אסתי שנדרוביץ' לבשה מיכל נגרין
ראיתי את השמלה הזאת בחנות של מיכל נגרין לפני שנים ונדלקתי עליה. היא הרבה יותר "אני" מכל שמלת כלה שיכלו לתפור לי. כשהגיע הזמן לא חיפשתי בכלל שמלות אחרות - נכנסתי לחנות בקניון וקניתי אותה תוך 5 דקות. המוכרת שאלה אם זה לחתונה של אחותי, אבל תוך כדי צילומי החתונה קיבלתי הרבה פרגון עליה מהאנשים ברחוב כי כנראה צריך אומץ בשביל להתחתן בשמלה שאינה לבנה. מחכה להזדמנות ללבוש אותה שוב.
נגה הראל הלכה על סגול
שמלה לבנה זה יפה, קלאסי, אצילי ותמים. בקיצור - כל מה שאני לא. מרגע שחתונה עלתה על הפרק, היה לי ברור מה לא יקרה: 1. רבנות. 2. שמלה לבנה. את שמלת הכלה שלי עיצבה ותפרה חברתי הטובה ביותר והמעצבת המוכשרת דינה וולפסון. היא כללה שלושה גוונים של סגול שהולכים ממש טוב יחד. זה לפחות מה שדינה אמרה. השמלה, יחד עם כל הג'ינסים מהתקופה הרזה, שוכבת בארון ושואלת את עצמה מה היא עשתה לא בסדר.
מיטל רוזנבוים הפתיעה בטורקיז
סירבתי ללכת בעיניים עצומות אחרי כולם. הסיבות ההיסטוריות לשמלה לבנה (להציג לראווה שיש לך כסף ואת יכולה להרשות לעצמך לקנות שמלה שתשמש לערב אחד בלבד) לא ממש מתאימות למה שרציתי לשדר בערב הזה, ומעל הכל - בלבן אני נראית כמו גוויה, וטורקיז מחמיא לי וכיף לי. אז קניתי שתי שמלות נהדרות בצבע שעושה לי טוב ושאוכל להשתמש בהן שוב בהמשך. זה לא אקט של התרסה, זה פשוט לעשות מה שטוב לי למרות מה שהסביבה חושבת.
נורצ׳ה גלעדי בחרה באדום דרמטי
אני לעולם לא לובשת או לבשתי לבן, אז לא היה שום הגיון להתחתן בלבן. ובאופן כללי, אני לא נוטה לעשות דברים רק כי "ככה אומרים". השמלה עדיין בארון, מחכה לסיבה טובה להוציא אותה שוב.
מעין לוי אלנטק התחתנה בנקודות
לבן אף פעם לא היה אופציה, אני אוהבת צבעים ורציתי להתחתן בצהוב אבל אז נתקלתי בבד הזה והתאהבתי בו, חשבתי שלאחר החתונה אקצר אותה ואלך איתה לאירועים וכולי, אבל לא היה לי לב לקצר אותה והיא סתם יושבת בארון של ההורים.
יעל ונטו התאהבה במנטה
הכל התחיל מהחצאית של האחים מוסלין שראיתי בשבוע האופנה לפני 3 שנים. אחרי התצוגה שאלתי אותם אם הם בעניין לעצב לי שמלת כלה. דווקא חיפשנו בדים לבנים אבל בסוף הייתי מאוהבת לגמרי בצבע של החצאית המקורית וככה נשארנו עם מנטה. פחדתי שהאורחים בחתונה יגיבו מוזר, אבל להפתעתי כולם הגיבו בשלוות נפש (מי יודע, אולי הם ריכלו עלי קצת כשחזרו הביתה).
לירון סיני התחתנה בשחור
צבע לבן פשוט לא מתאים לי. כשאני נרגשת אני נהיית ורודה מאוד. וצבע לבן רק מדגיש את זה. חשבנו יחד, אני ובן הזוג, איזה צבע יהיה מרשים אבל לא מופרך מדי ובסוף התלבשנו בגוונים תואמים - אפור מטאלי. דרמטי, יש שיגידו טיפה גותי (לא בכוונה! בחיי!) אבל בסגנון שאנחנו אוהבים ושמזכיר את סגנון הלבוש שלנו בימים רגילים, רק חגיגי יותר. ובונוס נחמד: בגלל שזו לא "שמלת כלה" המחיר שלה היה פעוט בהשוואה לשמלות שמוגדרות ככה, ויכולתי להרשות לעצמי להחליף באמצע הערב לשמלה נוספת, בטורקיז, שגם לבשתי כמה פעמים מאז.
אפרת ימין חגגה בשמפנייה
השמלה בגוון זהב-שמפניה כי ממש לא רציתי לבחור בדיפולט: לבן + תחרה. השמלה תלויה בארון שלי כי המעצב פשט את הרגל ועזב את הארץ. הלבן הרגיל לא מחמיא לעור הפנים שלי שבאופן פלאי לחלוטין נראה שזוף עם השמלה, אז בכלל. ונראה לי שגם אוליי קצת רציתי למרוד.
מרינה קיגל יפה בוורוד
אין לי מושג מאיפה צץ הרעיון של השמלה הורודה - זוכרת רק שהתופרת הרוסיה החמודה בסלון כלות בת-ימי הציעה לי שמלה על בסיס צבע לבן, אבל עם שכבת טול (שאלוהים ישמור, לבשתי טול!) בצבע כחול או ורוד, ניסינו את הכחול ונראיתי כמו גופה מתה שמנמנה, ודווקא הורוד מצא חן בעיני מאד. כשתפרו את השמלה הייתי בלחץ שהבטן גדלה והשמלה לא תתאים, אבל התופרת דאגה לי לסוג של מחוך שעמד במשימה. חוץ מזה, יצא לגמרי במקרה שהשמלה די דומה לשמלה שמדדה פיבי ההריונית "מחברים".
תמר סלוצקי מקסימה בירוק
ראיתי לראשונה את השמלה דווקא בגירסה הלבנה שלה על אחת המורות שלי ב"מדרשה" בסתם יום של חול, וחשבתי שהיא תוכל להיות שמלת כלה נחמדה. אבל כשהלכתי לקנות אותה וראיתי אותה עם הדוגמא הירוקה שהיא כל כך "אני" לא יכולתי לבחור משהו אחר. השמלה עדיין בארון ועדיין בשימוש בעיקר בחגים ואירועים משפחתיים, היא נוחה וגמישה גם לשינויים שחלו בגיזרה בעשר שנים האחרונות.
פינת הווינטג': אסנת עופר זהרה בוורוד
היה לי ברור מראש שאני לא לובשת לבן. הייתי כל כך רזה (פחות מ-40 קילו) ולבנה, וג'ינג'ית, שפחדתי להיראות כמו מוזלמן בשמלה לבנה. יצאתי עם אמא שלי לחיפושים אחרי משהו ורוד. השמלה הזו היתה במידה 34 ועדיין היתה טיפונת גדולה עליי, אבל כשלבשתי אותו הרגשתי זוהרת. עשינו עוד כמה חיפושים באזור דיזינגוף, אבל בסופו של דבר הבנתי שזו ה-שמלה. חזרנו ולקנינו אותה. לא לבשתי אותה מעולם אחרי החתונה. כשכבר מצאתי הזדמנות מתאימה ללבוש את היופי הזה, גיליתי כתם מצהיב ומכוער על הגב והתעצלתי ללכת למכבסה לנקות אותה. אחר כך, היא כבר לא עלתה עליי יותר.
