חודשיים לפני היום הגדול, שבו הייתה אמורה להינשא לבועז, בחיר לבה, תמרה לא הצליחה להבין איך זה יכול להיות שהיא מרגישה כזאת ריקנות. "אני מתכננת את חתונת החלומות שלי כבר חודשים, אבל ככל שמתקרב התאריך, כך פוחתת ההתלהבות שלי. פשוט לא אכפת לי מכלום, אפילו שאני עדיין אוהבת את בועז ויודעת בוודאות שאני רוצה לבלות את איתו את שארית חיי", היא מספרת. "נורא כעסתי על עצמי שנתתי למצב הרוח המוזר הזה להשתלט עלי ולחבל בשמחה שאני אמורה להרגיש, אבל לא יכולתי לשלוט בזה".
מה שתמרה מתארת הוא מצב נפשי מוכר בקרב כלות שבדרך, המאופיין בחוסר עניין וחוסר התרגשות לקראת היום הגדול, שמובילים לתחושות קשות של בלבול וחרדה. לעירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית ומרצה בתחום הזוגיות, יש הסבר לתופעה: "החברה מחנכת נשים, עוד מילדות, שיום הנישואים הוא היום המאושר בחייהן. לעומת זאת במציאות, ההחלטה להינשא היא החלטה מסובכת, שכרוכה בהרבה התלבטויות וספקות. מעטים האנשים שמקבלים החלטה מכרעת כזו בלב שלם לגמרי. מי שלא חוששת, ואפילו קצת עצובה, אולי פשוט מדחיקה את הרגשות האלה".
מה לעשות, המציאות היומיומית לא דומה לאגדה רומנטית
"כל בחירה בעצם כרוכה גם בהפסד מסוים", היא מפרטת. "בחירה בחתן אחד, פירושה ויתור על כל הגברים האחרים שאולי היו יכולים להתאים, ועל כל התכונות שלא קיימות בבן הזוג הנבחר. חוץ מזה, גם הכניסה למחויבות ולחתימת חוזה הנישואים מעוררת חשש. ביום שלפני כלות מתמודדות עם שאלות מלחיצות כמו: האם אנחנו באמת מתאימים? האם נסתדר? האם נצליח להשיג את שאיפותינו המשותפות? כל אלה גורמים לחרדה ואפילו לדכדוך, וזה טבעי והגיוני לחלוטין".
אז כן, אפשר להירגע. אל תתני לכל הכלות המתלהבות והנרגשות שאת רואה בטלוויזיה לבלבל אותך: כנראה שעל פני האדמה ישנן גם כמה כלות שמרגישות רק אדישות, כמוך. ענבר, 24, מכירה היטב את התחושה. היא מצאה את עצמה יושבת בסלון כלות ידוע ועמוס בלקוחות נרגשות, וכל מה שהיא הרגישה הייתה מועקה אחת גדולה.
"לחבר שלי ולי יש זוגיות מושלמת", היא מספרת. "עברנו לגור יחד חצי שנה אחרי שהכרנו, ושנתיים אחר כך הוא הציע לי נישואים. חשבתי שזה מה שאני הכי רוצה בעולם, אבל לא הייתי מאושרת כמו שחשבתי שאהיה. פחדתי שזה סימן שמשהו לא בסדר אצלי. אם הייתי נורמלית, בטח הייתי ברקיע השביעי". ענבר לא ידעה שהתגובה שלה היא נורמלית לגמרי, ושהיא אינה מעידה על שום "קלקול" או בעיה. "הציפייה שהכלה תהיה מסוחררת מאושר היא ציפייה חברתית, שמבוססת על אגדות רומנטיות מנותקות מהמציאות היומיומית", מחדדת קליינר-פז, "ולא ציפייה מציאותית".
בשבועות שלפני נישואיה לאילן הרגישה נעמה, 28, שבכל פעם שהיא שמחה מתעורר בתוכה קול קטן שמקלקל את החגיגה. "התחלתי להיות כמו הזקנים הזעפניים האלה, שאף פעם אין להם שום דבר טוב להגיד", היא צוחקת. "היה ממש לא נעים להיות בחברתי". נעמה, שמעידה על עצמה שהיא אדם עליז וטוב לב בשגרה, התחילה לדאוג מהשינוי הפתאומי באישיות שלה, והלכה לכמה שיחות עם פסיכולוגית. "ביחד הגענו למסקנה שלמרות שבלב רציתי להתחתן, חלק ממני היה ממש מפוחד מהטקס הענק והפומבי הזה, כי תמיד יש סיכוי שהקשר לא יחזיק מעמד", היא אומרת.
התחושות של נעמה מובנות - קשה מאוד לזרוק את עצמך עם כל הלב לתוך חיי הנישואים, במיוחד לאור ריבוי מקרי הגירושים, שמאוד קשה להתעלם ממנו. "הכלות היום מפוכחות יותר", אומרת קליינר-פז. "כולם מכירים את אחוזי הגירושים, והדבר מפריע לפנטזיה שבה בני זוג חיים 'באושר ועושר'. היום נזהרים, חותמים על הסכמי ממון, וייתכן מאוד שגם התגובה הרגשית היא פחות רומנטית ויותר הססנית".
מתחת לכל הרומנטיקה, ההתרגשות והטקסיות, יש גורם בלתי מבוטל של פחד. אנחנו מודעות לכך שהחתונה עצמה לא מספיקה כדי לגרום לקשר שלנו עם בן הזוג להחזיק מעמד, ויודעות שתמיד קיים הסיכוי שהעניינים לא יסתדרו. יש נשים שיכולות להדחיק את התחושות האלה ולא לחשוב על האופציה של פירוק החבילה, אחרות מוטרדות מזה יותר. העצה הטובה ביותר לכלה המבועתת היא לא לנסות להסתיר את מה שהיא מרגישה או להעמיד פנים שהכל בסדר. זה נורמלי לחשוש, והדרך הטובה ביותר להקל על הלחץ היא לדבר עליו - עם הבעל לעתיד, עם חברות, עם בני משפחה או אפילו עם איש מקצוע.
"אני לא מרגישה כמו שתמיד חשבתי שארגיש"
הילה, 33, ושלומי גרו ביחד שש שנים, ואז החליטו שהם מתחתנים. "זה משהו שתמיד ידענו שנעשה, אבל כל פעם היו כל מיני עניינים בעבודה או בלימודים, וזה אף פעם לא נראה הזמן הנכון לעשות את זה", מספרת הילה. "עכשיו, כשאנחנו ממש בתוך ההכנות, אני לא ממש מבינה למה בכלל הרגשנו צורך לעשות את זה. זה סתם דבר מעיק שגוזל המון זמן, ואין לי את הזמן הזה. קשה לי עם ההתעסקות הזאת בפרטים של ההפקה, והכל בשביל פיסת נייר שממילא לא הולכת לשנות שום דבר בחיים שלנו".
חיים משותפים לפני הנישואים נשמעים דבר הגיוני, ממש כמו מדידת בגד בחנות לפני שקונים אותו, ואמנם 26 אחוז מהישראלים הנשואים מדווחים שהתגוררו עם בני זוגם לפני החתונה. בניגוד לכלות הבתוליות של פעם, שעבורן הנישואים היו חוויה שמשנה את החיים לחלוטין, הנשים של היום לא חוות שינוי משמעותי בחיי היומיום שלהן אחרי החתונה. עבורן זו יותר מסיבה ענקית, שאחריה חייהן ממשיכים כרגיל.
אם גם את גרת עם בן זוגך במשך כמה שנים לפני שהתחתנתם, חוסר היכולת שלך להתלהב מרעיון החתונה לא מאוד מפתיע. אתם כבר חיים כמו זוג נשוי, כך שהחותמת הרשמית לא מרגשת אתכם במיוחד - וייתכן שזה הגורם לאדישות שאת מרגישה, במיוחד אם היו לך ציפיות גבוהות מדי מהאירוע. מצד שני, מזכירה קליינר-פז, "אחרי כמה שנים של חיים משותפים זוגות לרוב מרגישים בטוחים יותר בהחלטתם, הם יודעים עם מי הם עומדים להתחתן, והציפיות להמשך קצת יותר מציאותיות מאשר אצל זוג שעדיין נמצא בשלב ההתאהבות הראשוני".
כדי להימנע מן האדישות, את יכולה להחליט לתת לטקס הנישואים משמעות גדולה יותר מאשר סתם "צעד מתבקש במערכת היחסים". הכירי בכך שהחתונה מסמלת מעבר של היחסים שלכם לשלב מתקדם יותר, שמכיל המון אפשרויות חדשות, אבל גם לא מעט סיכונים. זה יעורר בך תחושה של חידוש ושל ריגוש.
חושבות רק על הטבעת ולא על מה שיבוא בעקבותיה
רחלי, 27, כל כך רצתה להתחתן כבר עם עידו, החבר שלה, שהיא מודה שפשוט התישה אותו עד שהוא הציע לה נישואים. "אני מסוג הבחורות שחולמות על השמלה הלבנה מגיל אפס, וברגע שפגשתי את עידו ידעתי שהוא יהיה בעלי", היא מספרת. "התחלתי לזרוק רמזים כבר אחרי שלושה חודשים של חברות".
הבעיה הייתה שברגע שהטבעת המיוחלת הושחלה סוף סוף על אצבעה של רחלי, הדחף הבלתי נשלט שלה להעביר את הקשר לשלב הבא התפוגג. "אני עדיין רוצה להתחתן", היא אומרת, "אבל כבר לא חייבת שזה יהיה ממש עכשיו. בינתיים מספיקה לי הידיעה שעידו מרגיש מחויב אלי. תמיד גם התייחסתי לחתונה במובן השטחי שלה. עניינו אותי דברים כמו איך תיראה השמלה שלי ואיזה קישוטים יהיו על המכונית, וכשממש החלטנו להתחתן, פתאום זה הרגיש נורא רציני וכל ההתלהבות השטותית שלי מענייני החתן-כלה נעלמה".
רחלי היא לא הבחורה היחידה ששמה משקל רב על הצעת הנישואים והתעלמה ממה שמגיע אחר כך. ההחלטה לבלות את שארית חייך עם אדם מסוים היא משמעותית, וכשהאסימון הזה נופל פתאום, זה טבעי לאבד את ההתלהבות התמימה שהרגשת בעבר.
"נסי להיות נאמנה לעצמך, לא לפעול בפזיזות, אבל בהחלט לאפשר לעצמך לבכות ולפחד. דברי על תחושותייך, תני לרגשות האלה לחלוף ונסי להירגע בכל דרך שנעימה לך, ואז תוכלי לבחון את המציאות", מציעה קליינר-פז. "כלה, כמו אם טרייה, לא צריכה להתאים את רגשותיה לציפיות החברתיות. אם היא מבוהלת או עצובה, זו המציאות הפנימית שלה. יש לשער שאם היא תרשה לעצמה להיות כנה עם רגשותיה, הם גם יחלפו מהר יותר והיא תוכל להתאושש ולשמוח בטקס ובימים שאחריו. דווקא המאמץ לשקר לעצמך ולהסתיר את רגשותייך עלול להחריף את הקונפליקט, הבלבול והמצוקה, ולגרום לתחושת זיוף והעמדת פנים", היא אומרת.
נסי להשתמש בתחושות שמציפות אותך לטובתך. במקום להיכנס לחיי הנישואים בעיניים עצומות, נצלי את התקופה שלפני החתונה כדי לבנות בסיס יציב לעתידכם. אחת הדרכים לעשות זאת היא לנסות להבין מה חשוב לך באמת בקשר זוגי. מהם הצדדים החזקים והחלשים של הקשר שלכם? מהם הדברים ששניכם רוצים? למה אתם מצפים? איך אתם מתכוונים לתחזק את הקשר? אלה הן רק חלק מהשאלות שבעזרת דיבור עליהן תוכלו לשרוד את העליות והמורדות של חיי הזוגיות שלכם בעתיד.
יכול להיות שאני עושה טעות?
את לא חייבת להתלהב בלי פרופורציות, אבל אדישות עמוקה, כזו שאת לא מסוגלת לצאת ממנה ושאינה משאירה מקום לשום רגש אחר, היא כבר בעייתית. אם חוסר הריגוש שאת חשה מגיע לרמה שבה הוא מפריע ליחסים עם בן זוגך, אולי שיחה עם איש מקצוע תוכל להועיל לך. יכול להיות שיש נושאים שאת צריכה ללבן עם עצמך, או איתו, לפני הצעד הגדול.
האם הצורך בטיפול נפשי מעיד על כך שהחתונה העתידית שלך היא טעות? ממש לא. מדובר בהחלטה קריטית ביותר בחיים, ואין מי שלא חשה ניקורים של ספקות בסיטואציה כזו. "תני לרגשות שלך מקום, הקשיבי להם, אבל אל תיקחי אותם כמדד למה שיקרה אחרי החתונה", אומרת קליינר-פז. "כדאי לדבר על זה, לשתף חברות או קרובי משפחה, וללבן עם עצמך האם מדובר בתגובה של בהלה או אי נוחות זמנית סביב ההחלטה הגדולה, או שיש בעיות אמיתיות בקשר.
כדאי להפריד את העיסוק בהחלטה להינשא ובהכנות לטקס מהקשר הזוגי עצמו. הזכירי לעצמך איך נראה הקשר שלכם בימים רגילים, ולפי זה תחליטי. גם בעלי זוגיות מצוינת מגיעים לחתונה לחוצים, עם רגשות מעורבים ולעתים עם ריחוק שלא היה ביניהם קודם. במקרה כזה, ייתכן מאוד שהלחץ והמתח יחלפו אחרי החתונה, ותחזרו ליהנות מחיים משותפים. אם קיימת אצלך חרדה קיצונית, או תחושה שאת עושה טעות, כנראה צריך לבחון האם יש בעיות אמיתיות בקשר, בעזרת טיפול זוגי".
קליינר-פז ממליצה לפנות לטיפול זוגי לא רק כדי ללבן את המצוקה שלפני החתונה, אלא גם כדי לרכוש כלים לניהול טוב של הקשר הזוגי. "זה בדיוק כמו קורס הכנה ללידה", היא טוענת, "אף על פי שמרבית הכלות יכולות לעבור את זה בעזרת תמיכה של חברות קרובות ובני משפחה".