ג'ודית פרייס, יהודייה אמריקאית בת 26 מלוס אנג'לס, לא תמיד האמינה באהבה מרחרוח ראשון. כמו רווקות רבות אחרות בתחילת שנות העשרים לחייהן, גם היא העבירה זמן רב בחיפוש אחר "האחד" – אבל היום היא מודה שחיפשה את הקריטריונים הלא נכונים. תחומי עניין משותפים, למשל. "תמיד הייתי בקטע של הכרויות, ובתקופה ההיא מצאתי את עצמי יוצאת הרבה ומבלה באתרי דייטינג כדי להבין איך זה עובד", היא מספרת. "שמתי לב שהאנשים שאני בוחרת הם בעיקר כותבים טובים, בעלי תחומי עניין מגוונים, כאלה שחשבתי שיהיה לי חיבור אינטלקטואלי איתם. מה שקרה בפועל הוא שמצאתי את עצמי מדלגת ממערכות יחסים אחת לאחרת. הבנתי שאני עושה משהו לא נכון ושהגיע הזמן לנסות משהו חדש, ואז יום אחד פתאום מצאתי את עצמי עם גבר שבחיים לא חשבתי שאצא איתו. התאהבנו מיד, וזאת הייתה מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי. הקטע המרשים ביותר אצלו היה שהוא הריח ממש טוב".
ריח? זה מה שהפיל אותך?
"בראייה לאחור, זה לא הריח שגרם לי לצאת איתו, אבל זה בהחלט אחד הגורמים שיצרו אצלי את המשיכה אליו. הבנתי שהקריטריונים שהנחו אותי בעבר בבחירת בן זוג היו מוטעים, ושאני צריכה להיות יותר פתוחה במחשבה שלי – אולי אנחנו צריכים לצאת עם אנשים בכלל לפי הריח? בגלל שאני אוהבת לארגן מסיבות ולהתנסות בדברים, הצעד ההגיוני הבא היה לארגן מסיבת ריח לחברים".
וזה באמת מה שפרייס עשתה: קוראים לזה "מסיבות פרומונים" (Pheromone Parties), וכמעט בלי שהיא שמה לב זה הפך לטרנד לוהט בסצנת הרווקים המקומית של אל. איי. חוקי המשחק פשוטים למדי: מגיעים למסיבה עם טי שירט שנלבשה במשך שלושה לילות ברציפות, ומתמסרים לניחוחות החולצות המיוזעות של שאר המשתתפים בדרך לשידוך שמגדיר מחדש את המושג "כימיה". לא כולם מסכימים עם הקונספט ולא כל המשתתפים יוצאים מרוצים, אבל פרייס גאה מאוד בבייבי שלה, גם אם הוא נראה קצת מוזר על כרטיס הביקור. "כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה בחיים, אני אומרת להם שאני בונה אתרים ומארגנת מסיבות", היא מחייכת, "אבל כשאנשים אחרים מציגים אותי הם אומרים, 'תכיר, זאת ג'ודית. בחיים לא תאמין מה היא עושה!'".
להתאהב בריח של הידיד הכי טוב שלך
ונתחיל בהסבר: מחקרים הוכיחו שפרט לזיעה, סביח ואפטרשייב, האף שלנו מצליח לקלוט גם חומרי משיכה כימיים בלתי נראים שנקראים "פרומונים". מדובר בתרכובת אורגנית ייחודית ומוכרת בטבע, המופרשת מגופם של בעלי חיים במטרה למצוא זיווג שיעמיד להם צאצאים יפים ובריאים. מדענים משערים שגם אצל בני האדם משחקים הפרומונים תפקיד מפתח במשיכה המינית – ועל זה בדיוק מתבססות המסיבות של פרייס: למה ללכת סחור סחור עם משחקי חיזור, דייטים כושלים ולילות מביכים, כשברור שיש אנשים שמתאימים לנו כמו כפפה ליד, רק בזכות האפקט שיש לפרומונים שלהם עלינו?
"זה הולך ככה: קודם כל את ישנה בחולצה טי שירט נקייה במשך שלושה לילות רצופים, ובבקרים את מכניסה אותה למקפיא כדי לשמר את הפרומונים", מסבירה פרייס את ההליך. "אחרי שלושה ימים את מביאה אותה איתך למסיבה בשקית אטומה, ומקבלת פתקית (כחולה לבנים, ורודה לבנות – צ"ש) עם מספר שרק את יודעת עליו. נגיד שהמספר שלך הוא 15. אם מישהו מריח את חולצה מספר 15 ומוצא את הריח שלה מושך – הוא מצטלם איתה בתא הצילום ואז מקרינים את התמונה שלו על הקיר. ככה את יכולה לראות מי נמשך לריח שלך, ואם יש בחור חמוד שמחזיק את מספר החולצה שלך את יכולה ללכת לדבר איתו".
וזה אשכרה עובד?
"זה עובד חזק מאוד ברמה הפיזית, ויש הוכחות. הרבה פעמים קורה למשל שבחור מתחיל עם בחורה במהלך הערב ובהמשך מגלה שהיא בעלת החולצה עם הריח שהוא הכי אהב, או מקרים של בחורה שנמשכת לריח החולצה של הידיד הכי טוב שלה מבלי לדעת שזאת החולצה שלו. יש גם זוגות שבחיים לא היית חושבת לזווג ביניהם – כמו בחור לבן ורזה שיוצא מהמסיבה עם לטינית סקסית – אבל אז כשאת רואה אותם יחד במסיבה את קולטת שזה חיבור מושלם. פתאום את חושבת לעצמך, 'וואלה, זה הגיוני. בטח יהיו להם תינוקות ממש יפים'".
ההתלהבות מהמסיבות של פרייס פשטה במהירות: בתחילה היא אמנם סיפרה על הרעיון רק לחבר קרוב, אך ההתלהבות והקשרים שלו בתעשיית הפרסום עזרו לה למצוא מקום מארח ומשתתפים. אחרי כמה מסיבות היא כבר לא הייתה זקוקה לעזרתו; ה-CNN, הדיילי מייל ושלל תוכניות אירוח בארה"ב החלו לחזר אחריה במרץ. כל זה אמנם לא הפך אותה למיליונרית ("המסיבות לא שינו דרמטית את חשבון הבנק שלי", היא מבהירה), אבל שנתיים וחצי אחרי שהתחילה – היא מודה שהיא בהחלט מרגישה שיצרה כאן משהו חדש.
מפתיע שדווקא באל.איי, שבה אנשים כל כך מודעים לעצמם ועושים הכל כדי לשנות את הגוף שלהם – מתלהבים ככה מריח גוף טבעי.
"זאת בעיקר תפיסה שיש לאנשים על אל.איי, זה לא ממש ככה במציאות. אני חושבת שההתלהבות מהמסיבות שם קשורה יותר לפתיחות של אנשים. כשגרתי באטלנטה ניסיתי לארגן מסיבת פרומונים ואנשים לא אהבו את הרעיון כי החברה שם יחסית שמרנית וסגורה. אני חושבת שבאל.איי ובניו יורק אנשים הרבה יותר פתוחים לדברים חדשים".
כמה אנשים מצאו אהבה בעקבות הסנפת חולצות של זרים?
"למסיבה הראשונה הגיעו 40 משתתפים ובסוף הערב יצאו ממנה עשרה זוגות. היום קצת יותר קשה לומר כי כל מסיבה היא אחרת. יש כאלה שמצליחות יותר ויש כאלה שמצליחות פחות".
ואת שומרת עם הזוגות על קשר?
"לא. את חייבת לזכור – אני לא חוקרת, אני מארגנת מסיבות".
"הדת משתפרת בכל יום"
ריח הוא נושא טעון, והוא חושף עלינו משהו אותנטי וחסר עכבות גם כשאנחנו מנסים להציג משהו אחר לגמרי. עבור נשים, שרבות מהן גדלו על ברכי מרילין מונרו והשאנל 5 הייצוגי שלה, משמעות המסיבות של פרייס היא גם ויתור על אחד ממנגנוני החיזור האולטימטיביים: חתימת הבושם המזוהה עמן. אחרי שנים של גילוח, טיפוח, איפור והתבשמות, פתאום מספרים לנו שטבעי זה הסקסי החדש – ושיכול להיות שאנחנו, אפעס, לא הכי מושכים בנטורל שלנו.
"מה שהכי מגניב במסיבות האלה הוא שאנשים פותחים זה עם זה בשיחות שבחיים לא היית שומעת במקום אחר", היא צוחקת. "יש איזה וידיאו שמסתובב ברשת שאפשר לראות בו את התגובות השונות של אנשים לשאלה 'איזה הריח יש לחולצה הזאת?'. כל אחד מריח אותה אחרת. אנשים עונים דברים כמו: 'ארוחת צהריים', 'קולג'', 'הריח של אח שלי'. הם מגיבים לריח בצורה מאוד דרמטית וסובייקטיבית. לפעמים חולצה שמריחה ממש טוב לטעמה של מישהי יכול להריח דוחה בעיניי. קשה להסביר, צריך להיות שם, אבל אין ספק שנאמרים במסיבות האלה דברים קורעים מצחוק".
ואת מצליחה לזהות דפוסים קבועים בין האורחים? נניח, שבלונדיות נמשכות לריח של זיעה גברית יותר מברונטיות?
"האמת שלא כל כך. אני חושבת שהגילוי הכי מעניין שלי מהמסיבות הוא שריח ופרומונים הם למעשה שני דברים שונים לגמרי. פרומון הוא מרכיב כימי שמופרש מהגוף. אם את נמשכת לפרומונים של גבר מסוים זה לא בהכרח אומר שאת חושבת שיש לו ריח טוב, זה אומר שכנראה יהיו לכם תינוקות בריאים אם תחליטי לעשות איתו ילדים, אבל זו כבר החלטה שלך".
היום, במחשבה מפוכחת על מערכות יחסים, את חושבת שמשיכה כימית יותר חשובה מחיבור אינטלקטואלי?
"המממ, שאלה טובה. תראי, היום אני מבינה שלגורמים פיזיים יש הרבה משמעות, אבל אני לא חושבת שזה הדבר הראשון שצריך לעמוד לנגד עינייך כשאת בוחרת בן זוג. לדעתי הקריטריון הכי חשוב הוא לדעת ששניכם רוצים את אותם דברים בחיים, למרות שזה מסובך".
ובאמת, בזמן שחלף מאז המסיבה הראשונה שארגנה פרייס היא הספיקה להבין שהחבר שלה והיא לא רוצים את אותם דברים, ולהחליף אותו בחבר חדש, ישראלי, וגם הספיקה להתארס לו. חוץ מזה היא גם הפכה לאושיית תקשורת מבוקשת, שיתפה פעולה עם מגוון אתרים וחברות פרסום, שכללה ושדרגה את המסיבות – אה, כן, וגם הספיקה לחזור בתשובה. בשנה האחרונה עברה להתגורר במדרשה יהודית בלוס אנג'לס, והיא מעבירה שעות רבות בלימודי תורה ובשינון הלכות יהודיות. גם לראיון הזה היא מגיעה בחצאית ארוכה ומבט של קדושה בעיניים.
סליחה? איך זה מסתדר בדיוק עם הפיכתך לכוהנת דייטים?
"תשמעי, זאת הייתה תקופה של התנסויות עבורי – ניסיתי כל מיני דברים שונים וזה היה הדבר שנשאר. מה שמדהים הוא שזה משתפר בכל יום שעובר", היא משתפכת. "את יכולה לקחת סם שיגרום לך להגיע לנקודה רוחנית מאוד גבוהה, אבל למחרת תרגישי חרא. אלוהים, לעומת זאת, זה משהו שרק הולך ונעשה יותר טוב. בדת יש משהו המשכי ונצחי, וזה מדליק לדעת שאני מאמינה באותם דברים שסבי-סבים שלי האמינו בהם".
יהודים נעשים חתיכים ברגע שהם מגיעים לישראל
לשמחתה של פרייס היא זכתה רק לאחרונה לפקוד שוב את ארץ הקודש, הפעם במסגרת הוועידה הבינלאומית של קהילת ROI היוקרתית. מדובר בכנס של 150 יזמים יהודים צעירים מרחבי העולם, המתקבצים ביחד למה שפרייס מגדירה כ"רשת קשרים חזקה" (Power network). לדברי מארגני הכנס, "כל המשתתפים הם יזמים צעירים ומוצלחים, שבנוסף לקריירה הפרטית שלהם, גם מאוהבים בישראל ומחויבים לעצב עתיד יהודי רלוונטי, משמעותי, תוסס ומעורר השראה עבור דור ההמשך של העם היהודי ומדינת ישראל". נראה שפרייס היא נערת הפוסטר של ההצהרה הזאת, ולמרות המגניבות שנשפכת ממנה, באמת שלא תמצאו אצלה עצם אחת של ציניות כלפי הארץ המובטחת.
"אני מתה על ישראל, אני חושבת שזה מקום קדוש", היא אומרת. "האנשים פה סקסיים, האוכל מעולה ויש תורה בכל מקום".
זאת שורת פתיחה מעולה לכתבה.
"כן, הא? אבל ברצינות, זה באמת מה שאני חושבת על המקום הזה. אני חושבת שיש משהו מאוד מיוחד בלהיות דתי בישראל. זה לא רק משהו שאתה עושה בפרטיות ביתך, זה נוגע לכל תחומי החיים והמדינה. מצד שני, אני יכולה להבין את הבעייתיות שזה יוצר מבחינת החילונים, כי הדת משפיעה פה על כולם. מאוד הופתעתי לגלות שבישראל יש כל כך הרבה כעס כלפי הדת. אין שום דבר דומה לזה באמריקה".
במה עוד ישראל שונה מאל.איי?
"בישראל אני מוצאת שאנשים יותר מחוברים למקום. אכפת להם מכל דבר הכי קטן. יכול להיות שהמלחמות הן שיצרו את המעורבות הזאת. בהוליווד הדבר המרכזי בחיים הוא שתהיה לך עבודה שאכפת לך ממנה ומה שחשוב היא השאלה האם אתה מגשים את עצמך. אפשר לומר שזה סגנון חיים חסר דאגות, שהמטרה העיקרית בו היא ליהנות מהרגע. אה, וגם להיות מצליחן".
אמא שלה מתכנתת מחשבים באל.איי קאונטי, אביה היה שיפוצניק. הוא נפטר לפני שש שנים, ויש לה אח ואחות גדולים ממנה – רופא ועורכת-דין. מי אמר אמא יהודייה? "כולם עדיין תוהים מה השתבש איתי ומתי כבר אני אשיג עבודה במשרה מלאה", היא צוחקת. "המשפחה מהצד של אבא שלי מתגוררת בישראל – אחותו מרצה בשנקר והבן שלה, שאצלו התארחתי בביקור בישראל, הוא אופטיקאי בעל חנות משקפיים ברחובות".
גם אם לא תודה בכך, הצלחה היא נושא שקרוב ללבה האמריקאי של פרייס. היא אמנם לא רואה עצמה כיזמית עסקית, אבל צברה מספיק ניסיון כדי לדעת שסקרנות ועבודה קשה הם הקוקטייל המושלם לסטארטפיסט המתחיל. "אומרים שכדי להצליח צריך שתהיה מטרה ברורה מול העיניים, אבל לדעתי מה שיותר חשוב הוא להתנסות ולחקור כל הזמן", היא אומרת. "מצד שני, לא כדאי להיאחז בחזון אוטופי. ברור שכולם רוצים שהפרויקט שלהם יהיה הכי יפה ומושלם, אבל הדבר הכי חשוב הוא להתחיל ממשהו. תתחיל בקטן, תגרום לדברים הבסיסיים לעבוד. אחר כך תביא אותם לכדי שלמות".
למרות ההערצה הגלויה לישראל, מחשבות על עלייה עדיין לא עומדות בראש סדר העדיפויות של פרייס ("לא כתוב בשום מקום בתורה שחייבים לגור בארץ ישראל כדי להיות יהודים, אבל כן כתוב 'כבד את אביך ואת אמך'. אז בינתיים אני נשארת קרובה למשפחה"). מצד שני, היא לא שוללת את האפשרות לארגן מסיבת פרומונים כחול-לבן לרווקות ישראל המצודדות. "אני לא מתכוונת לדחוף את זה בעצמי. אני לא אשת עסקים ואני לא מפיקה כל כך טובה. אבל כמובן שאם מישהו יבוא אלי עכשיו עם משקיע או שותף שירצה להתחלק ברווחים של המסיבה אז בכיף".
עד שזה יקרה, כאמור, היא מסתפקת בטיפוח מערכת יחסים עם ארוסה הטרי - ישראלי שהגיע ללמוד קולנוע בארצות הברית ופגש אותה לגמרי במקרה, דווקא ביום כיפור, בבית חב"ד באטלנטה. "בדיוק דיברתי עליו עם איזה חבר אמריקאי וסיפרתי לו כמה הוא מושך בעיניי", היא אומרת. "הוא גלגל עליי עיניים ואמר, 'טוב נו, כל הישראלים מושכים'. אגב, יש לי תיאוריה שליהודים יש גן שנכנס לפעולה רק כשהם בישראל, ובכל שאר הזמן הוא רדום. לכן שכשיהודים מגיעים ארצה הם נעשים פתאום חתיכים ושזופים, כי הגן הזה מתעורר".
ברצינות?
"לא יודעת, אבל איכשהו כל הבחורים היהודים בישראל נראים כל כך טוב ובארצות הברית לעומת זאת... נו, את יודעת. יש יהודים נאים, אבל זה לא אותו דבר. אני לא מצליחה לשים את האצבע על זה".
אולי זה הצבא.
"אולי. בכל מקרה, מאוד מגניב לראות את ההבדלים. זה שונה, הכל שונה כאן. אני מתה על זה".