אחת הפעילויות המיניות המשמשות זוגות לתיבול חיי המין שלהם, היא לצפות ביחד בסרט פורנו. נראה לי. זה לפחות מה שקרה לי ולו. זה לא שלא ראיתי עד אז סרט כחול, בטח שראיתי. מתישהו בסביבות גיל 10. אבל זה תמיד היה בסתר, ותמיד הייתי צריכה לחכות שההורים שלי יירדמו, ואז אחי ואני נגנוב את הקלטת (כן, קלטת), נכניס לוידיאו (כן, וידיאו) נגחך מתחת לשפם (כן, כן, למען השם, שפם) ונגיד איכסה כל שנייה מבלי להבין בדיוק ולגמרי מה אנחנו רואים. אבל 13 שנים מאוחר יותר, ציפתה לי הפתעה גמורה בגזרה הכחולה.
אולי תצאו כבר מהמקלחת?
ערב אחד, אחרי שנתיים ביחד החלטנו לפנות לעצמנו בילוי לילי איכותי (כלומר סקס). פתחנו בקבוק יין מבעבע, לבשתי משהו עלק נוח מתחרה, התבשמתי כפרוצה ברחוב החלונות האדומים, התיישבתי בשיכול רגליים מסוקס ובלתי גמיש בעליל, והפעלתי את ה-DVD. אה, גם הוא היה שם, לידי. במכנסי ספורט קצרים ונטול חולצה. אני לא זוכרת את שם הסרט שנבחר בסוף, אני רק יודעת שהייתה בו סצנה אחת בלבד, ארוכה ומייגעת שלא הייתה קרובה להיגמר (או לגמור) אי פעם, והיו בו שתי נשים די כעורות ומסולקנות בעלות גוף אלוהי, חלק וחטוב ומנותח, שמגלחות האחת לשנייה את הטוטה. והן נאנחות וגונחות וממשיכות במלאכת הסרת השיער כאילו מדובר באקט הכי סקסי בעולם כולו. 40 (!) דקות זה לקח. הלו, גם השעירות ביותר עושות את זה בפחות זמן. שום גבר לא נראה באופק, או כל התקדמות בעלילה. וזה לא שציפיתי שתהיה טבעת בסוף, אבל לפחות שייצאו כבר מהמקלחת.
ואז הבנתי סופית שפורנו זה לא בשבילי. אבל בעוד שהוא, בדומה לגברים רבים אחרים, יכול להתגרות מעירום מלא, ליקוקי שפתיים, חדירות מכל כיוון ושאר ירקות חסרות כל עלילה, אני תרתי אחר הדבר הזה שיזיז גם אותי, כזה שלא כולל קלוז אפים על האנטומיה הנשית, מוזיקת מעליות פתטית, לנז'רי מתחרה או מבטים חלולים.
ותודה להוט על הסקס הכי טוב שהיה לי
זה היה בערב יום ראשון. לכאורה, ערב שגרתי ומפוהק של תחילת השבוע. הוא כבר נפל שדוד, ואני מצאתי את עצמי בפוזה הנוחה והמוכרת: רביצה מיסיונרית על הספה, מבט עמום ושלט בהיכון לזפזופ אוטומטי וסתמי. המגוון היה כה עלוב, שנתקעתי על ערוץ 3 של הוט. פרק ראשון מתוך עונה ראשונה של סדרה לא מוכרת בשם "תגיד לי שאתה אוהב אותי" החל לרצד. נטולת כל אנרגיות, בהיתי. רק שמדקה לדקה, מצאתי את עצמי מהופנטת, מסורה, מכוונת מטרה. גופי המוטל בחוסר מעש ועניין התקשה והפך מעוניין. יישרתי את ערימת הכריות שמאחור והתיישבתי בתנוחה שתאפשר לי להתמסר באמת.
העלילה לכאורה פשוטה, ויש שיאמרו אף מלנכולית ומייאשת: שלושה זוגות, זרים האחד לשני, נקלעים למשבר במערכת היחסים שלהם ופונים לאותה מטפלת זוגית. זוג בן 40 שמציג את החלום האמריקאי אבל לא שוכב כבר שנה, אלה בני ה-30 שמבקשים נואשות להיכנס להריון עד שהסקס הופך למטלה, וזוג צעיר שנמצא רגע לפני חתונה ועסוק בשאלת הנאמנות. לא משהו מעורר במיוחד. אלא שדווקא בתוך ים השגרה המעיקה, השיחות הכבדות והדילמות הקשות, יש לא מעט סצנות סקס אמיתיות, אותנטיות, מרגשות, רגישות ומרטיטות.
יש את הסקס של אלה שמנסים להיכנס להריון והוא מיוזע וחושפני ואיטי וזריז, ויש את זה של הצעירים שרק עסוקים בלפגוע אחד בשני ולהתפייס בסצנה מגרה על הדשבורד. וכן, גם רואים ציצים וישבנים אמיתיים ולהט. הרבה מאוד להט. והם כולם פוטוגניים בצורה כזו או אחרת, אבל לא כמו כוכבי פורנו מזויפים ומחומצנים שנושמים ויאגרה, אלא כמו אנשים נורמלים שנראים טוב. וזה, אם תשאלו אותי, לוקח בסיבוב כל סצנה של שתי נשים שמתעקשות לתקוע אביזרים לכל החורים בגופן.
מאמי, אל תיתן לי להפריע לך
בנוגע להשלכות עליי – ובכן, לא אכנס לפרטים, רק אומר שבן זוגי הרדום שלא ידע מאיפה זה בא לו, זכה להתעוררות מהסוג הטוב ביותר כשהפרק הסתיים. ולסקרנים: הסדרה לא שרדה עונה שנייה, וחבל. מזל שיש שידורים חוזרים ו-DVD. ככה אפשר להריץ לקטעים הטובים.
בניתוח נוסף (כי אנחנו הרי מאוד טובות בדיאגנוזות חוזרות ויסודיות), ניסיתי באמת להבין מה היה בפרק אחד כזה שהביא אותי לוויברציות תוך רחמיות, רצון עז לשגל את הגבר שלי ללא הכרה ועוד לבקש שוב פעם? ובכן, היה בו תוכן. זוכרים את זה? כאילו, התחלה, אמצע, סוף. והיו כאילו משפטים ושיחות, אבל לא מתישות נוסח דוסון קריק בואכה בנות גילמור, אלא שיחות של אנשים אמיתיים. והיה בעיקר מתח מיני גדול שעמד באמצע החדר. והסקס היה סוער, אפילו קצת אלים, וזוויות הצילום היו מספקות מחד, אך לא חודרניות מאידך.
עשינו לך חשק? הנה עוד כמה סדרות שעשו לנו רק טוב:
דם אמיתי
בגלל שזאת ככל הנראה אחת הסדרות המחרמנות שנוצרו. ולא רק בגלל המתח המיני המדהים וסצנות הסקס המרטיבות בין סוקי לביל הערפד, זה גם בגלל שרובה מתרחשת בלילה, בעיירה דרומית ביזארית שבה כל רגע מישהו יכול לקפוץ עלייך, להפשיט אותך ולקחת אותך על האדמה באמצע היער. קח אותנו ביל קומפטון!
ניפק טאק
היינו אומרות שזה בגלל שהם רופאים, או בגלל שהם רופאים עם מוסר מפוקפק, או בגלל המשפחתיות הקינקית. אבל בינינו, זה בגלל הישבן של כריסטיאן, שמשגל כל דבר שזז בצורה מאוד, אבל מאוד, הממ, אסתטית.
הסופרנוס
בממלכת טוני סופרנו אין משהו שלא קשור למין: האלימות, האוכל, המאצ'ואיזם, הקשר לאמא וסולם הערכים המעוות של האלפא-גנגסטר. בין אם זאת סצנת רקע במועדון הלילה של טוני "באדה בינג", או ריב לוהט בין טוני למאהבת התורנית, אין ספק שהיינו נותנות לו לשחק איתנו קוזה נוסטרה.
הכי גאים שיש
כן, זאת סדרה על גברים שאוהבים גברים, אבל זאת בדיוק גם הסיבה שהיא עושה לנו את זה כל כך. ונחדד: זה לא האקט עצמו שמסעיר אותנו, זאת הסצנה שמסביב, עם המועדונים, והסמים, והחרמנות המוחצנת וחוסר העכבות.
תעשה לי ילד
מיני סדרה ישראלית עם אנשים לא כל כך יפים שעושים את העבודה יופי יופי. רק אנא ממך - תבואי פתוחה (כלומר עם ראש פתוח) ואל תשפטי מראש רק כי זה ארצישראל.