"אז באיזה חודש את, תגידי?"

"איזה הריון, אני כבר שנה מנסה!"

"אם הייתי צריכה לבחור משפט אחד ורק אחד שאותו אסור להגיד לאף אחת ואף פעם, הוא יהיה: 'אז את בהריון?'. מכיוון שמדובר בשאלה שנשאלת מיצר סקרנות גרידא, אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה עובר על הצד השני. במקרה הטוב – היא אכן בהריון, אבל פשוט לא רצתה לחלוק. במקרה הרע (מאוד), כמו שהיה אצלי, המקרה הרבה יותר עצוב. זה קרה אחרי תשעה חודשים בהם אני מנסה להיכנס להריון באמצעות טיפולים, הייתי מנופחת מהורמונים שגרמו לי להיראות בחודש רביעי של הריון. ואין דבר מעליב, קשה ופוגע יותר כששואלים אותך אם את בהריון, שאת כל כך רוצה ולא מצליחה. אנשים, פשוט תורידו את השאלה הזאת מהלקסיקון. אם מישהי תרצה שתדעו שהיא בהריון, היא כבר תדאג להגיד לכם. תהפכו את זה לחוק ותחסכו הרבה עוגמת לב מאחרים ואי נעימות מעצמכם!"

"יש לי רופא עור מצוין בשבילך!"

"בגיל 20, הפנים שלי עברו טראומת גיל התבגרות מאוחרת. פתאום כל הפרצוף שלי התכסה בחצ'קונים מטורפים וסבלתי מאקנה לא נעימה בכלל. באותה תקופה עבדתי כנותנת שירות בחנות. אחת הלקוחות הרגישה בנוח לבוא ולהציע לי 'רופא עור מצוין'. אני מניחה שהיו לה כוונות טובות, אבל הייתי הרבה יותר שמחה אם הייתה שומרת אותן לעצמה. את הטיפול בבעיות עור שלי אני מכסה בעצמי. תודה".

"יו, ציצי קטן!"

"'החזה שלי יותר גדול מהחזה שלך'. זה מה שאמר לי בחור אידיוט עם אגו עד הירח שאתו יצאתי אחרי פרידה קשה. שנים רבות לקח לי למחוק את ההערה הזאת שנאמרה כאילו בצחוק. הוא היה ריבאונד שעשה בדיוק את ההיפך ממה שהיה אמור לעשות: במקום לחזק אותי, הוא רק חירב לי את הביטחון העצמי.  לשמחתי, השנים שחלפו חיזקו בי את התחושה שאני אכן יפה ונשית ושלמה עם מה שנתן לי אלוהים. ואגב, בדיעבד אני לא יודעת עבור מי מאתנו העלבון היה יותר קשה כי אם לו יש חזה של בחורה, מה זה בעצם אומר עליו?"

בת כמה את, תזכירי לי?

"יש דברים שנשים יודעות שאסור להגיד, אבל גברים טרם הפנימו. הראשון הוא השמנת, השני הוא את נראית טוב לגילך. פייר? אני נראית מעולה לגילי. אבל כשאומרים לי את זה, ואומרים לי את זה (גברים, אלא מה?) זה פשוט מביך. חושב שאני נראית טוב? רוצה להחמיא? תעצור בזמן. הגיל הוא לא פקטור. בטח שלא במחמאה".

הכל בסדר איתך?

"אני לא בחורה שמתאפרת ביומיום. אין לי כוח או עצבים לזה, בטח שלא בבוקר. והשילוב של חוסר איפור וגוון עור בהיר גורם לי לפעמים להיראות, אפעס, חולה. תוסיפו לזה את אותו הלילה שלא ישנתי בו טוב, והתוצאה עלולה להתפרש בצורה לא חיננית. ועדיין, לא ברור מה גרם לבחורה ההיא להגיד לי בבוקר שהגעתי לעבודה:' בואנה, מי זרק אותך מהמיטה היום?'. כאילו, מה נסגר? מה בדיוק אני אמורה לעשות עם המשפט שאת זרקת עליי עכשיו, חוץ מלהתבאס?"

עכשיו הכל ברור

"זה קרה אחרי פגישת עבודה כאוטית במיוחד, בה יצא לי להתנגח בקולגה שלי שביקש לקחת קרדיט על משהו שעשיתי. יצאתי מהפגישה נסערת, וגם היא. ניסיתי להירגע, עד שהיא אמרה לי את המשפט המזעזע: 'אז כנראה שזאת הסיבה שאת לבד'. מה לעזאזל?!?! כמובן שזה היה הרבה יותר מרתיח שזה הגיע מאישה".

למה בעצם עשית את זה?

"מאז ומתמיד אני מתהלכת עם שיער ארוך וגולש. עד שהחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי. אז חתכתי אותו לקארה קצר. בגדול נרשמה התלהבות, אבל הייתה אחת שטרחה לציין בפניי את דעתה הכנה. תחילה, היא העיפה בי מבט נדהם (וממש לא מרוצה), ואז גם הוסיפה:' יו, אני לא מאמינה שעשית את זה. למה בעצם?'. היא לא הייתה צריכה להוסיף יותר מדי. זה לא שבר לי את הלב, אבל גרם לי לתהות למה אנשים אומרים דברים אם לא שואלים אותם רבאק!"

בוא נראה אותך במקומי

"בשבוע האחרון, כל מה שאני עושה זה להניק, לנקות את הבית, לעשות כביסות, לטפל בתינוקת קטנה, לאסוף את שני הילדים האחרים מצהרונים ובקושי לנשום. אז נכון, יש כלים בכיור לפעמים, ויש גם כביסה שמצטברת.  מה לעשות? יום אחר, בעלי חזר הביתה, העיף מבט וצעק: 'נמאס לי כבר מאיך שהבית נראה, ונמאס לי מהסירחון פה (נשבעת שלא היה מסריח)'.  וכך הוא המשיך והאשים, שאני לא עושה כלום בבית. אבל מה שהיה הכי מעליב ומעצבן זה שברגע שהוא סיים להטיף, הוא סירב להקשיב וחזר לישון בהפגנתיות. אני אומרת: תנסה שעה אחת להיות במקומי ואז תדבר. חצוף".

ויש עוד הרבה משפטים בקנה: שתפי אותנו בהערות שמרתיחות אותך

>> בפעם הקודמת: גם נשים גומרות והולכות