ביום שלישי שעבר דן בית המשפט העליון בעתירות של שני סרבני גט. השניים מחו על פסיקת בתי הדין הרבניים שלפיה קהילותיהם צריכות להחרים ולנדות אותם, בניסיון לאלץ אותם להסכים לגירושין. אלא שאחד משני הסרבנים, עודד גז, כלל לא הופיע לדיון, ולא בטוח שהחרם הקהילתי הוא הגדולה שבצרותיו. גז, דוקטור לפיזיקה שגם מוסמך בעצמו לרבנות, עצור בימים אלה בבלגיה בידי האינטרפול לאחר שנמלט מישראל, והמדינה מנהלת הליכי הסגרה נגדו.
ככל הנראה נמלט גז לחו"ל בסביבות חודש אפריל, כשלושה חודשים לאחר שהוטל עליו החרם, כשברשותו כמה אלפי יורו כדי להתקיים. ובריחתו התגלתה אחרי שלא הופיע לדיון בעניינו בבית הדין הרבני. על פי החשד, הוא נמלט מהארץ בזהות בדויה באמצעות דרכון מזויף. הוא נחת בהונגריה, ולאחר כמה ימים טס לאומן שבאוקראינה. משם הוא עבר לאנטוורפן שבבלגיה, שבה ישנה קהילה חרדית גדולה, והוא אף חשוד שהתחפש לחרדי כדי להתערות בה.
לאחר שנמלט גז השתדל שלא ליצור קשר עם חברים וקרובי משפחה, מחשש שיבוצע איכון למכשיר הטלפון שלו ומיקומו יאותר. לא תמיד הוא הצליח לעמוד בגזרה: מפעם לפעם הוא התקשר לפרודתו ג' כדי לשוחח עם הילדים, אחרי שנתקף געגועים אליהם. היתה לגז סיבה טובה לחשוש: אחרי שעורר את חשדו של בית הדין הרבני, שכר בית הדין חברת חקירות פרטית ואיש מוסד לשעבר שיאתרו את עקבותיו. ב-28 ביולי, שלושה חודשים אחרי שנעלם, הוא סוף סוף נתפס.
השבוע, בשיחה עם חבר קרוב, אמר גז: "גם אם יוציאו נגדי 300 צווי מאסר וייגזרו עליי 5,000 מלקות לא אתן לאשתי גט, אלא אם זה יהיה מרצוני החופשי. יש פה מלחמה. אשתי העלילה עלי עשרות עלילות והשמיצה אותי בכל מקום. היא מושפעת לרעה ומבולבלת. מסיתים אותה נגדי. היא הגישה נגדי עשרות תלונות על אלימות והטרדה, רובן הגדול שקריות (מקורביה של ג' דוחים את הטענה על עלילות שווא, ואומרים שהתלונות נמצאות עדיין בבדיקה). פוגעים בשמי הטוב. עשו לי שיימינג. גרמו לי עוול נוראי. לא שמעו את גרסתי. פרסמו את מספר הטלפון שלי, שזו חצייה של קווים אדומים ופגיעה בפרטיות שלי. אני לא אשתוק עד שימצו את הדין עם האחראים לכך".
מהצד של ג', שעדיין מחכה לגט המיוחל, הדברים נראים כמובן אחרת לגמרי. "הוא משחק אותה מסכן, אבל אני זו שמסכנה בכל הסיפור הזה", היא סיפרה השבוע לחברה. "ארבע שנים אני סובלת, שללו ממני את החירות. לא עליו צריך לרחם".
"לא הרמתי יד, אז למה להיפרד?"
הסיפור הזה עשוי להישמע כמו עוד מלחמת גרסאות: מילה שלו נגד מילה שלה. אבל הבעיה האמיתית היא המחיר שמדינה מודרנית משלמת כשהיא מכפיפה את הנישואין, הגירושין ומה שביניהם למערכות חוקים שנוסחו לפני מאות ואלפי שנים. את המחיר הזה משלמים האזרחים, ובעיקר האזרחיות.
כדי לסיים נישואין במדינת ישראל, הבעל צריך לתת לאישה גט. רק אז תיחשב האישה גרושה, ורק במקרה שתיחשב גרושה תוכל להתחתן מחדש אם תרצה. על פי ההלכה היהודית הגט חייב להינתן על ידי הבעל מרצונו, וחלק מהבעלים מנצלים את המציאות הזאת באופן ציני כדי "לשפר עמדות" לקראת היום שאחרי הגירושין. הם מתנים את הגט בתנאים שונים: למשל שהאישה תיענה לדרישותיהם הכספיות, תוותר להם על חוב או רכוש, או תסכים להסדרי הראייה שהם דורשים עם הילדים. מקרים של סרבניות גט שאינן מוכנות להתגרש מבעליהן קיימים גם הם, ושיעורן דומה, אך מבחינה הלכתית מצבם של הבעלים המסורבים קשה פחות.
בישראל יש כיום עשרות נשים המוגדרות "עגונות", שמחכות שנים לקבלת הגט המיוחל ומנהלות קרבות מתישים בבית הדין הרבניים, כשבדרך כלל הרקע למאבק הוא כלכלי. אלא שלפי כל העדויות זה לא המקרה הפעם. גם גז עצמו מעיד שהוא הכריז מלחמת חורמה על אשתו, והוא פשוט מסרב לסגת. "זה לא עוד סתם קרב על הגט, זה הרבה יותר מזה", אמר השבוע גורם בכיר במערכת בתי הדין הרבניים. "אני לא זוכר מקרה של זוג אקדמאיים בכירים, אנשים נבונים, חכמים, שמכירים היטב את החוקים והנהלים ושמנהלים קרב כה אכזרי לקבלת גט".
גז ופרודתו ג', גם היא דוקטור (לביולוגיה), הכירו דרך חברים משותפים במהלך לימודיהם באוניברסיטת בר אילן. הם נישאו לפני כשש שנים והתגוררו בגבעת שמואל, עיר בעלת אופי דתי-לאומי הסמוכה לאוניברסיטה שבה שניהם למדו ולימדו. לימים נולדו להם גם שני בנים. "הם נראו זוג מתאים: שניהם שאפתנים, ידענים וחכמים, שהשקיעו שעות על גבי שעות בעבודות הדוקטורט ובמחקרים שלהם, והצטיינו בהם", מספר חבר של השניים. "הם מוכשרים מאוד, שופעי קסם. באו ממשפחות טובות, פטריוטיות, אוהבות את ארץ ישראל. אנשים עם ערכים ודרך ארץ".
אלא שלפני מעט יותר מארבע שנים, מיד אחרי שילדם השני נולד, עלה הקשר על שרטון. "היו ביניהם מחלוקות מהותיות, דברים שלא ניתנים לגישור", מספרת חברה קרובה של ג'. "ג' חוותה סוג של התעללות נפשית ולא יכלה יותר להישאר בזוגיות הזאת. היא הרגישה שהיא נחנקת, שהחירות נגזלה ממנה, שהיא לא יכולה לעשות דברים שעשתה קודם לכן. בהתחלה חשבה שעודד ישתנה, אבל המצב רק החמיר. הוויכוחים היו יומיומיים. הטונים עלו ובבית שררה אווירה לא נעימה. היא הטיפוס הכי משפחתי והכי סבלני בעולם, אבל עם עודד פשוט נגמרו לה האנרגיות. החיים איתו היו מבחינתה בלתי נסבלים".
גז, מצדו, משוכנע שפרודתו הגזימה. "לא היתה שום סיבה לפרק את החבילה וללכת לבית הדין הרבני", טען השבוע בשיחה עם אחד מקרוביו. "אפשר היה לשקם את היחסים, לעשות שלום בית. לא הרמתי את היד, לא פגעתי בילדים, לא איימתי עליה. אני יודע טוב מאוד את גבולות המותר והאסור, ולא חרגתי מהם. היו דברים שבשגרה, כמו בין כל בני זוג. אני אבא שנתן הכול למען ילדיו והמשפחה. לא היה משהו חריג. ג' הלכה רחוק מדי בקטע של הגירושין, בלי שום סיבה. הילדים חסרים לי מאוד".
"הנאשם עשה רושם לא אמין"
כאשר גז אומר שג' "הלכה רחוק", הוא מכוון לפנייתה לפתוח תיק גירושין בבית הדין הרבני בפתח תקוה לפני ארבע שנים, בעיצומו של המשבר ביניהם. "הרבה נשים לא היו מעזות לעשות את מה שעשיתי, במיוחד בקהילה שבה אני חיה", אמרה ג' לאחת מחברותיה. "אבל החלטתי שאני לא צריכה לחיות בפחדים וחששות, אלא להילחם על הזכויות שלי. אני לא מוכנה שמישהו אחר ישלוט בחיים שלי. נכון שזה גובה מחיר אישי יקר, אבל אסור לפחד. כל אישה במצבי חייבת לעשות את מה שטוב לה, להיות נחושה ולא לחשוש מהמחיר שהיא תצטרך לשלם. הגיע הזמן שנשים יפסיקו לפחד מבעליהן".
בדיון בבית הדין הרבני טען גז שהוא מעוניין בשלום בית ושאין שום סיבה שייתן גט לאשתו. מחוץ לבית הדין היחסים בין בני הזוג הלכו והידרדרו. בשלב מסוים ג' נמלטה למעון של העמותה הדתית "בת מלך" לסיוע לנשים מוכות בירושלים, ואף הגישה תלונה במשטרה בטענה שבעלה מטריד אותה. במקביל היא פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, שהוציא לבקשתה צו הרחקה נגד גז למשך 15 ימים ואסר עליו להתקרב אליה עד למרחק של 100 מטר ולצלם תמונות בביתה. השופטת ורדה בן שחר כתבה בהחלטתה: "אני אוסרת עליו (על גז) להימצא במסגרות החינוך בזמן שהאם באה לקחת את ילדיה או להימצא בקרבתה בכל מקום שהיא נמצאת בו בעצמה או עם ילדיה".
"ג' חשה מאוימת מאוד, מוטרדת, וחששה מאוד לחייה", מספרת חברה קרובה של ג'. "לכן היא הבינה שהמקום הכי בטוח עבורה ועבור ילדיה הוא מעון לנשים מכות. היא התייעצה עם גורמי מקצוע בתחום לפני שקיבלה את ההחלטה. לא עניין אותה שהיא דוקטור ואדם מוכר בקהילה, ושעכשיו אולי יצביעו עליה כאישה מוכה ומסכנה, או ידביקו לה סטיגמות – זו הגדוּלה שלה. היא אישה מיוחדת מאוד. היה חשוב לה הביטחון שלה ושל ילדיה. היא לא רצתה שהם ייפגעו. בבית בגבעת שמואל היא לא הרגישה בטוחה כל עוד עודד (שעבר בינתיים ליישוב אחר במרכז הארץ) מסתובב באותו אזור מגורים".
אלא שגם התערבות הרשויות לא פתרה את המצב. לפני כשנתיים הגיע גז למעון שג' שהתה בו, למרות צו ההרחקה נגדו. לטענת ג', גז שם את רגלו בין הדלת למשקוף ולא נתן לה לסגור את דלת המעון. ניידת משטרה הוזעקה למקום וגז נלקח לחקירה. הוא נחקר באזהרה בשתי עבירות – הפרת צו בית משפט והסגת גבול – וזמן קצר אחר כך הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב.
גז טען שבאותו היום הגיע למעון משום שכך נקבע בהסדרי הראייה שלו עם הילדים. השופט דניאל בארי לא התרשם מטענותיו, הרשיע אותו בשני סעיפים – הסגת גבול והפרת הוראה חוקית – וכתב בהכרעת הדין: "הנאשם עשה עליי רושם לא אמין... נוכח הדברים הברורים שנקבעו בצו, אסור היה לנאשם לבוא בעצמו לקבל את הילדים. הנאשם הציג מצג לא אמיתי כשטען כי יש לו זכות לקבל בעצמו את הילדים... לא הייתה לו כל הצדקה למנוע בכוח את סגירת דלת המעון".
העונש: שיימינג
למרות שגז הורשע בדין בעבירות כלפי אשתו, ולמרות שכבר הוצא נגדו צו הרחקה, לא היה בזה כדי להביא לקבלת הגט המיוחל. זה פשוט לא עובד כך, כי על פי ההלכה אסור לכפות את הגט על הבעל. לרשותם של בתי הדין הרבניים עומדים מספר כלים שאמורים ליצור עליו לחץ כדי שייתן לבסוף את הגט מרצונו: החל משלילה של רישיון נהיגה, עבור באיסור יציאה מהארץ ועד לעונש מאסר בפועל – סנקציה שהשימוש בה נדיר יחסית.
בית הדין הגדול בהנהגת הרב הראשי דוד לאו, שטיפל בעניינו של עודד גז, החליט שלא להטיל עליו מאסר. במקום זאת הוא בחר מסלול ענישה שמוכר לרבים מאיתנו דווקא מהעולם הטכנולוגי המודרני, זה של הרשתות החברתיות: שיימינג.
במטרה לפגוע בשמו הטוב של גז וללחוץ עליו, הובאו לבית הדין חמישה חברי סגל מאוניברסיטאות בר אילן (שבה גז למד והרצה בימי עיון) ומאוניברסיטת תל אביב (שבה עבד תחת מלגת פוסט-דוקטורט) ונפרש באוזניהם סיפור סרבנותו. בעקבות זאת פוטר גז משני המוסדות.
השלב הבא, בפברואר האחרון, היה רדיקלי יותר. הרבנים פסקו בצעד חריג ביותר על "הרחקה דרבנו תם" – כלי משפטי-הלכתי מימים רחוקים, שמטרתו היתה להרחיק את הסרבן מחיי הקהילה עד שייעתר לבקשת הגט. על פי הפסיקה נאסר על אנשי הקהילה ליצור עם המוחרם קשר, לארח אותו, להאכיל אותו, לקיים איתו קשרי מסחר, להכניס אותו לבית הכנסת ולבית המדרש, לאפשר לו לומר קדיש ועוד.
בעבר הרחוק המשמעות של פסיקה כזאת הייתה מכת מוות למוחרם, ולכן היה בכוחה לשמש כאמצעי לחץ אפקטיבי. בימינו, בית הדין הרבני לא יכול בכלל לאכוף אותה. בניסיון להפוך אותה ליעילה יותר, התירו הדיינים לפרסם את שמו ותמונתו של עודד גז והדגישו בהחלטתם ש"הצלת אישה מעגינותה הפכה להיות עניינו של הציבור, שיקול הומניטרי בעל ערך עליון". ימים ספורים לאחר הפסיקה, בעקבות סטטוס שהעלתה עובדת במעון "בת מלך", הופצו שמו ותמונתו של גז ברחבי הרשת – או לפחות בפיד הפייסבוק של אנשי הציונות הדתית. זו היתה שיחת היום במגזר, שהפכה את גז לסמלה המושמץ של סרבנות הגט.
עו"ד אלעד קפלן, מנהל המחלקה המשפטית במכון 'עתים' המסייע לאזרחים מול הממסד הדתי, לקח את הלחץ הקהילתי עוד צעד קדימה. הוא פרסם בפרופיל הפייסבוק שלו את מספר הטלפון הפרטי של גז, וזה בתגובה הגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. "גז הוא עבריין נמלט המנסה להלך עלי אימים ולהשתיק אותי, אבל זה לא מפחיד אותי. יש לי אמון מלא בלשכת עורכי הדין שלא תפגע במאבק של נשים להשגת גט", אומר על כך קפלן.
"עודד היה בהלם מההחלטה של בית הדין", מספר אחד מחבריו של גז, "הוא לא האמין שהם יילכו רחוק כל כך, עד כדי החרמתו והפצת פסק הדין נגדו הוא חשב שהדיינים ילכו על מהלך של שלום בית. אני מניח שבעקבות המכה מבית הדין הוא החל לתכנן את הבריחה שלו מהארץ. הוא הבין שאין לו מה לחפש כאן יותר".
"אגיע לסוף הפרשה חזקה יותר"
לאחר שלא הופיע לדיון בעניינו בבית הדין הרבני באפריל, החלו להתרוצץ שמועות שגז נראה בלונדון. שמועה אחרת דיברה על בריסל. כשלא הופיע לדיון נוסף, הפעם בבית משפט השלום ב-17 ביולי, טען עורך דינו שרון גלילי שהוא נמצא בחו"ל "לצורך לימודים". התביעה מצדה ביקשה להוציא צו מעצר נגדו, והשופט בארי נעתר. החלטתו הועברה למחלקה לענייניים בינלאומיים במשרד המשפטים, המתמחה בהליכי הסגרה, ובמקביל הוצא נגד גז צו מעצר בינלאומי. הוא הוגדר כעבריין נמלט.
על פי החשד, בשלב ההוא גז כבר היה בחו"ל זה כשלושה חודשים, ולא התכוון לחזור למרות המחסור בכסף. "עודד הוא מסוג האנשים שיכול להתקיים על משולש פיצה וכוס מים, כשהכי חשוב לו שיהיה לפטופ לידו כדי שיוכל לנהל את ענייניו האישיים", אומר חבר שלו, "הוא אדם לא בזבזן, לא ראוותן, פיקח מאוד ומחושב בצורה מחרידה. הוא מסתפק במועט ויכול לשרוד בכל סיטואציה. קשה לשבור אדם כמוהו, ישיבה בכלא לא מזיזה לו בכלל. הוא מסוג האנשים שיכול למות בכלא ולא ייתן גט בכפייה. מה שכן, הוא מתגעגע מאוד לילדים שלו".
ב-28 ביולי, לאחר מעקב ממושך, נעצר גז באנטוורפן. "הוא היה די מופתע ממעצרו, אם כי הוא העריך שעוקבים אחריו ונקט כל מיני אמצעי זהירות, כמו לשנות קצת את מראה פניו. ייתכן מאוד שמישהו מהקהילה הלשין עליו לרשויות בישראל", אומר אחד ממקורביו. בימים אלה גז מנהל קרב משפטי נגד הסגרתו. לאחד מחבריו אמר: "אני לא עבריין נמלט, סיכויי ההסגרה נגדי נמוכים. אבל בכל מקרה, ישיבה בכלא לא תשבור אותי. אני נלחם על האמת והצדק שלי".
ג', המיוצגת על ידי הטוענת הרבנית צביה מושקוביץ, מדגישה שלא מדובר בעוד סכסוך אישי, אלא בקרב על מעמדן של נשים בכלל ושל נשים דתיות בפרט. "אני רוצה להעביר לנשים במצב שלי הוא שהחיים קצרים ונועדו לחיות אותם", אמרה השבוע. "כל אחד ראוי לחיים מתוך בחירה ולמקום משלו ביקום. סרבנות גט היא רצון לשליטה ולמחיקת זכות הבחירה של הזולת. אנחנו זוכות לחיות בתקופה שהציבור מגנה תופעה זו ונלחם בה בצורה אקטיבית, ואני מציעה לזכור שזו רק אשליה של שליטה. זה זמני, וזה יחלוף".
לדבריה, היא זכתה בעקבות הפרשה לתמיכה ציבורית רחבה, ורבים חיזקו את ידיה. כשנשאלה מה תעשה אם וכאשר הפרשה תגיע לקצה והיא תהיה אדם חופשי, השיבה: "אני מנסה בינתיים לבנות את עצמי כדי לא להיתקע, למרות הכבלים. להגיע ליום סיום הפרשה חזקה יותר, בנויה יותר ומוכנה לפרק ב', ולא חס וחלילה עייפה, מרוסקת ושבורה מהמלחמה ומכל התהליך.
"אני רוצה לחזק נשים ולומר שאנחנו יכולות לבחור אם להישאר נשואות או לעזוב. אנחנו יכולות לא להתבייש, לבקש עזרה ולזכות בשותפים רבים לדרך, בתמיכה גדולה, באהבה ובעידוד, ובתחושה חזקה מאוד שעכשיו טוב ובקרוב מאוד יהיה עוד יותר טוב".
עו"ד שרון גלילי, שייצג את גז בהליכים הפליליים, מסר בתגובה לדברים: "ההליכים בתיק הפלילי לא הסתיימו. משכך לא אוכל להתייחס לעניינים האחרים של מרשי שאינם נוגעים לתיק זה". ממשרד המשפטים נמסר: "המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה העבירה בחודש אוגוסט בקשת הסגרה רשמית לשלטונות בלגיה. הבקשה הועברה לטיפול התובע הרלוונטי באנטוורפן, וכעת הדבר מצוי בטיפול רשויות התביעה שם. עודד גז מבוקש לצורך מתן גזר דין בתיק פלילי בו הורשע, אך לא התייצב למתן גזר הדין וכן לצורך העמדתו לדין בישראל בגין הפרת הוראה חוקית (יציאתו את הארץ בניגוד לצו עיכוב יציאה), תוך שימוש בדרכון מזויף והתחזות לאחר (יציאה בזהות בדויה)".