מתי הפסקנו להאמין במונוגמיה?

תומר שיכנע את אשתו לפתוח את הקשר לאחר עשר שנות זוגיות. אחרי כמה חודשים היא ראתה כי טוב - עזבה אותו ועברה לזרועותיו של בן זוג חדש. הילה שיכנעה את בעלה לנסות נישואים פתוחים, שהובילו להידרדרות מהירה של הקשר ולסיומו. גם אלון ונעמה החליטו לנסות - וגילו כי התקשורת וגם חיי המין (המשותפים) שלהם השתפרו פלאים.

השמות האלה בדויים, אבל סיפורים כאלה - ורבים אחרים - צצים בתקופה האחרונה בכל מקום: בשיחות בין חברים, בתקשורת, ובראש ובראשונה - ברשת. הדוברים המובהקים של המגמה הזאת, שהם למעשה דוברות, זוכות לחשיפה עצומה ולאלפי עוקבים ברשתות החברתיות. האם אנחנו עדים לתחילתו של שינוי במיינסטרים הישראלי?

במובנים מסוימים, ישראל נחשבת חברה שמרנית. לפי נתוני הלמ"ס, 95% מהזוגות שחיים יחד הם נשואים - שיעור גבוה מאוד יחסית לשאר המדינות המפותחות, שבהן שיעור הזוגות שחיים יחד מבלי שנישאו נע בין 7% ליותר מ-30%.  

מצד שני, דפוסי הנישואים בישראל עברו שינויים רדיקליים בעשורים האחרונים: ב-1970 רק 13% מהנשים היהודיות בגיל 25 עד 29 היו רווקות; ב-2014 כבר הגיע שיעור הרווקות בגילים אלה ל-50%. מגמה דומה התרחשה בקרב הגברים היהודים.

אז גיל הנישואים הולך ומתאחר, וגם שיעור הרווקים והרווקות בני יותר מ-40 עלה באופן משמעותי. ועדיין, רוב הישראלים בוחרים בסופו של דבר להתחתן ולאמץ את דרך החיים המונוגמית. אבל אותה בלעדיות מינית, ומחויבות מינית לכל החיים, היא כבר פחות מובנת מאליה.

מודל תובעני מדי

"היי. אז... אחרי מס' לא מבוטל של שנים ביחד החלטנו לפתוח. החלטה משותפת לחלוטין ללא כל ניסיון שלי לשכנע או לכפות את דעתי. אז אישה כמו אישה, מיד מצאה לה מישהו להתרפק עליו ולא אחד אלא יותר. אני מברך על כך, היא חיה יותר, תוססת יותר ומאושרת, כאילו נולדה מחדש ואני... איך אני מתחיל. איפה אני אמצא? האם יש כאן מישהי בנמצא?" (מתוך פוסט בפורום זוגיות פתוחה ואחרת בתפוז)

"עד לא מזמן, במונחים היסטוריים, אנשים חיו במשפחות גדולות. המשפחה הגרעינית היא מושג חדש יחסית, שהתפתח ברובו במאה ה-19", מסביר עפרי אילני, היסטוריון של המיניות. אילני מדגיש כי הנישואים המונוגמיים כפי שאנו תופשים אותם כיום, לא התקיימו בעבר, וגם תפישת הזוגיות בכלל היתה שונה לחלוטין. "עד לפני שלושה-ארבעה עשורים גברים לא באמת היו מונוגמיים", אומר אילני, שחוקר בעיקר גברים. "העובדה שהיו להם קשרים מיניים נוספים - עם פילגש, זונה או מזכירה - היתה כמעט חלק ממושג הנישואים בחברה המערבית.

"רק בעשורים האחרונים הזוגיות נהפכה למשאב שצריך לעבוד עליו ולהיות רגיש למצבו כל הזמן. בעבר היה ברור שהגבר, ואולי גם האשה, מאבדים עניין מיני בשלב מסוים. רק בעידן שלנו התא הזוגי נהפך למשהו שמצריך עבודה מתמדת, כולל הפן המיני. הסידור הזה הוא מאוד חדש, וכנראה לא מאוד בר קיימא. 

"למרות מה שהסביבה משדרת, בפועל, חיי הנישואים בעבר לא באמת היו כמו היום, ולא הוכח שאצל רוב האנשים זה יכול לעבוד. מוסד הנישואים - מלבד מקרים נדירים - היה בעיקרו הסדר כלכלי במרבית השנים.

"יש משהו מאוד תובעני במודל המונוגמי ההגמוני, שדורש בנוסף לכל שבני הזוג יהיו גם חברים הכי טובים. לכלל החברה זה קשה - ואולי זה הסיבה שהמודל הזה נסדק ומתבקע".

חוקרת נוספת של המיניות היא ד"ר דנה קפלן, מהמחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. קפלן, שחוקרת את מיניות מעמד הביניים הישראלי, רווקים ונשואים כאחד, מסכימה כי יש "הרחבה של האופק המיני ושל הגבולות המוסריים של מונוגמיה".

קפלן מסבירה כי כל מיני פרקטיקות מיניות שנמצאו בעבר בשוליים - כמו BDSM, או שהיו נפוצות פחות, כמו מין אנאלי, נמצאות יותר מבעבר בפנטזיות וגם בפרקטיקות המיניות של מעמד הביניים הישראלי.   

"המיניות כיום מושפעת מההתקרבות של תרבות הגייז והתרבות הקווירית למיינסטרים. אנשים בהחלט ממשיכים להתחתן, והמעמד הבינוני בישראל מאוד מושקע בפרויקט המשפחתי, אבל יש אלמנטים שמשתנים.

המונוגמיה בישראל לא נעלמת, וגם לא בהכרח כדאי לפרק אותה - בטח שלא מבחינה כלכלית. היא עדיין מוסד כלכלי חברתי חשוב. לכן, זה חשוב לחשוב ולבדוק את הדרכים שבהן המונוגמיה מרחיבה את גבולותיה ומגמישה אותם", אומרת קפלן.

הופתעת לגלות את כמות ההסדרים המיניים השונים שאנשים בזוגיות מוצאים לעצמם?

"זו לא ממש היתה הפתעה. תרבות הסווינגרס (חילופי הזוגות), למשל, היתה נפוצה בקרב זוגות נשואים בארה"ב בשנות ה-70. הסדרים זה לא משהו חדש". 

כשגבולות הקשר נפתחים

"אני בזוגיות זה שנתיים וחצי. בת זוגי היא הציפור על אדן חלוני מדי בוקר. התקשורת מדהימה ואנחנו באמת משלימים האחד את השני. אולם הרומנטיקה והאינטימיות כבר לא קיימות, ואין יחסי מין כבר שנה וחצי. היא איבדה עניין בסקס מסיבות הקשורות בה, בהן צדקי רק בה. לעולם לא אבגוד בה, לעולם. אסיים את הזוגיות ולא אבגוד בה, מנגד אם אסיים הזוגיות – היא תיקח זאת אישית וקשה. אני בתוך מלכוד 22". (מתוך פוסט בפורום זוגיות פתוחה ואחרת בתפוז)

מי שהתחילה את דרכה בפורום הזה, ונהפכה לכוהנת הגדולה של הפוליאמורים בישראל היא מאשה הלוי, נשואה ואם לשלושה, ד"ר לגיאוגרפיה שמתגוררת בשוהם. הפוליאמוריה - מלה לא מאוד מוכרת עד השנים האחרונים, היא שילוב של מלה יוונית - פולי (הרבה) עם מלה לטינית - אמור (אהבה). הפוליאמורים מאמינים בקיום מערכות יחסים המבוססות על אהבה עם יותר מפרטנר אחד - בריבוי אהבות.

מערכת היחסים הנפוצה בקרב פוליאמורים היא זוגיות ראשית, או מרכזית, שאליה מתווספות מערכות יחסים נוספות, משניות יותר. עם זאת, המודלים השונים הם רבים מאוד, וכוללים מגורים בשלישייה, ברביעייה וכו'. הלוי למשל, מעידה על עצמה כי מלבד הזוגיות המרכזית שלה, ארוכת השנים, יש לה גם חבר שעמו היא מנהלת מערכת יחסים כבר ארבע שנים.

מה השתנה מאז שהתחלת את הניסיון שלך עם פוליאמוריה?

"זה היה נושא שלא מדברים עליו, נושא מביך, משהו שאסור שאנשים יידעו", מספרת הלוי. "אני נכנסתי לעניין לפני ארבע וחצי שנים. בזמנו לא ממש היתה קהילה, אלא אנשים שעשו זאת פה ושם בסתר, באנונימיות מוחלטת. התחלתי להיכנס לפורום בתפוז, וחשבתי - כזה אני רוצה.

"לפני שנתיים וחצי, רק אורלי בר לב דיברה על פוליאמוריה, אנשים לא הכירו את המילה. ההתנגדויות לכך היו מאוד גדולות. בכתבה שאליה רואיינתי לפני שנתיים, הייתי צריכה להוציא בפינצטה את התגובות האוהדות. כיום זה שונה. בשנתיים וחצי האחרונות פוליאמוריה ויחסים פתוחים הם נושאים הרבה יותר מדוברים. אנשים מחפשים דרכים אחרות".

הקהילה הפוליאמורית בישראל הולכת וגדלה? היא מגיעה למספרים משמעותיים?

"הקהילה גדלה מאוד בשנתיים וחצי האחרונות, והיא כוללת כמה אלפי אנשים. בעיקר יש יותר לגיטימציה חברתית. כבר לא מפחיד לדבר על זה".

את הקהילה הפוליאמורית בישראל קל מאוד לאתר ברשת. הלוי, כאמור, פעילה בולטת בפורום זוגיות פתוחה ואחרת בתפוז, פורום אנונימי, שבו אנשים ששוקלים להצטרף לקהילה זוכים לתמיכה וייעוץ מחבריה הוותיקים. בפייסבוק קיימות קבוצות פתוחות כמו "יחסים פתוחים, זוגיות פתוחה וזוגיות אחרת", שמונה כ-2,000 חברים, או קבוצות סגורות ובהן "פוליאמוריה, יחסים פתוחים וכל השאר", המונה כ-3,500 איש, וגם מארגנת מפגשים קבוצתיים לחבריה.

באתר של הלוי אפשר למצוא את השאלות הבוערות - וגם תשובות - בנושא הפוליאמוריה, למשל, למי לא כדאי לנסות לפתוח את הקשר, מה עושים כשרק אחד מבני הזוג רוצה לפתוח אותו, או מה הבעיה במונוגמיה. "אין במונוגמיה שום דבר רע", כותבת הלוי, "היא פשוט לא ממש עובדת עבור אחוז ניכר מהאנשים… אחוז הבגידות מרקיע שחקים ויותר ויותר אנשים מפחדים להתחייב ונשארים ברווקותם בגילאים יותר ויותר מבוגרים. יש כאן בעיה מערכתית רחבה". הלוי מאמינה כי הפוליאמוריה מתאימה רק לחלק מהאנשים, אבל עבור אלה שבוחרים לממש אותה, ההתמודדות עם הקשיים היא הזדמנות לעבודה עצמית וזוגית.

מדוע נושא הפוליאמוריה חודר לשיח הציבורי כאן דווקא עכשיו? זה תהליך שקורה במקביל בכל העולם?

"בעולם המערבי דובר האנגלית ובמקומות ליברליים כמו גרמניה הקהילות ותיקות וגדולות יותר. במקומות האלה התהליך של התפתחות קהילה פוליאמורית התרחש מוקדם יותר. ישראל שמרנית יותר מארה"ב. מה ששם התפתח בעשור האחרון, פה התחיל לפני בערך שנתיים.

"בכל מקרה - החיים שלנו נמצאים בתנועה כל הזמן, בטח בעשורים האחרונים - אנשים כבר לא גרים באותו בית לאורך כל החיים, אפילו לא באותה מדינה. והדינמיות הזו באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים".

עד כמה נושא הפוליאמוריה נוכח ביומיום שלך?

"אני חיה סביב הנושא. כשהתחלתי להרצות לפני שנתיים, אם היו מגיעים 30 איש - זו היתה הפתעה לטובה. כיום, הרצאות של 100 איש הן 'סולד אאוט' כעניין שבשגרה. המקום הבא שבו אעביר הרצאה כבר מכיל 240 מקומות. אנשים רוצים לשמוע - גם אם הם לא רוצים לחיות ככה. הם רוצים להבין מה קורה להם ואילו אפשרויות יש. משהו מורגש באוויר, משהו קורה".

בעקבות השינויים האישיים שעברו על הלוי בשנים האחרונות היא עשתה הסבה מקצועית, וכיום היא גם מטפלת באנשים בטכניקות שונות כמו NLP. גם המטפלת המינית והזוגית אפרת מנור פוגשת במסגרת עבודתה לא מעט זוגות שמתחבטים לגבי טיב המונוגמיה בקשר.  

לזוגות שמחליטים לפתוח את הקשר הזוגי יש מאפיינים משותפים, כמו מספר שנות נישואין או מצב סוציו-אקונומי דומה?

"אי-אפשר לומר באופן מוחלט. אני פוגשת זוגות ותיקים וזוגות צעירים במצב הזה. הוותיקים בטוחים יותר בקשר ובמיניות שלהם. הזוגות הצעירים יותר באים בדרך כלל ממקום אידאולוגי - הם פחות מאמינים במונוגמיה ובמוסד הנישואין. אלי הגיעו בעיקר אנשים במערכות יחסים ארוכות, שהביעו סקרנות לגבי כל מיני דברים. אולי פתוחים יותר מהמקובל".  

מנור העבירה בכנס איט"ם - ארגון המטפלים המיניים הישראלי - הרצאה המבוססת על טיפול שלה בזוג, שכותרתה היא "כשגבולות הקשר נפתחים - על קשר מונוגמי שהגמיש גבולותיו". "אני והקולגות שלי נתקלים בכל מיני סוגים של מערכות יחסים, ובהרבה אנשים שמנסים לבדוק את גבולות הקשר שהם נמצאים בו, או חיים בפוליאמוריה. מההתרשמות שלי, שאלות כמו מה נכון ולא נכון בקשר, או אילו יחסים הם נכונים לי, עולות יותר מבעבר". 

ומה קרה לזוג שהחליט לפתוח את הקשר?

"במקרה הזה, אחד מבני הזוג רצה לחוות יותר חוויות מיניות, להשלים פער שהיה לו. במקרה שלהם לא היתה כוונה לחיות בפוליאמוריה, אלא רק לתת מקום לתשוקה מינית עם אנשים אחרים. זה עורר כל מיני דברים בקשר, וכמובן שיש גם פער בחוויות של שני בני הזוג,  וזה מעלה הרבה שאלות. במקרה הזה, זה שיפר להן את חיי המין, ושיכלל את התקשורת המינית והזוגית באופן כללי. ויש גם מקרים אחרים. באחד הזוגות שהגיע אלי, האשה רצתה לפתוח את הקשר. בן הזוג הרגיש שהבקשה הזו היא דחייה שלו, זה עירער את כל עולמו והוא הפסיק לתפקד. הם החליטו לוותר על הרעיון".

פתיחת הקשר מצריכה עבודה לא קלה, אומרת מנור. בני הזוג צריכים ללמוד לדבר יותר אחד עם השני ולשתף יותר את הרגשות שלהם. "הרבה רגשות צפים בתהליך הזה, וזה מצריך התמודדות לא פשוטה", היא אומרת. "מה שהיה מובן מאליו בזוגיות כבר אינו מובן מאליו, והביטחון עלול להתערער. במקרה כזה צריך למצוא מקומות אחרים בקשר לשאוב מהם את הביטחון. זאת עבודה רגשית קשה. כמטפלים, אנחנו לא שיפוטיים, התפקיד שלנו זה ללוות את התהליך". 

בעקבות הקהילה ההומוסקסואלית

קפלן וגם אילני, מתייחסים שניהם להשפעות של תרבות הגייז על התרבות המינית של המיינסטרים - ולהיפך. לדברי קפלן, "אחת ההשפעות העיקריות על המודל המשפחתי העכשווי היא כניסה של אלמנטים קווירים למיינסטרים. מצד שני, יש גם הרבה זוגות גייז שמאמצים את המודלים הסטרייטים".

אילני, שחוקר כיום את ההיסטוריה של הומוסקסואליות בפלשתינה בתקופת המנדט, מוסיף כי "הקהילה ההומוסקסואלית היתה חלוצה בהכנסת ממד חופשי והרפתקני לזוגיות. אפשר להתווכח אם זה עניין ביולוגי או עניין של מוסכמות חברתיות, אבל שם עניין היחסים הפתוחים הוא הרבה יותר מקובל. זאת שאלה טובה אם כיום בקרב הומואים יחסים פתוחים זה דבר מקובל יותר או פחות מבעבר, משום שההומואים נעשים במשך הזמן דומים יותר לסטרייטים. מצד שני, יש עלייה בפתיחות בקרב הסטרייטים, כך שהסטרייטים קצת הופכים להומואים וההומואים לסטרייטים. יש על זה מחקרים, והמודל של ההומואים אכן משפיע".

הכתבה פורסמה במקור ב-Themarker

קראו עוד:

"לא רציתי להתגרש או לבגוד, ואז גיליתי שיש דבר כזה יחסים פתוחים"

"מופחת סוכר": מה עומד מאחורי האותיות הקטנות על מוצרי תנובה?