אמי הייתה ספרית במשך 20 שנה. אף שהייתה מעוניינת בהשכלה גבוהה, אמא שלה הייתה כל כך מרוצה מכך שהיא עבדה בעיירה הקטנה שלנו בבוואריה, שאמא שלי לא הייתה מסוגלת לנסות משהו אחר
בסדרת הצילומים "בנעלי אמי", הצלמת נינה אודר מציגה את תהליכי ההשתנות המשותפים של שלושה דורות של נשים – סבתה, אמה והיא עצמה – כולן מצולמות בסביבה שמייצגת זיכרון מסוים שהיא עצמה שמעה על נעוריה של האם.
"העניין בסיפורים נבע מכך שרציתי להכיר את אמי טוב יותר", סיפרה רודר לאתר "feature shoot", "רציתי לראות אותה לא רק כאמא שלי, אלא גם כאשה שהיו לה חיים לפני. חיים מלאים בתקוות, אהבות ראשונות, חלומות ורעיונות".
ליל נשף הסיום של אמי נחשב בעיניה לאסון מוחלט. לא רק שבן זוגה היה רקדן גרוע, אלא הוא הביא לה ציפורנים – הפרח המקושר לקברים בגרמניה
רודר עצמה הקפידה לשחזר סיפורים שלא הכירה לעומק, כדי לגלות את הפרשנויות השונות של אמה וסבתה. "במקרים מסוימים, באופן טבעי", לסבתא שלי לא היה מושג מה אמי הרגישה באמת בתור נערה, או מה היא רצתה באמת מחייה", היא מספרת.
חברתה הטובה הראשונה של אמי מתה לפני מספר שנים. היא הייתה הראשונה שהיא ניסתה להתפייס איתה, הראשונה שאיתה לבשה בגדים של מבוגרים
רודר מודה שכל עבודה שלה מושפעת מאספקטים מודעים ומודעים פחות של ההיסטוריה המשפחתית שלה. "סבי וסבתי הוגלו מבוהמיה (כיום צ'כיה) לאחר מלחמת העולם השנייה ואיבדו את כל רכושם", היא מספרת. "כנראה בגלל זה סבתי שומרת את כל בגדיה הישנים ורהיטים בני 40 שנה. כמעט כל מי שאני מצלמת לובשת בגדים שלקחתי ממנה".