אם ידך קלה על המקלדת, הנה אתר שכדאי שתוסיפי למועדפים. "הכצעקתה" הוא בלוג חדש ברשת, שמהווה במה או קיר צעקות, אם תרצי, עבור נשים שעוברות הטרדה מינית ברחוב, בעבודה, בחדר הכושר. בקיצור – הוא מיועד לכולנו. מדובר בשלוחה ישראלית לתנועה עולמית שנקראת "hollaback" , והיא כאן לשבור את הנורמה החברתית שהופכת שריקות של פועלי בניין לדבר מקובל, נורמלי ואף חינני.
"את נראית יפה היום" - מחמאה או השפלה?
"הכצעקתה" הוקם בקיץ 2010 אחרי שאחת המייסדות הותקפה מינית, והוא מבקש להעניק מרחב בטוח לכל מי שרוצה לספר, לחלוק ולשפוך את ליבה על חוויה לא נעימה שעברה בנושא שעדיין נמצא בתוך שטח אפור ומעורפל. אמירה כמו "את נראית יפה היום", יכולה להוות מחמאה לאחת והשפלה לאחרת, והיא בוודאי תלוית הקשר. האתר עונה על השאלה הזאת, ומעלה אותה לדיון, תוך שהוא מבקש להתייחס בכבוד לאישה ולכל אדם.
ומאחר שמדובר בעבודת קודש של העלאת הנושא למודעות, החלטנו לתרום את שלנו. ביקשנו מהנשים במערכת לחלוק איתנו סיפורי הטרדה שכאלה, ואת יכולה להיות בטוחה שלא הייתה אחת שלא היה לה לפחות סיפור אחד בארסנל. הנה הן לפנייך.
"אולי נמשיך מכאן ביחד?"
"יום אחד, מיד אחרי שלקחתי את בני מהגן, הלכתי למכולת ושם פגשתי אבא של אחד הילדים שנמצא עם בני. עמדתי בקופה, ובעודי משלמת על חלב וגבינה, הוא הביט בי ושאל בנונשלנטיות: 'אז בא לך להמשיך איתי מכאן ביחד?'. עניתי לו שאני חוזרת הביתה, לבעלי החתיך והמהמם. הוא חשב שזה מצחיק. אבל לא היה שום דבר מרומז בשאלה הזאת".
(ענת, 30, תל אביב)
"פתאום אני מרגישה יד על הישבן"
"בצעירותי הייתי מלצרית באחת המסעדות היקרות בארץ. ערב אחד הוזמן שולחן ל-12 איש, לרגל חגיגת יום ההולדת של אב המשפחה. היה דומה שזאת משפחה שורשית, מלוכדת ובעלת ממון, כך הסקתי מהיינות היקרים שהם הביאו איתם. אחרי כמה בקבוקים האווירה בשולחן הייתה שמחה במיוחד, ואב המשפחה ביקש ממני לפתוח עוד בקבוק. עמדתי לידו ומזגתי, ופתאום, משום מקום, הוא הניח לי יד על הישבן, לא במקרה ולא בטעות. קפצתי וזזתי הצדה, ואף אחד לא שם לב. באותו רגע הכי התחשק לי להסתכל עליו ולומר בקול רם: 'אכפת לך להוריד את היד שלך מהתחת שלי?', אבל נאלמתי. במקום זה הלכתי בשקט לעמדת המלצרים וביקשתי שיחליפו אותי בשולחן".
(נועה, 32, רמת גן)
"הוא עשה בדיקה בטחונית מקיפה מדי"
"נכנסתי לסופרפארם לקנות שמפו. הכי טריוויאלי שיש. השומר, גבר בן 60 לערך, ערך בדיקה מקיפה משהו בתיקי. הוא דחף את היד שלו עמוק לתוך התיק שהיה מונח עליי ובדק באיטיות. אין לי ספק שזה היה מכוון כי הוא הסתכל לי בעיניים כשהוא עשה את זה. ואז גם לחש לי: "יש פה פצצה אמיתית הא?" וקרץ לי. התחלחלתי כל כך שפשוט ברחתי החוצה אדומה ממבוכה , גם היום כשאני נזכרת בזה אני מתמלאת זעם מטורף".
(פרי, 29, הרצליה)
"באמצע המסיבה הרגשתי שמישהו מתחכך בי"
"לא מזמן הייתי במסיבה צפופה והמונית עם חברים. באמצע הרחבה, בעודי מפזזת עם שתי חברותיי, הרגשתי משהו מתחכך בישבני בצעדי ריקוד. על אף חוסר המקום, זה היה ברור שזה מכוון ולא נעשה מפאת צפיפות. מיד הבטתי בו, אמרתי לו שהוא חתיכת זבל והתרחקתי".
(נעמה, 25, חיפה)
"המבטים שלו עשו לי צמרמורת"
"אצלי זה היה בעיקר סיפור של מבטים. היה בחור שעבד איתי, לא בצמוד, אבל התראינו מדי יום. מלבד 'בוקר טוב' לא הוחלפו יותר מדי מילים, אבל הוא תמיד הסתכל עליי במבטי זימה מגעילים. הרגשתי כל פעם שהוא בוחן לי את הגוף, סורק אותי מכף רגל ועד ראש. זה הביך אותי ולא עשה לי נעים ותמיד הרגשתי מטופשת להעיר לו על זה. כי מה אני אגיד: 'תפסיק להפשיט אותי במבטים?"
(אלה, 30, חולון)
"באמצע הלילה הרכב התחיל להאט לידי"
"בעברי עבדתי כברמנית, והייתי חוזרת הביתה בשעות הקטנות של הלילה. המרחק מהבר לביתי היה קצר, אז הייתי עושה את בהליכה. לא פעם ולא פעמיים, קרה שבזווית העין קלטתי רכב שמאט את הקצב, מה שכמובן גרם לי להאיץ את ההליכה. רק אחרי שהנהג (וזה כמובן תמיד נהג) הצליח לקלוט את מבטי ושלח קריצה או הנדת ראש כאילו הוא מאשר אותי, הוא המשיך בדרכו הרגילה. זאת תחושה מאוד לא נעימה".
(מעין, 35, תל אביב)
"הוא העליב אותי ליד כולם"
"הוזמנתי לאירוע ברית באמצע יום עבודה, ומכיוון שידעתי שלא אעצור בבית, כבר התלבשתי מראש בשמלת מעטפת מעט יותר חושפנית מהרגיל. במהלך שיחת מטבחון עבר אחד העובדים, הביט בי והתפעל. בכל זאת, זה לא מראה שאני רגילה להתהלך בו בעבודה. ואז הוא זרק לי: 'לא מפריע לבעלך שאת באה ככה ומוציאה לאחרים את העיניים?', בדיוק אחזתי בכוס קפה והיא פשוט נפלה לי מהידיים מרוב שרעדתי".
(לימור, 29, גבעתיים)
"הם ביקשו הכוונה ופתאום שלחו יד"
"אני וחברה נסענו במכונית, כששני בחורים צעירים וחביבים למראה עצרו אותי כדי לשאול איך מגיעים לרחוב המסגר, חברתי פתחה את החלון וענתה בסבלנות. היא לא צפתה את מה שעמד לקרות: אחרי דקה וחצי של שיחה רגילה וטבעית לכאורה, לפתע נשלחה יד ותפסה לה את שד. מיד ברחנו משם, מזועזעות ומבולבלות, חברתי ממררת בבכי ואני בעיקר המומה וחסרת אונים".
(ליזט, 24, רחובות)