת, את כל הלחץ הזה יצרתי בעצמי", סיפרה השבוע לשבועון 'די צייט'. "לפני שנה החלטתי באופן ספונטני לרוץ בבחירות להנהגת המפלגה – וזכיתי. מיד אחרי שנשאתי נאום מאולתר של שלוש דקות כבר סימנו אותי כהבטחה הגדולה של המפלגה, אבל אני רציתי לומר: 'הלו, אני רק סטודנטית בת 24! אני לא מכירה את העולם הזה כל כך טוב. אני אעשה טעויות'. לא ישנתי במשך שלושה ימים, ואחר כך הגיע בכי בלי סוף והתקפי פאניקה. אחרי חודשיים הרגשתי: כן! אני פה. אני יכולה לבצע את התפקיד הזה! ואני יודעת שמה שעשיתי, עשיתי טוב. אבל העומס הוא עצום: מאז שזכינו בהצלחה הגדולה הראשונה בבחירות המקומיות בברלין, אני יושבת באולפני טלוויזיה עם אנשים שנכנסו לפוליטיקה לפני שנולדתי. יש להם ידע עצום ואני צריכה ללמוד המון תוך כמה חודשים. אני לא הכוכבת של הפיראטים, אני תוצר של הייפ תקשורתי".
אנחנו רוצים שפוליטיקאים יאמרו את האמת
מרינה וייסבנד נולדה באוקראינה ב-1987. כשהייתה בת שבע היגרו הוריה לגרמניה במסגרת תקנות מיוחדות המאפשרות לרבים מיהודי ברית המועצות לשעבר להיקלט כפליטים במדינה. באתר האינטרנט שלה, "השיר של מרינה", היא מגדירה עצמה קודם כל כסטודנטית תושבת העיר מינסטר ש"רוצה לסייע לילדים כפסיכולוגית וגם עוסקת באופן חצי מקצועי באמנות, במשחק ובפוליטיקה. מבלה את רוב הזמן בבית קפה עם לפטופ במטרה להוכיח שהקלישאה מוצדקת. את הקפה שותה עם ארבע קוביות סוכר וחצי כוס חלב. מדי פעם אפשר לשמוע אותי מדברת רוסית. בכל יום שישי – אני בבית כנסת".
למפלגת הפיראטים הצטרפה במהלך הלימודים. הם התגבשו לראשונה כתנועה פוליטית בשוודיה בשנת 2006. חלק מפעילי המפלגה היו מעורבים בשירות הטורנטים pirate bay, ויום אחד החליטו לצאת למסע נגד ההגנות על זכויות יוצרים ולמען ביטול הפטנטים על תוכנה ומחקרים במדעי החיים. מלבד הרצון לראות חופשי פרקים של מד מן, נוספו גם הדרישות לחופש ביטוי, משפטים הוגנים והעצמת הזכות לאנונימיות בתקשורת. כל זה נשמע מבטיח למדי להרבה מאד אנשים, והפיראטים זכו ב-2009 בשבעה אחוזים מהקולות בבחירות לפרלמנט האירופי שנערכו בשוודיה – וגם לדיווחים בסי.אן.אן, בי.בי.סי ויתר כלי התקשורת המסורתיים. אלה נדהמו לנוכח ההצלחה האדירה של מי שנתפסו עד אז כחבורת האקרים ובלוגרים.
אלא שהתדמית הרעננה הוכתמה במהירות: עיתונים גילו שמייסד המפלגה, ריק פלקווינגה, פרסם בעמוד הפייסבוק הפרטי הודעה על יציאה למסע ברחבי המדינה וקריאה לכמה שיותר נשים לשכב איתו. זמן קצר אחרי ההודעה הלא-סקסית הזאת, פלקווינגה שוב הסתבך: הוא טען שחופש הביטוי והעיתונות חשובים יותר מהאיסור על החזקת וצריכת פורנוגרפיה שמציגה ילדים. מנהיג הפיראטים דרש לבטל את החוקים על הגנה מפני פדופיליה ברשת בטענה שהמשטרה מנצלת אותם כדי לחטט בחייהם הפרטיים של אזרחים. הדיון סביב הפיראטים חדל לעסוק בשאלות של זכויות הפרט ושקיפות ועבר למקומות אפלים הרבה יותר. פלקווינגה חזר בו, והתפטר מהנהגת המפלגה זמן קצר אחר כך.
התנועה הגרמנית אליה משתייכת וייסבנד, אשר נוסדה לא הרבה אחרי אחותה הבכורה, שומרת על קו קצת פחות קריפי. ההנהגה שלה מרבה לדבר על הזכות של כל אזרח ליטול חלק פעיל בשלטון, וחבריה קוראים לחינוך ובריאות חינם לכל, ולהקפדה על דמוקרטיה ישירה ופתוחה יותר. ויש גם עניין זכויות היוצרים, כמובן: בעיני רבים המפלגה פשוט מייצגת את הזכות להוריד סרטים ומוזיקה בלי הגבלה, בתוך מדינה שבה האגודה לזכויות יוצרים ומוזיקאים חוסמת לצפייה דרך קבע אינספור תכנים וקליפים. לשם ההדגמה, שיטוט ביוטיוב בגרמניה מעלה תחושה של עיר ענקית שבנויה כולה מרחובות ללא כניסה – ווייסבנד וחבריה פשוט מסרבים להשלים עם זה. "זו מפלגה שמייצגת פוליטיקה של מידע", אמרה פעם. "הדרישה הבסיסית היא לשקיפות ואמירת אמת על ידי פוליטיקאים, להגנה על מידע פרטי של אנשים, וגם לחופש המידע ברשת".
וזה עובד לא רע בכלל: התנועה הפיראטית הגרמנית, ובה וייסבנד, ה"פיראטית הכי יפה בגרמניה", כבר מאפילה על המקור השוודי. הדגל, בצבעי שחור-לבן-כתום, מתנוסס מבנייני מועצות מקומיות ופרלמנטים אזוריים בכל המדינה – ונציגים של המפלגה מצאו דרכם לבתי הנבחרים בבירה ברלין (שם גרפה כמעט תשעה אחוזים מהקולות), בחבל הזאר ובמדינת המחוז שלזוויג הולשטיין. בבחירות ארציות ב-2009 זכתה המפלגה בשני אחוזים מקולות המצביעים, ועל פי סקרים היא זוכה כעת ל-12 אחוז תמיכה, מזנבת במפלגות השמאל והירוקים ועוקפת בקלילות את המפלגה הליברלית שבקואליציה.
"חמודי, זה פשוט חרא סקסיסטי"
לצד ההצלחה המתגברת, מגלים הפיראטים הגרמנים שהם מפליגים כעת בבריכה מלאה בכרישים פוליטיים רעבים ומנוסים הרבה יותר מהם. ולא רק זה: הם גם עולים על שרטונים בלי עזרה מאחרים. בינואר האחרון, למשל, כתב חבר המפלגה קווין בארת בטוויטר שלו: "אוקיי. אז אני אנטישמי בגלל שאני חושב שהמדיניות המחורבנת של ישראל ושהדרך שבה היהודים מתנהלים באופן כללי לא מעוררת בי אהדה, במיוחד כשהם מובילים למלחמה מטופשת". שבועיים אחר כך נבחר בארת לתפקיד יו"ר המפלגה בעיר היידנהיים שבדרום מערב גרמניה. אחר כך התנצל והתפטר מתפקידו.
ב-2008, כתב אחד הפעילים שאדולף היטלר לא בחר לפתוח במלחמת העולם השנייה מרצונו וטען שהאשמה כולה תלויה בפולין. יו"ר המפלגה דרש שיחזור בו מהדברים, אבל באותה נשימה כינה אותו בתואר המכובס "פטישיסט של דיעות מיעוט" וריכך בכך את דבריו. בשנה שעברה התברר ששני חברי מפלגה השתייכו בעברם ל-NPD, מפלגת הימין הקיצוני הלאומנית.
וייסבנד, יהודייה גאה ("מי שלא טעם קוגל לא יבין!" היא מודיעה בבלוג שלה), טוענת שמדובר במקרים יוצאי דופן – ושאם רוצים לחפש אנטישמיות, כדאי להפנות ראש למפלגות הימין. "אני מקבלת מיילים רוויי שנאה, ובאתרים של הימין הקיצוני מופיעה התמונה שלי עם הכיתוב 'היהודים גונבים את הפוליטיקה'", אמרה לא מזמן. "אתמול הייתי בטקס יום השואה. השתתפתי בתפילות, בכיתי כששמעתי את השירים, וזמן קצר אחר כך מצאתי את עצמי מול עורך דין יהודי שצרח עלי שאצלנו במפלגה מקבלים בהבנה נאצים. אף אחד כנראה לא מתעניין בעובדה שאנשי ימין קיצוני שמגיעים לכינוסים מפלגתיים בכלל לא רשומים כחברי מפלגה אצלנו, ושרוב הפיראטים מקיאים מגועל לנוכח דיעות כאלה. זה בולשיט לומר שאנחנו מרשים דברים כאלה. לא ניתן להטביע את הרעיונות שלנו בטינופת וזוהמה".
אלא שלמרות התקוות של וייסבנד, בשטח צוברת המפלגה שלה רקורד בעייתי במיוחד. רק לאחרונה כתבו פעילים של תנועת הנוער "הפיראטים הצעירים" מכתב פתוח להנהגת המפלגה, ובו הציגו שורת מקרים של חברי מפלגה שהתבטאו בצורה סקסיסטית, הומופובית וגזענית – ודרשו פעולה נמרצת נגד הקיצונים. וייסבנד מגבה, אך מזכירה ש...ובכן, ככה זה אצל צעירים נלהבים. "הצד האפל של הרצון לייצר פתיחות מקבל אצלנו ביטוי – אנחנו אנשים ביקורתיים, מערערים על כל מה שכאילו מובן מאליו, לא מוכנים לשום פשרה", אמרה בראיון לדי-צייט. "זה אופייני למפלגות צעירות. על כל סופת-חרא שמישהו מחליט לייצר הוא חוטף צעקות, הצקות, ביקורות – בקיצור מקבל בראש בתגובה. לפעמים צריך לדעת לומר לבנאדם שאומר דברים כאלה: 'חמודי, זה פשוט חרא סקסיסטי'. ככה אנחנו מתקשרים, וזה עובד לא רע".
דיווחים חוזרים ונשנים על תקריות קיצוניות, צעקות והתפרעויות בכינוסים של המפלגה מטרידים, אבל לא מפחידים אותה. "אנחנו מפלגה שיש בה חוסר סדר, הטון שלנו נתפס כבוטה וגס על ידי אנשים מסוימים", אמרה בראיון. "העניין הוא שעכשיו אולי מופנית אלינו הרבה יותר תשומת לב, אבל הפעילים עדיין מתנהגים כמו חבר'ה. בעיניי זה טוב. אנחנו עדיין לא תקועים וכבדים ויש לנו אירוניה עצמית".
טבעת יהלום באינסטגרם
ובאמת, נראה שהקלף המרכזי שוייסבנד מייצגת – וזה שהפך אותה לכל כך שובת לב – הוא זה שיש לה אירוניה עצמית, רוח נעורים, פרספקטיבה צעירה. וזה גם בדיוק מה שמביא כל כך הרבה אנשים לפקפק בה. במדינה שבה הפריזורה הממושמעת של הקאנצלרית מרקל לא זזה ממקומה במשך כמעט עשור, וייסבנד היפה, שמחליפה סגנונות שיער בקצב מסחרר – יום אחד צמות קלועות, יום אחר פיאה בלונדינית – מהווה חלק מהותי מתדמית הפיראטים כסקסיים מצד אחד, אבל גם פגיעים, היפסטרים וחסרי ניסיון מצד שני.
מבקריה שואלים אם וייסבנד בנויה לעבודה סיזיפית, מעייפת, מייאשת לעתים. האם היא תדע לאמץ תכונות מקנצלרית גרמניה, אישה שמקרינה כלפי חוץ לאות מסוימת, אבל פועלת בנחרצות ויעילות רבות יותר מכל מנהיג אחר באירופה. מבחינת וייסבנד אין ספק: "הייתי חלק ממהלך שהביא את הפיראטים משני אחוזי תמיכה ל-12 תוך שנה, וזה למרות שהתשתית הפוליטית שלנו לא הייתה ערוכה לזה כי פשוט לא היו מספיק מאיתנו. עכשיו הרחבנו את הנהגת המפלגה, האצלנו סמכויות. הדברים יעבדו טוב יותר".
בשלב זה, נראה שלפיראטים יש סיכוי מצוין לזכות במושבים בבחירות לבונדסטאג שייערכו בשנה הבאה בגרמניה. האם וייסבנד תהיה שם, מרחק נגיעה מאותו שלטון שהיא מבקרת כאטום ומנותק מהציבור? "יכול להיות. אני צריכה זמן לחשוב על זה, לראות כמה אני מתגעגעת, ובעיקר להשלים את התואר. אני לא יודעת אם אשוב להנהגת המפלגה".
בינתיים, בכל מקרה, הקברניטה במיל' של הפיראטים יכולה להתכונן לחתונה עם בחיר ליבה, שאמורה להיערך בתחילת השנה הבאה. את ההודעה על האירוסין פרסמה, כמובן, בטוויטר, לצד תמונת אינסטגרם של טבעת היהלום שנתן לה בן הזוג והכיתוב באנגלית He did it. בזמן הפנוי היא בטח תמשיך ללרלר בבלוג שלה, ולהמציא ראיונות שלה עם עצמה:
"שאלה: האם נכון שגנבת פעם סוס?".
"מה שקורה בקרפטים נשאר בקרפטים", מרינה עונה.
"במה את מצטיינת במיוחד?"
"וודקה".
"זו ממש לא תשובה לעניין!"
"זו שאלה לגמרי לא לעניין!"