במילה "איידס" נתקלתי לראשונה בעיתון כשהייתי בת ארבע. אמנם לא ידעתי לבטא את אותה כראוי, אבל אחרי הסבר זריז מההורים הפנמתי שאיידס הוא ענן שחור שמרחף מעל ראשנו ומבשר את הסוף. ככל שהתקרבתי לגיל בו יחסי מין הם כבר לא קונספט דמיוני, הכללים הנכונים לקיום מגע מיני התחדדו. הדור שגדל בתקופה בה איידס הייתה המחלה האיומה ביותר שהאדם המודרני יכול היה לדמיין, ידע גם לדקלם את סדר הפעולות – סקס עושים רק עם קונדום, ואם רוצים להיפטר ממנו עושים זאת רק עם בן/בת זוג קבועים, שלושה חודשים לאחר בדיקת HIV.
המציאות היום, מתברר, קצת אחרת. לוותר על אמצעי מניעה נראה כמו אקט חסר אחריות וקפריזי שמתאים לבני נוער, אבל היום גם אנשים בשנות העשרים המאוחרות ובשנות השלושים לחייהם, מנוסים מינית ומשכילים, מחליטים לוותר כליל על אמצעי מניעה, או לפחות על השניים המרכזיים, שעד לא מזמן היו בכל בית: גלולות וקונדומים. במקום זה הם פשוט גומרים בחוץ ומקווים לטוב.
"הפסקתי לקחת גלולות לפני כמה שנים", אומרת נגה, עובדת הייטק בת 35 (כל השמות בכתבה בדויים). "הן עבדו לא רע עבורי עד שלב מסוים, ואז התחילו כל מיני תופעות לוואי כמו דימומים בין מחזור למחזור ושינויים במצבי רוח. בהתחלה החלפתי סוג גלולות ואז החלטתי, מכיוון שלא היה לי בן זוג קבוע, לוותר על זה לגמרי. כשיש לי חבר אני לא משתמשת בקונדום, ועם אנשים זרים לרוב כן. אבל לא תמיד".
למה לא בעצם?
"אם אני במיטה עם מישהו והוא שונא קונדומים אני זורמת איתו. זה נשמע נורא אבל סקס עם קונדום זה פשוט לא נעים, ובאותו רגע זה כל מה שמעניין אותי".
וזה לא מפחיד? הריון לא רצוי מגבר זר? מחלות מין?
"תראי, אני בת 35. חברות שלי שמנסות להיכנס להריון זקוקות לטיפולי פוריות. ככה שזה פחות מדאיג אותי. אם אני אכנס להריון אני אחליט מה לעשות, בין אם לגדל את הילד או לעשות הפלה. לשיטת המשגל הנסוג יצא שם רע וברור לי למה, אבל לי אישית היא עבדה עד כה".
מה עם מחלות?
"אני מודה שבזמן אמת זה קצת פחות מדאיג אותי. כמו בהרבה תחומים, אני פשוט מדחיקה את העתיד. מדכא, הא?".
לא להרוס את הרגע
בישראל לא נעשים מחקרים מקיפים שבודקים שימוש כולל באמצעי מניעה. במשרד הבריאות נאמר לנו שהם אפילו לא מחזיקים מידע בנוגע לשימוש בגלולות - את אלה יש רק לחברות התרופות שעושות סקרי שוק, והן לא מפרסמות את הנתונים. לכן, הנתונים על שימוש בקונדומים ובגלולות נותרים מפוצלים. בוועד למלחמה באיידס מתמקדים, באופן טבעי, בשימוש בקונדום כאמצעי מניעה, ועל פי הנתונים שלהם 44.8 אחוז מהישראלים לא משתמשים בקונדום בפעם הראשונה שהם נכנסים למיטה. 21.5% מהנשאלים בסקר שנערך בשנת 2014 ענו כי קיימו מין מזדמן ללא קונדום בחמש השנים האחרונות, כאשר שתי הסיבות הנפוצות ביותר לכך הן "זה פחות כיף" ו"הפרטנר נראה לי בריא". בנוסף, לפי הסקר, הקונדום הולך ונעלם מהמיטה ככל שגיל הנחקרים עלה. על פי סקר של החברה הישראלית למניעת מחלות מין ואמצעי מניעה, שנערך גם הוא ב-2014, 41% מהנשים בגילאי 26-30 משתמשות בגלולות, אך אחוז זהה של נשים נטלו גלולות בעבר ונטשו אותן. פרופ' דניאל זיידמן, יו"ר החברה, מסביר את הנתונים בכך שההתקן התוך רחמי הפך פופולרי יותר, סיבה שגם ד"ר משען מציין. אם בעבר התפיסה הייתה שהתקן מתאים אך ורק לנשים שכבר עברו הריון, היום רופאים בארץ ובעולם מציעים אותו גם לנשים שטרם נכנסו להריון, ומדווחים שיותר ויותר נשים בוחרות בו כחלופה לגלולות. יחד עם זאת, קשה להאמין ש-41% מהנשים הנשאלות שהפסיקו לקחת גלולות אכן עברו להתקן. לצורך השוואה, אפשר להביט לאמנו הרוחנית ארצות הברית ולראות מה מתרחש שם - בשנים 2002-2013 צנח אחוז הנשים הנוטלות גלולות בכ-30%, בעוד אחוז הנשים שבוחרות בהתקן תוך רחמי צמח בכ-10%. על פי נתוני הדו"ח, שפורסם על ידי המרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות בארה"ב, חלק מהנשים אמנם בחרו באמצעים נוספים כמו מדבקות הורמונליות או טבעות וגינליות, אך גם שיטת המשגל הנסוג צוינה כאחת החלופות, כאשר מספר הנשים שבוחרות בה זינק ב-20%. בארץ, על פי נתוני חברת סופר פארם שפורסמו בתחילת 2013, הגידול בכמות הנשים הנוטלות גלולות נעצר בשנת 2010, כאשר באזור תל אביב אף נרשמה ירידה במספר בין 2010 ל-2011 וכן בין 2011 ל-2012.
גם שירה, עורכת דין בת 27, נטשה את השימוש בגלולות בגלל תופעות לוואי, כמו שינויי מצב רוח ובעיות עור. "אני חיה חיים יחסית טבעיים ולא רציתי להכניס את ההורמונים האלה לגוף, מתוך חשש מההשלכות של זה בטווח הארוך", היא מסבירה. "זו לא השפעה שאי אפשר להתמודד איתה, אבל אני לא רוצה אותה בחיים שלי. אני לא רוצה להשתעבד לגלולות. אני גם לא רוצה לקחת פוסטינור".
אבל שירה מצביעה על סיבה נוספת שבגללה נשים מוכנות לוותר על קונדום. "רוב הנשים לא יגידו לך את זה, אבל לדעתי יש סיבה מגדרית לא להשתמש בקונדומים עם פרטנרים חדשים", היא אומרת. "כאישה, חינכו אותי לרצות ולא להיות תוקפנית, ואם אני עם מישהו שנעים לי איתו ואני רוצה להיות איתו, אני רוצה לרצות אותו וגם לא להרוס את הרגע, את הדרייב המיני בסיטואציה שהיא חדשה ומרגשת. הרבה גברים מפעילים לחץ נגד השימוש בקונדום או רוצים להיכנס רק לרגע בלי קונדום ואז ממשיכים. אני מרגישה שאני די חלשה במסגרת הלחץ הזה שמפעילים עלי. קצת קשה לי לעמוד מולו בזמן אמת. אחרי הפעם האחרונה שעשיתי בדיקת HIV הרגשתי שזה יותר קריטי לי והקפדתי לומר מראש שאני לא שוכבת בלי קונדום, כדי לא להרוס את הרגע. אני חושבת שרוב האנשים לא באמת נבדקים לפני שהם מורידים את הקונדום. אז מה זה משנה? רוב האנשים חשופים למחלות מין, אלה שמשקרים לעצמם יותר ואלה שמשקרים לעצמם פחות".
לא דרוש הרבה יותר מהיגיון בריא כדי להבין שהסלידה מקונדום מגיעה גם פורנו. אצל גברים, הפורנוגרפיה היא הרבה פעמים מקור המידע הראשון בכל מה שקשור לסקס. אצל נשים הרבה פחות, וכשמתחילים לקיים יחסי מין, מעבר לכך, הן פוגשות באידאל הסקס הפורנוגרפי דרך גברים צעירים שעדיין מנסים ליישם את מה שהם ראו בסטרימינג. דרכם הן לומדות מה מצופה מהן. ובפורנו, מה לעשות, הקונדום הוא פרסונה נון גראטה. אגב, יש דבר כזה פורנו פמיניסטי, ושם, במסגרת הקפדה על ייצוג נאמן יותר למציאות - גם שמים קונדום.
אבל לא רק רווקות שחוששות להרוס את הרגע, או רוצות לרצות את הדייט החדש שלהן, סיפרו לנו שהן מוותרות על קונדומים. סער, עיתונאי בן 27, נמצא בזוגיות מונוגמית כבר שלוש שנים. בת זוגו לא יכולה לקחת גלולות בגלל בעיית קרישת דם – אז הם פשוט הולכים בלי. "השתמשנו בקונדום פעמיים כשהתחלנו לצאת והבנו שאין לנו צורך בזה".
מה זאת אומרת, אין צורך?
"זה לא עשה לנו טוב ואני לא הצלחתי לגמור עם קונדום. הכרנו את הרקע אחד של השנייה שנה לפני שהתחלנו לצאת, והנחנו שלאף אחד מאתנו אין איידס. להגיד לך שלא עשיתי בדיקת איידס חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת? עשיתי, כי תמיד יש את הפחד שאתה תדביק מישהו שזה הרבה יותר נורא מלהידבק בעיניי. אני נורא מפחד מהאשמה".
ביקשת ממנה להיבדק?
"לא".
ומה לגבי הריון?
"בהתחלה היו לנו את הדיונים על מה עושים אם נכנסים להריון. היא אמרה שהיא תעשה הפלה ואני אמרתי שאין לנו שום סיבה לעשות הפלה כי אנחנו אוהבים אחד את השנייה, אנחנו לא עניים, יש לנו משפחות וזה נראה לי אנוכי לעשות את זה".
והיא הסכימה איתך?
"היא אמרה שהיא לא שואלת אותי. ככל שמערכת היחסים התארכה והעמיקה אז גם הדיבור על אם נכנסים להריון השתנה והפך ל'אוקיי, אז נביא את הילד'. אנחנו סגורים על זה שנהיה ביחד ונביא באיזשהו שלב ילדים".
יש צעדים אחרים שאתם נוקטים כדי שזה לא יקרה? ימים בטוחים או משהו?
"היא לא בן אדם שעוקב אחר המחזור שלו, אין לה מושג מתי היא מקבלת. אני גומר בחוץ ולפעמים יש טיפה חשש שפספסתי ואני מחכה למחזור שלה. אני, מרוב שאני בלחץ, יודע מתי היא אמורה לקבל. אני חושב שעשינו שלוש בדיקות הריון במהלך השנים".
אולי אתם פשוט רוצים ילד ואתה לא מספר לי?
"אם ניכנס להריון זה יהיה דבר נורא. שנינו לא שם ולא רוצים את זה בשנות העשרים שלנו, יש לנו עוד עניינים שאנחנו רוצים לעשות בחיים. לשנינו יש אחיות גדולות שיש להן ילדים ושמנו לב שזה הפך להיות כל עולמן, אז אנחנו פחות שם. אבל אם זה יקרה אני לא חושב שנעשה הפלה. אני די בטוח שלא. מרגיש לי שזו חרטה לכל החיים שלא בא לי לחיות איתה".
"כבר לא מתים מאיידס"
האדישות למחלות מין היא תופעה שמוכרת לוועד למלחמה באיידס. המחלה האיומה שפעם העלתה מיד קונוטציה של מלאך המוות שבא לקחת אותנו מן העולם, הפכה לאיום לא כל כך משמעותי, או כפי שאמרה לי אחת המרואיינות: "כבר לא מתים מאיידס".
"זה נכון, במדינות מערביות בהן הטיפול נגיש - לא מתים מאיידס", מסכים ניסן שטראוכלר, דובר הוועד. שטראוכלר כמובן מברך על ההתקדמות הרפואית, אבל גם מציין שהיא גרמה להפרעה במערך ההסברה כנגד הידבקות בנגיף ה-HIV, או במלים פשוטות: כשפוחדים פחות, נדבקים יותר. "אם נשא HIV מטופל כמו שצריך המחלה לא תתפרץ. אפשר כיום לנהל זוגיות עם נשאי HIV מבלי להידבק וגם להביא ילדים לעולם שאינם נשאים. מבחינה רפואית זה כמו כל מחלה כרונית, אבל ההתמודדות החברתית איתה היא לא פשוטה, וגם הרפואית - לקחת כדורים כל יום מעכשיו ועד סוף החיים זה לא קל. אני לא מכיר אף אחד שקיבל תשובה חיובית לבדיקה והגיב לה באדישות".
למעשה, יכול להיות שהיינו קרובים היום למיגור האיידס בעולם המערבי – אבל דווקא האדישות והקלת הראש בנגיף היא הגורמת לו להמשיך ולהתפשט. בשנת 2014 פורסמו נתונים על עלייה מלחיצה של 75% במקרי הידבקות ב-HIV בקרב הטרוסקסואלים, כאשר שטראוכלר מזכיר שנשים סטרייטיות נמצאות בסיכון גבוה יותר להידבקות מאשר גברים סטרייטים, והגורם המסכן המשמעותי ביותר הוא חוסר הידיעה: "כל עוד אתה לא יודע מה הסטטוס שלך, אתה הכי מדבק, כי הנגיף פעיל אצלך בנוכחות גבוהה וללא טיפול שמונע הידבקות. לכן הדבר החשוב ביותר הוא לעשות בדיקה תקופתית. אנחנו מבינים שאנשים לא אוהבים להשתמש בקונדום ואנחנו יודעים שכיום כמחצית האנשים לא משתמשים בקונדום באופן קבוע, אבל אפשר לקחת אחריות ולהתאפק שלושה שבועות, לעשות בדיקה ביחד ולחכות עוד שבוע לתוצאות".
והנה משהו שאנחנו שוכחים יותר מדי בקלות: יש עוד מחלות מין בעולם חוץ מ-HIV. "וירוס פפילומה, הרפס, כלמידיה - חסרות מחלות מין?", שואל ד"ר נדב משען, גניקולוג בכיר ומומחה לגניאונקולוגיה. בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הנדבקים בעגבת בארץ ובעולם. בנוסף, ההקפדה על שימוש בקונדום מתרופפת כמעט לחלוטין כשמדובר במין אוראלי, ורבים מאדוקי הקונדומים שוכחים אותו לפתע כשמדובר במגע בין איברי מין לפה, שגם הם כמובן יכולים להעביר מחלות.
אבל גם אם הקפדנו, נבדקנו, נשארנו נאמנים מינית ועשינו כל שביכולתנו להימנע ממחלות מין, עדיין נשאלת השאלה - למה נשים צעירות לא משתמשות בגלולות?
המצאת הגלולה הייתה סמל השחרור והחופש והביאה מהפכה בתחום מעמד האישה. לראשונה, היא אפשרה לכל אישה לקחת בעלות על גופה ולהחליט מתי היא מוכנה או לא מוכנה להביא ילדים לעולם, בלי תלות בטבע או ברצונו הטוב של הגבר שאיתה. אבל מעבר לזה, הגלולה היא פשוט אמצעי מניעה יעיל מאוד: על פי ה-Pearl Index, שהוא מדד היעילות של סוגי אמצעי מניעה שונים, בשימוש מושלם הגלולה מונעת הריון ב-99.3 אחוז, ובשימוש טיפוסי (כלומר, האישה הממוצעת ששוכחת לקחת גלולה פה ושם) - היא עדיין אפקטיבית ב-92 אחוז. לצורך השוואה - הקונדום אפקטיבי למניעת הריון ב-98 אחוז בשימוש מושלם ובשימוש טיפוסי ב-85 אחוז, בעוד משגל נסוג, בו קשה יותר להגיע לרמת טכניקה של שימוש מושלם (שהופך אותו אפקטיבי ב-96 אחוז מהמקרים), השימוש הטיפוסי מגן מפני הריון לא רצוי רק ב-73 אחוז מהמקרים.
התשובה פשוטה: הגלולות הן אמצעי מניעה יעיל מאוד, אבל המחיר שלו כבד מדי. בשנת 2013 הוציאה הסופרת הבריטית הולי גריג-ספאל את הספר "להמתיק את הגלולה". בספר היא חוקרת את תופעות הלוואי המדאיגות של הגלולה למניעה הריון ומאשימה כוחות כלכליים, חברתיים ופטריארכלים בעובדה שכל כך הרבה נשים נוטלות תרופה מדי יום מבלי לבדוק מהן ההשפעות שלה, להעביר עליה ביקורת או לבחון שיטות אחרות למניעת הריון. הספר עורר את תשומת לבן של עיתונאיות במגזיני נשים ברחבי העולם, ובמהלך 2014 ו-2015 צצו תחת כל לינק רענן כתבות בסגנון "מה קרה לגוף שלי כשהפסקתי לקחת גלולות" ו"9 דברים שלא ידעתן שגלולות עושות לגוף שלכן". למרות כל זה, הגלולות הן עדיין עדיין אמצעי המניעה הנפוץ ביותר בעולם המערבי, אבל המעמד שלהן כפתרון האולטימטיבי נשחק.
עתליה שיינפלד, שכותבת תזה בנושא אמצעי מניעה, אומרת שכדי להבין איך נשים מוכנות לקחת סיכון כזה צריך, קודם כל, להפסיק לחשוב על הרצון להיכנס להריון במונחים של שחור ולבן. "מניעת הריון היא לא דיכוטומית כמו שחושבים - רוצה ילד או לא רוצה ילד", היא אומרת. "בגיל צעיר זה ככה, אבל בשלב מסוים לנשים חשובים יותר דברים אחרים. חלק מהנחקרות שלי אומרות שחשוב להן יותר להיות בריאות או להנות ממין, ואם הן ייכנסו להריון זה אתגר שהן יתמודדו איתו, כך או אחרת".
"הגלולות נכשלות רק כששוכחים לקחת אותן"
אז בלי גלולה, איך בכל זאת נשים יכולות למנוע הריון בלתי רצוי במידה ולא בא להן לשחק רולטה רוסית עם משגל נסוג או לסמוך על הפוסטינור - שהפכה לפתרון זמין ופופולרי בקרב נערות? שיינפלד מזכירה שבמקביל לירידת מעמדם של אמצעי המניעה הישנים, עלה אמצעי מניעה חדש, כזה שהוא לא הורמונלי ולא חיצוני. אחד הדברים שהיא חוקרת בעבודת התזה שלה הוא את שיטת המודעות לפוריות - שיטה טבעית למניעת הריון המבוססת על מדדים אינדיבידואליים כמו חום גוף, הפרשות וגינליות ומיקום צוואר הרחם. הגישה דורשת למידה ממושכת ומעקב מדוקדק אחר הביוץ, אך מי שמבצעת אותה באופן מושלם יכולה להימנע מכניסה להריון באפקטיביות של 97 אחוז. על פי ה-Pearl Index, בשימוש טיפוסי היא בטוחה ב-75 אחוז. השיטה אגב יעילה גם למטרה ההפוכה – למי שרוצה לדעת מתי לקיים יחסי מין כדי כן להיכנס להריון.
"זו שיטה בטוחה, מדעית ומדויקת", אומרת שיינפלד. "מי שלומדת להכיר את הגוף שלה ולקרוא את הסימנים יכולה לדעת מתי היא פוריה ומתי לא. זה אמצעי מניעה לכל דבר, כך שלא נכון לומר שמי שמשתמשת בה לא משתמשת באמצעי מניעה".
אם היא כל כך מוצלחת, למה נשים לא מודעות אליה?
"זה קשור לכוחות חברתיים שמופעלים על נשים, כמו היררכיה בין מקורות של ידע רפואי, למשל. מה שרופא הנשים שלך אומר לך נתפס כסמכותי יותר מסדנת מודעות לפוריות שעוברת בין חברות מפה לאוזן. לחברות התרופות יש כוח כלכלי עצום והן ממירות אותו ללחץ על נשים להשתמש בגלולות, וזה גם לחץ חברתי, כי זה פתרון שמאוד נוח לבן הזוג. יש גם עניין של סטיגמות - אנשים ישר שומעים על השיטה וישר חושבים על שיטת הימים הבטוחים, שזו שיטה לא אמינה".
ד"ר משען, למה שגניקולוגים לא יציעו את האופציה הזאת?
"זו שיטת הימים הבטוחים, והיא לא יעילה. גם קונדום לא יעיל באופן רציף - לפעמים הוא נקרע, לפעמים הוא נופל, לפעמים רוצים קצת בלי. אנשים מעגלים פינות. הגלולות נכשלות רק כששוכחים לקחת אותן".
מיכל שונברון, מי שהביאה לארץ את שיטת המודעות לפוריות וכיום היא המורה הוותיקה והמוסמכת בארץ להעברת השיטה, לא מופתעת מהתשובה של ד"ר משען: "רופאים באופן כללי מזלזלים ולא מכירים בשיטות שהן לא הורמונליות או פולשיות כמו התקן תוך רחמי, בין היתר כי הם לא למדו או קיבלו הכשרה מעשית בשיטות האלה. זה לא מקרי, כי יש ברית בעייתית בין הממסד הרפואי ליצרני התרופות, שמרוויחים הון כי הציבור מוותר על הזכות שלו לדעת".
יחד עם זאת, מדובר בשיטה תובענית שדורשת מדידה יומיומית של חום הגוף לצד מדדים נוספים, והיא גם מחייבת הימנעות מקיום יחסי מין בימי הביוץ על מנת להיות אפקטיבית. שירה מעידה שהיא רכשה מכשיר יקר בשם "ליידי קומפ", שעוזר לזרז את מלאכת המעקב המדוקדקת. "בימים שהמכשיר מראה אור אדום אני אמורה להשתמש באמצעי מניעה נוסף או לקיים יחסי מין ללא חדירה. להגיד לך שאני עושה את זה? לא".