עם איזה גיל שלך היית רוצה לשוחח?
"הייתי רוצה לדבר עם מיכל כשהייתה בת שבע או שמונה. כשלמדתי ייעוץ משפחתי לפני עשרים שנה, עשיתי על עצמי עבודת מודעות עצמית כדי שאוכל להיות מטפלת ומדריכה טובה יותר. גיליתי אז, בהפתעה גמורה, שהייתי ילדה עצובה, למרות שכל השנים חשבתי שהייתה לי ילדות שמחה. הייתי בת יחידה עם שלושה אחים, ילדה אהובה בבית חם, אבל גיליתי שיש לי זיכרונות מודחקים וממש לא נעימים מהגילאים האלה. אני זוכרת שבאחד מתרגילי דמיון מודרך שעשיתי, אמרתי לילדה הזו להיות שמחה, שאני מוכנה לשמור עליה".
"את לא אמא שלך, את את"
דליות מספרת על הילדה שהייתה בגוף שלישי. "הילדה הזו גרה במשפחה חמה וערכית מאוד. לא היה חסר לה דבר. היא הייתה הילדה הקטנה של אבא, היו לה שני אחים בוגרים שהגנו עליה ואח צעיר שבעקבות הטיפול בו הבינה שהיא אוהבת ילדים. הילדה הזו זוכרת אמא שהקדישה ארבעה עשורים מחייה לילדיה: תמיד ניקתה, בישלה, רחצה, גיהצה, לקחה, החזירה, ולעיתים הייתה מתוסכלת מזה שאין לה משמעות מעבר לאימהות. הילדה הזו הייתה מרצה את עולם המבוגרים ואחר כך כועסת על עצמה שלא הקשיבה לצרכים הפנימיים שלה עצמה".
מתי, למשל, היית צריכה להקשיב לעצמך?
"הייתי מצייתת להוריי גם אם חשבתי שזה לא הוגן, כמו שעת שינה מוקדמת מדי, מלבוש שלא אהבתי, נשיקה לדוד שלא אהבתי או קבלת גערות מהמורות בבית הספר בלי להגן על עצמי. היום הייתי אומרת למיכל בת ה-8: 'את לא אמא שלך ואת לא סבתא שלך ואת לא אף אישה אחרת שאת מכירה. את לגמרי את. הקשיבי לקול הפנימי שלך ועשי מה שאת באמת רוצה לעשות, גם אם אחרים לא מסכימים איתך או לא אוהבים את מה שאת עושה'".
מה היית אומרת לה על אהבה?
"הייתי אומרת לה מה שמלווה אותי ארבעים שנה, 'האהבה איתה את אוהבת אחרים והאהבה איתה אחרים אוהבים אותך – היא זו שמצמיחה ומניעה אותך'".
מה היית אומרת לה על קריירה?
"שזה ממש חשוב ושזה בא על חשבון דברים אחרים ולכן יש לעשות בחירות בחיים. שכל בחירה היא ויתור על משהו אחר וכל בחירה מתאימה לרגע בו היא נעשתה. אין לבכות על חלב שנשפך ויש לחפש כל הזמן מה גורם לך אושר במחיר של ויתור על משהו אחר".
עוד נשים מדברות עם הילדות שהיו פעם:
>> מיכל אמדורסקי לא מאמינה יותר בנישואים
>> דפנה שחר: "למדתי להבדיל בין התאהבות לאהבה"
>> סנדרה רינגלר: "ההחלטה הכי נבונה שעשיתי הייתה להתגרש"
מה באמת חשוב בחיים?
"משפחה וחברים טובים שהולכים איתך לאורך כל הדרך".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת מאמא שלך?
"לייצר יחסים מצוינים עם הילדים ועם הכלות והחתנים".
איזה קשר יש לך עם אמא?
"אמא שלי מתה מזה עשר שנים. הקשר בינינו עבר שינויים רבים: מתלות לכעס ומרדנות, מריחוק לקרבה. בשנותיה האחרונות הייתי מאד קרובה אליה: סעדתי אותה, ביקרתי אותה הרבה, גערתי בה לעיתים ובעיקר ידעתי שהיא עושה הכי טוב שהיא יכולה גם אם זה לא מוצא חן בעיני".
במה היית רוצה להיות יותר דומה לה?
"כבר היום אני מאוד דומה לה: אני טיפוס עליז כמותה. אני אופטימית, על סף תמימה, כמותה. אני אוהבת את משפחתי כמותה".
את מי את יותר אוהבת, את הילדה שהיית או את האישה שאת היום?
"'אהבה' היא לא המילה הנכונה להגדיר את יחסיי עם עצמי. היום אני מפוקחת. היום יש לי ניסיון חיים עשיר אשר בא לידי ביטוי כמעט בכל דבר שאני עושה. ילדות היא בוסר, להיות אישה בוגרת זה כמו להיות מלכה, עם הכתפיים זקופות ועם חכמת חיים".
