כשאנחנו עוברות פרידה, המוח שלנו – איך נאמר זאת – עובר למוד קצת אחר, מין תמהיל כזה לא ברור של רחמים עצמיים והרס עצמי. איכשהו, אנחנו מוצאות את עצמנו עושות דברים שלא ממש חשבנו שנעשה אי פעם בחיים, והתחושה הכללית שאנחנו במעין משימה סודית של אישה אחת שכל מטרתה היא למרוד בכל דבר שזז (כי באותו רגע אנחנו חושבות שזה באמת מזיז למישהו).
כן, זו תקופה שתעבור, והיא באמת תעבור, אבל בינתיים אין מנוס מהמעשים המטומטמים שנעשה בדרך ולא משנה מה יגידו לנו כל האנשים שאיכפת להם מסביב. 10 דברים שאנחנו עושות אחרי פרידה שלא היינו צריכות לעשות, אבל סתמו אנחנו עכשיו עוברות פרידה. מותר לנו.
גוזרות פוני
לבד. אפילו שיש לנו שיער לא חלק ושיכור הולך יותר ישר מהפוני העקום שיצא לנו. אנחנו נתייעץ איתכן לפני ונשאל אם כדאי. אתן תגידו לא. אנחנו נעשה את זה בכל זאת. אחרי שנתגבר זה יגדל.
שוכבות עם מישהו ממש לא מתאים
הבוס שלנו? ברור! בחורים תפוסים? תביאו! האקס שלנו? למה לא? מי אמר משהו על שיקול דעת משובש ולא קיבל?
שותות כאילו אנחנו עובדות בזה
זה לא בריא, אנחנו נראה זוועה אחרי והכבד שלנו ימסור לנו ד"ש, אבל לעזאזל אנחנו צריכות לשתות עכשיו. בכל שבוע נגיד לעצמנו שממחר אנחנו מתחילות ניקוי רעלים אבל אז האקס המעצבן יסמס לנו ואנחנו נוריד בקבוק גוורצ כאילו חיינו תלויים בו.
מחליטות שכל זר שעובר ברחוב הוא האחד שלנו
המוכר בפיצוציה, המאבטח בסופר, הבחור החדש בעבודה. אם נהג האוטובוס רק היה מתגלח, הוא לגמרי היה יכול להתאים לא? לא. אנחנו פשוט בריבאונד מטורף. גם זה יעבור.
מתחילות תחביב חדש וטפשי
סריגת רהיטים, פילאטיס ערסלים, זילוף עוגות, ווטאבר. כל מה שעושה לנו טוב, מעביר לנו את הזמן ומונע מאיתנו לשתות הולך.
עוקבות אחרי האקס בכל מדיה חברתית אפשרית
וכן, אנחנו יודעות שזה רעיון גרוע. מאד. מאד מאד. מאד מאד מאד. מה שתעשו, לעולם אל תגידו "אמרנו לך", תודה.
אוכלות כל מה שזז
אחרי ששתינו כל מה שהולך. רק לא דליים של גלידה כי זה הכי קלישאה, אבל גבינה צהובה ושוקולד עם חמאת בוטנים יעשו את העבודה. הנה אנחנו חוגגות במסיבת החבלה העצמית הקטנה שאירגנו לעצמנו. לחיינו!
הופכות כל דבר לאמוציונלי
מחלקת עיצוב הבית בסופרמרקט הקרוב כבר אינה מקום בטוח יותר עבורנו. אנחנו עוברות שם לתומנו, בדרך לקנות עוד גבינה צהובה, ואז רואות שרפרף לבית, ונזכרות בשרפרף הדהוי שהיה לו בשירותים, שתיעבנו כמובן וכמעט נפרדנו כשהתעקשנו שיעיף אותו, ומבינות שזה הזמן לברוח מהסופר לפני שנצטרך לשלם על הכל. הרטבת –שילמת.
חוזרות על כל הדברים הנ"ל בתורה רפטטיבית אובססיבית
וממשיכות לייצר עוד דברים לא בריאים בעליל לרשימה כי אנחנו לא מסתפקות באמת בשרפרף לבית ופוני עקום.
אבל אל דאגה, יום אחד נתעורר בבוקר ונבין שאתמול לא בכינו אפילו פעם אחת, שהזמנו סודה עם לימון ולא שוטים של וודקה תאנים ואפילו הפוני שלנו כבר קצת גדל ונראה עכשיו ממש קצת יותר סביר. כל הכבוד לוחמת פרידות אמיצה שלנו, את לגמרי בדרך הנכונה.