עברנו מסע ארוך, מתיש, מציק ומעיק והיינו בטוחים שעד החתונה זה ייגמר ביננו. אבל מתברר שלחיים יש נטייה להפוך לסרט הוליוודי דביק דווקא ובמיוחד ברגעים החשובים. לא ייאמן שכבר חלף לו חודש מאז אמרתי "איי דו" בחופה ומשם החגיגה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה.
mako נשים עכשיו גם בפייסבוק: בואי, הקפה עלינו
באופן האובייקטיבי ביותר, אפשר להגיד בראייה לאחור שזו החתונה הטובה ביותר שהייתי בה בחיי. טוב, ברור שכל זוג מרגיש ככה לגבי החתונה שלו, אבל זה רק הגיוני. בגדול לא היינו משנים שום דבר. בדגש על בדיעבד.
בבוקר יום החתונה חשבתי שעולמי חרב עלי: כאב גרון, חוסר שינה והנורא מכל – מטפטף בחוץ. מה זה מטפטף? גשם זלעפות. "גשם זה ברכה", אמרו לי מסביב, ואני לא הבנתי מה הקשר בין ברכה לדלקת גרון ממשמשת ובאה, חופה קרירה ונעליים מלאות בוץ. אבל כאמור, מרפי בא לטובתנו הפעם והוכיח שלדברים יש נטייה להסתדר: הגשם פסק והכיף הגדול התחיל. איפור, שיער, צילומים, קבלת פנים, חופה מיוחדת עם טוויסט בעלילה (חבר ששר במהלך הטקס), ריקודים, כניסה להאט טאב (במרכז הרחבה!) ואפילו צילומי לילה בשעה שלוש בלילה. מה, כבר נגמר?
>> לכל הטורים של הילה: בקרוב אצלי
>> לעוד אלבומי חתונה יפהפיים