"אם הייתי צריך לעשות סקס למחייתי עם זרות עשר פעמים ביום, באיזה שלב הייתי מקבל בחילה?", שואל גיבור הסרטון, ומשיב, "מיד בהתחלה, כמובן". כך מתחיל סרטון ההסברה החדש נגד זנות של שדולת הנשים באיחוד האירופי, כשבכיכובו ניצב באופן מפתיע דווקא גבר. הרעיון: לזעזע, ולתקוף את הבעיה מזווית חדשה. כעת השאלה היא האם הוא מצליח לעשות את זה. מה שבטוח הסרטון הצליח להסעיר את אירופה, ואפשר להבין למה.
Campaign against the prostitution english version from Black Moon prod on Vimeo.
גבר, מה אם זה היה קורה לך?
הסרטון מציג היפוך תפקידים מגדרי ומאוד מובהק. הפעם, הזונה היא גבר, והלקוחות המגיעים לקבל את שירותיו של הזונה ממין זכר – הן נשים. ולא בהכרח רזות, חטובות ופוטוגניות. אלא ממש כמו הלקוחות הטיפוסיים של האישה: הפעם הנשים הן יותר כמו מבוגרות, מעט מקומטות ובעיקר חמוצות. לא משהו אטרקטיבי במיוחד. והן באות אחת אחרי השנייה, בפס רץ, נכנסות לחדרון מעופש, מורידות את התחתונים ונשכבות על המיטה, וכך – בלי שום משחק מקדים או פוצי מוצי, הן ממתינות שהגבר יבצע בהן מין אוראלי.
הצילום והסאונד גראפיים לא משאירים מקום לספק, והתוצאה המתקבלת מעוררת אי נוחות, בלשון המעטה. לא רק נוכח האקט המיני המפורש, אלא בעיקר, כי היפוך התפקידים מחייב את הגברים הצופים בסרטון הזה לשאול את עצמם שאלה שהם בדרך כלל לא שואלים את עצמם, לא כשמדובר בזונות: "מה אם זה היה קורה לי?".
כן, "מה אם זה היה קורה לי?". ה- שאלה שמעוררת בנו את מנגנון ההזדהות האנושי הבסיסי עם מצוקת הזולת. "מה אם אני הייתי בנעליו של מי שסובל?". כך, באמצעות השאלה הזו, אנחנו מציבים את עצמנו בעמדת הקורבן, מנסים לדמיין מה היה עובר עלינו אם אנחנו היינו מתמודדים עם המעשים שהופנו כלפיו או כלפיה.
הגיע הזמן להבין: אין דבר כזה זונה שמחה
אבל בכל הנוגע לזנות, גברים מעולם לא נאלצו לשאול את עצמם את השאלה הזו, מהסיבה הפשוטה שהסיכויים ש"זה יקרה להם" כמעט אפסיים. זנות גובה קורבנות בעיקר מהמין הנשי. גברים הם כמעט תמיד רק הצרכנים של התופעה הזו. הם לא אלו שמשלמים את המחיר, מלבד, כמובן, התעריף לשעה.
אבל עכשיו, נוכח התשדיר החדש של שדולת הנשים, כאשר גברים נאלצים לשים את עצמם בנעלי הנערה העובדת, הם יכולים סוף סוף להבין שהרוע בזנות הוא אינהרנטי. שאין דבר כזה "זונה שמחה", ושגם הבחורה שהכי אוהבת סקס בעולם לא תרצה למצוא את פרנסתה כשזרים מיוזעים גוהרים עליה.
בכך הקמפיין הזה עושה את מה שכל כך הרבה קמפיינים לפניו לא הצליחו לעשות. קמפיינים קודמים שיצאו נגד תופעת הזנות והסחר בנשים התמקדו בתנאי ההעסקה, בפגיעה הפיזית בזונות או בסיכון ללקוח (היתפסות, מחלות מין וכיו"ב), אבל לא הצהירו בריש גלי שגם אם זונות יועסקו באופן חוקי, בתנאי לוקסוס, תוך הבטחת בטיחותן האישית ובריאותן, להיות זונה זה עדיין נורא. וזה נורא כי אף אישה לא היתה רוצה לעשות סקס עם עשרה אנשים זרים למחייתה. ובאופן לא מפתיע כלל - גם אף גבר.