האמת היא שהחוקים לא השתנו, הם היו פה תמיד. מי שהשתנה זה אנחנו. בלי שנרגיש, בלב המיינסטרים, עברנו לשוחח בפמיניסטית מדוברת; להשתמש במילה חיפצון על בסיס יומיומי, או לפחות דו שבועי; להפנים שגם נשים במידה 40 יכולות לצאת עם יהודה לוי (אם עוד לא במציאות, אז לפחות בטלוויזיה). התחלנו להכיר בזה שכשדושים מציקים לנשים, אם בפייס ואם ברחוב, זה נקרא הטרדה מינית. השיח הנשי-שוויוני מוסיף לחלחל, ואיתו מחלחלים גם הכללים שלו.
עוד בערוץ הנשים:
- "אני בת 28 ואני רוצה לשכב עם בן 16. כדאי לי?"
- איך נראית אישה ברגע בו היא מביטה בעצמה במראה?
- בגדת? בישראל יאסרו עליך להינשא למאהב שלך אחרי שהתגרשת
השיח הפמיניסטי (לא הקבוצה, השיח עצמו – אם כי הקבוצה היא אחלה כלי לקידומו) הוא מאותן תיאוריות פוקחות עיניים; משנחשפת אליו, לעולם לא תוכל לחזור אחורה אל הבורות והחשכה. בשנה האחרונה נדמה שהוא הפך להיות נגיש יותר לציבור, ופתאם יותר ויותר אנשים מרכיבים את המשקפיים הנכונים, מסתכלים על העולם ורואים שהיי, לא הכי מגניב פה להיות אישה.
מי שראה את האור לא יכול להמשיך ולראות בפרסומת תמימה לנס קפה רק פרסומת תמימה לנס קפה – פתאם זה כל כך ברור שתפיסות מיזוגניות ופטריאכליות הן אלה שעומדות מאחוריה, מחויבות לכינון הסדר הקיים שבו דיכוי נשים הוא יסוד קיומי. המשפט האחרון היה קצת כבד, אפשר להשאיר אותו ל-2016. אבל כאן ועכשיו, בשנת 2015, מי שעדיין לא מצוי בשיח הפמיניסטי כבר נמצא ממש מאחור. ולכן, ראו בעצמכם מגה-מפגרים אם אתם עדיין נוהגים כמנהג אחד מהסעיפים הבאים.
אסור לעשות שום מהלך במיטה בלי לקבל הסכמה
פעם לא היה לא. אם לא רצית, היית צריכה להביע התנגדות. אבל העולם הולך לכיוון חדש ונפלא עבור נשים – עידן שבו הסלוגן "כן זה כן" מחליף את "לא זה לא" המיושן. בעידן החדש והמודע אליו אנו צועדים, גברים ונשים מבינים את המשמעות של הסכמה הדדית על כל שלב ביחסי המין ביניהם. מעכשיו, גברים צריכים לאשר עם הפרטנרית שלהם למיטה כל מהלך וכל התקדמות, אחרת הסיטואציה יכולה להיחשב כתקיפה מינית. רגע, מה, אז אחרי כל מוב צריך לשאול אם נעים? טוב, דה, אם אתם נוהגים לדבר ולתקשר תוך כדי סקס עם הפרטנר שלכם, אז הרי שאתם בלאו הכי עושים את זה, עוד לפני שאמרנו לכם.
אסור להתחיל עם בחורה יותר מפעם אחת
בשנת 2014 עדיין היה נראה לגיטימי לפנות לבחורה פעמיים. בשנת 2015 מי שיעשה את זה יחשב גם למטרידן וגם למיושן. שאלת בצ'ט של פייסבוק אם אפשר להכיר ואמרתי שלא מתאים? אז זה ממש לא מתאים שתשאל שוב, ועוד יותר לא מתאים שתפציר ושתלחץ ושתפריע לי לקשקש בוואטסאפ. אופציית השיימינג, שנתנה לנשים את הכוח לחשוף לעולם עד כמה הן מוטרדות, מכעיסה אמנם מאוד גברים מטרידים – אבל שימותו. לפחות מבושה.
אסור לטעון שלרזות קשה בחיים כמו לשמנות
בפלצנית קוראים לזה "להתעלם משיח הפריבילגיות", ובהדיוטית זה אומר שדי, נו, אף אחד לא אמר שאם את באופן ספציפי רזה זה בהכרח אומר שאת נראית טוב ושיש לך אהבה ושאת מצליחה ומאושרת. זה כן אומר שבעולמנו המבאס יהיה לך ולשכמותך קל יותר להשיג את כל המפורט לעיל. זה ככה, ולהגיד שזה לא זה מיושן בדיוק כמו להגיד שלאשכנזים קשה במדינה הזו בדיוק כמו למזרחים.
אסור להגיד "איך אפשר לדעת אם להאמין לה? היום כל אחת דופקת תלונה כדי לדפוק מישהו שהיא שונאת"
כן, יש נשים נבלות שמתלוננות על גברים על לא עוול בכפם. הן הורסות לגברים האלה את החיים, הן נשים רעות ומגעילות והמעשה שלהן מכוער. לפי נתונים שמתפרסמים, מתוך כל מאה נשים שיגישו תלונה תהיינה שתי מתלוננות כזב כאלה. אלא שמאה המתלוננות האלה הן, לפי נתוני מרכזי הסיוע, כ-20% בלבד מנפגעות תקיפה מינית בישראל. כלומר שתי השקרניות השפלות הן שתיים מתוך חמש מאות נשים (סליחה, 498) שכן נפגעו. לא תאמינו לחמש מאות נשים (498, נו) רק בגלל שתי כלבות מניפולטיביות?
אסור להאשים את הקורבן
לא אם היא התלבשה חשוף במסיבה כשהברמן תקף אותה בשירותים, לא אם היא הזמינה לביתה הריק ידיד שהתנפל עליה - ובטח שלא אם היא קפאה מרוב פחד ושתקה בזמן שעשו לה מה שעשו לה (לטובת קוראינו, כתבי ועורכי "ידיעות אחרונות"). נשים לא אשמות שגברים אונסים אותן. גם גברים לא אשמים שגברים אונסים אותם. רק האנסים אשמים, וזה לא לגיטימי לומר (או לחשוב) אחרת.
אסור לחשוב שזנות זה לא כזה נורא, כי "עובדה שיש גם סטודנטיות שעובדות בזה מרצון ועושות מלא כסף"
תראו, תיאורטית, זה הגיוני שיש אולי אחת-שתיים כאלה. הן בטח אוהבות סקס, בוחרות את הלקוחות לפי מה שבא להן, ובעצם הן בסך הכל עושות לסטודנטים חתיכים (או, נאמר, לאבות שלהם), מה שבלאו הכי סטודנטיות עושות, אבל בשביל כסף. אז בסדר, יאללה, נכבד אותן על האוטונומיה שלהן על גופן והכל. אבל זה לא הופך את עולם הזנות למגניב, ממש ממש לא, ולא מבטל את סבלן של כל עשרות אלפי הנשים שנסחרות רק בישראל.
אסור לחבק או לנשק וירטואלית ללא הסכמה
הקודים הנוקשים של שמירה על המרחב האישי עוברים גם לעולם המקביל של הרשתות החברתיות, והיום כבר פחות מקובל להציע לאדם זר חיבוק או נשיקה, אלא אך ורק "חיבוק מרצון". אז אפילו אם אמא במאמאזון שתפה באופן נוגע ללב את סיפורה המרגש ומעורר ההזדהות על בנה, שהתעורר מנזלת באמצע הלילה ובכה, אפילו אז אסור לכתוב לה "אוייייייי מאמייייייייי. שולח/ת חיבוקים". אולי זה לא בא לה טוב, החיבוק הזה? עזבו אותה, גם ככה לא ישנה כל הלילה. רוצים להציע חיבוק? היום כותבים "שולח/ת חיבוק בהסכמה".
אסור לחשוב שאם מדברים איתך על תרבות האונס זה אומר שאתה אנס
לא נסביר פה מה זה תרבות האונס, כי אנחנו מצפים מכם, ערב שנת 2015, לדעת מה זה. ואם אתם לא יודעים, גוגל איט.
אסור להגיד שאם היא מצטלמת ככה לפרסומת לקונדומים זה בסדר, כי היא עושה את זה מרצונה החופשי
ג'יזס, היא לא. היא מפנימה דיכויים של מאות שנים.
אסור להגיד שתינוק צריך קודם כל את אמא שלו
(אזהרת טריגר: פגיעה בקודש הקודשים של החברה הישראלית, מוסד האמהות)
שטויות, אין דבר שאמא יכולה לעשות ואבא לא יכול (חוץ מלהניק). תינוק צריך הורה, או דמות אחרת להיקשרות, וזה בכלל לא משנה לו אם זו האישה שילדה אותו, הורה ביולוגי שהוריש לו חלק מהגנים שלו או כל אדם מסור אחר שכרך את חייו בחייו ולמען טובתו.